מקסימלאן נ' סגורה ואח'

פסק דין

הליך זה הוגש על ידי התובע עקב טענתו לפיה הוא נפגע בתאונת דרכים ביום 8.2.06. טענתו היא כי התאונה אירעה באופן הבא: הוא החנה את רכבו במקביל למדרכה ברח' אבן גבירול בתל אביב. לפני רכבו עמד רכב מסוג מזדה שהיה נהוג בידי נתבעת 1, תוך כדי החניית הרכב של התובע הגיע רכב נוסף מסוג פולו לבן וחנה אחרי רכבו. התובע ירד מהרכב עבר לצידו האחורי והלך בין החלק האחורי של רכבו לבין החלק הקידמי של רכב הפולו שחנה כאמור מאחוריו. לפתע רכב המאזדה, שחנה כאמור, לפני רכבו, נסע לאחור. התובע סבור שהנהגת נסעה בטעות לאחור במקום קדימה ופגעה ברכבו של התובע והדפה את הרכב של התובע עצמו ש"הועף" על הרכב מסוג פולו. נהג רכב הפולו נסע מהמקום לפני שהתובע הספיק לקחת את פרטיו או פרטי הרכב. הנהגת ברכב המזדה רצתה ללכת מהמקום והתובע ניגש אליה לקחת ממנה פרטים. התובע טוען כי נפגע בברכיו ובגבו כתוצאה מהתאונה והוא תובע את נזקיו.

הנתבעות הן כדלקמן:

נתבעת 1 הנהגת ברכב המאזדה

נתבעת 2 מבטחת רכב המאזדה

נתבעת 3 – קרנית – נתבעת עקב אי ידיעת פרטי הרכב מסוג פולו .

נתבעת 4 – המבטחת של הרכב בו נהג התובע – רכב שכור מסוג יונדאי.

הנתבעות טוענות כי יש לדחות את התביעה משום שהתובע לא הצליח להוכיח שהיה מעורב בתאונה או שהתאונה אירעה כפי שהוא תאר אותה. כמו כן חולקות הנתבעות על טענות התובע לגבי נזקיו כתוצאה מן התאונה.

גירסת הנתבעת 1 למה שאירע ביום 8.2.06 שונה לחלוטין, לדבריה רכב שחנה אחרי רכבה נתן מכה קלה ברכבה, מכה שלא גרמה לרכב נזקים כלשהם ובכל מקרה לא הדפה אותו על רכב אחר כלשהו. לדבריה, התובע ניגש אליה, כאשר היתה בחנות מקדונלדס סמוכה, ואמר לה שהיא פגעה בו. הוא ביקש את פרטיה והיא נתנה אותם על פי חובתה, אך לא ארעה תאונה באופן הנטען על ידי התובע.

לענין הנזקים מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדי, פרופ' ליברגל, אשר בדק את התובע וקבע כי לתובע נכות של 10% בשל הגבלה קלה בתנועת הגב התחתון וכן נכות של 15% בגין פגיעה בברך ימין. המומחה קשר את הנכות בגב לתאונה ואילו לגבי הנכות בברך קבע המומחה כי היא לא קשורה לתאונה. למסקנה זו הגיע המומחה כפי שתיאר על ידו בחוות הדעת מהסיבות דלקמן:

"יחד עם זאת ההקשר הקליני של מנגנון התאונה, הממצאים המתוארים בבדיקתו ואופי הממצאים בהמשך מצביעים על פגיעה בעלת אופי כרוני יותר, מאוד סביר כי קשור לפעולות ספורטיבית בעבר לכן אני מציע שלא לקשור נכות זאת לתאונה בדיון".

המומחה הוזמן לחקירה ונשאר איתן בדעתו לפיה הנכות בברך לא קשורה לתאונה. גם לגבי הנכות בגב אמר המומחה כדלקמן:

" גם על הפציעה השניה אפשר לקיים דיון על הגב, גם זה וגם חבלת הברך הם פגיעות של ספורטאים, אתלטיים ואינם אופייניות לתאונות כאלה..."

ואולם גם לגביה נותר בקביעתו כי יש, בנסיבות הענין ולאור האמינות שנתן לדברי התובע, לקשור את הנכות לתאונה.

הצדדים חלוקים איפוא הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק .

דיון בענין החבות:

הנתבעות כאמור, מבקשות לקבוע כי התובע לא נפגע בתאונת דרכים. לטענתן, יש בסתירות שנמצאו בעדות התובע ובאי הבאת עדים מטעמו, עדים שיכולים היו בנקל לתמוך בעדותו לגבי אופן אירוע התאונה, וכן בספיקות שהעלה המומחה בחקירתו לגבי הקשר שבין הנכויות לתאונה, כדי לקבוע שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח שהוא נפגע בתאונת דרכים, ובשל כך יש לדחות את התביעה כולה. הנתבעות טוענות כי אם בית המשפט יקבע שלא ניתן לתת אמון בטענות התובע ובעדותו לענין אופן אירוע התאונה לא יוכל התובע להיבנות מעדות הנתבעת 1.

התובע טוען כי עדותו היתה סדירה וניתן להתרשם ממנה שהתאונה אירעה כפי שהוא טוען. התובע טוען כי אין לקבל את הטענה לפיה היה עליו להביא לעדות את חבריו שהיו עמו בעת אירוע התאונה ואשר הפנו את תשומת ליבו לכך שהנתבעת עומדת לעזוב את המקום. לטענתו די בכך שמסר את שמותם ומספרי הזהות שלהם כדי להעביר את נטל הבאתם על הנתבעות.

לאחר עיון בטענות הצדדים בכל הקשור לשאלת החבות מסקנתי היא כי התובע לא הצליח להוכיח שארעה תאונה בכלל או שארעה כפי שהוא טוען שארעה, ומשכך יש לדחות את תביעתו, ואלה נימוקי:

מתוך כתבי הטענות וטענות הצדדים בקדמי המשפט עולה כי היה ברור שהנתבעות חולקות על גרסת התובע בכל הקשור לאופן אירוע התאונה. הדבר הוכחש במפורש בכתבי הטענות ואף בקדמי המשפט עלתה הטענה לפיה התאונה אירעה, ככל שאירעה, באופן אחר מזה שטוען התובע. בנסיבות אילו ברור שהיה על התובע להביא כל עדות שיש בה לתמוך בגרסתו לגבי אופן אירוע התאונה. עם התובע היו לטענתו בעת אירוע התאונה 2 חברים שאותם הוא מכיר היטב ויכול היה הוא להביאם לעדות ללא כל קושי. התובע עצמו בעדותו אמר :