מראד נ' בינדר ואח'

פסק דין

בפניי ערעור על החלטתו של כב' הרשם אדי לכנר מיום 13.5.11 בתיק ת.א 165900/09 לפיה ישא המערער במלוא הנזקים אשר נגרמו לרכב בגין תאונת הדרכים מיום 12.9.07 . במסגרת הבקשה נדחתה בקשתו של המערער לביטול פס"ד אשר ניתן במעמד צד אחד.

בהתאם להחלטתי הגישו הצדדים עיקרי טיעון, המשיבים הגישו תגובה מפורטת לערעור בה פירטו טענותיהם והשתלשלות העניינים . המשיבים טוענים כי דינו של הערעור להידחות ואף עותרים לחיוב בהוצאות.

במסגרת טענותיו טען המערער כי ביום 8.7.10 ניתן פס"ד בביהמ"ש בירושלים בתיק מס' 21415-08 המחייב את מעסיקתו הגב' מיטל סוסתיאל במלוא הנזקים בגין אותה תאונה וזאת מאחר ולא דאגה לקיומה של פוליסת ביטוח תקפה וכן לא יידעה המערער כי על אותו רכב אשר עליו נהג אין ביטוח כלל.

לטענת המערער, לא קיבל לידיו את כתב התביעה וכי רק לאחר בדיקה מקיפה על ידו התברר לו כי נתקבל פס"ד כנגדו בהעדר הגנה. כן טען כי החתימות על אישור המסירה וכן על האזהרה מאת לשכת ההוצל"פ הינן מזויפות ולא הוא זה אשר חתום עליהן .

כפי טענת המערער, שגה כב' ביהמ"ש בהחלטתו לפיה לא פירט המערער בתצהירו את הגנתו שכן התייחס המערער לכל טענותיו בעניין אי מסירת הכתב התביעה לידו וכן סיפק פירוט ממצה בתצהירו.

בנוסף טען המערער, עפ"י 6554/02 שחר ערן נ' מ"י ישנם מקרים אשר התקבלו בפסיקה לפיהם בוטל פס"ד שניתן בהעדר הגנה , על אף שהמערער קיבל לידיו הזמנה לדיון בבית המשפט לפיכך טען יש לתת לו יומו בביהמ"ש.

לאחר ששקלתי הטיעונים הגעתי לכלל מסקנה כי הדין עם המשיבים באופן שיש לדחות את הערעור ולהשאיר את החלטת הרשם בעינה.

בהתאם לתקנות וסדרי הדין האזרחי התשמ"ד ומעיון באישורי המסירה המצויים בתיק ניתן ללמוד כי כתב התביעה נמסר כדין למערער וזאת בהתבסס על כך שאישור המסירה חתום ע"י המערער וכן נתמך בתצהיר המוסר.

אין ממש בטענה בדבר זיוף חתימותיו של המערער על אישור המסירה וכן על האזהרה מאת לשכת ההוצל"פ שכן ניתנה הזדמנות למערער לזמן לחקירה את השליח לדיון בכדי להוכיח טענתו וכן בעדותו מיום 15.12.10 ציין המערער כי הינו מתגורר בכתובת אליה נשלחה ההמצאה האמורה.

העיקרון המשפטי שביסוד הדיון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד,הוא

אחיד וברור והוסבר בפסיקה באופן הבא: "שתיים הן, כידוע ,העילות האפשריות לביטול

החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול דעתו של

בית המשפט. מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי

להחליט בהיעדרו ,כגון שהמבקש לא הוזמן ,קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק .

הפגם שנפל בהליך ,בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד ,מהווה עילה מספקת לביטול

ההחלטה: ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה ,לגופו

של עניין , אם לאו.

שונים פני הדברים מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם,כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן.במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול דעתו של בית המשפט ובבואו להפעיל את שיקול דעתו ,אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם ובעיקר אם, לגופו של עניין,עשוי הביטול להצמיח לו תועלת ; לאמור ,אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה (ראה: י ' זוסמן ,"סדרי הדין האזרחי ",מהדורה ששית, 1991 בעריכת ש' לוין , עמ '696, 698 ).

בענייננו, ניתן להבחין בנקל כי בטענות המערער אין פירוט עובדתי מינימלי להראות הגנה ולו בדוחק . על כן בנסיבות המקרה, בדין נדחתה בקשת המערער לביטול פסק הדין.