מקסימוב נ' שפירא ואח'

החלטה

בפני בקשה שהוגשה מטעם הנתבעים להבאת ראיות לסתור את קביעתו של המוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל") בעניין נכותו של התובע ולמנות מומחה בתחום האורטופדי לקביעת מצבו הרפואי של התובע.

העובדות

התובע, יליד 1957, נפגע בתאונת דרכים ביום 9.6.02 (להלן : "התאונה") בגינה הגיש תביעה זו.

התובע נבדק ע"י מספר ועדות רפואיות מטעם המל"ל (נפגעי עבודה) שקבעו שהחל מיום 1.9.02 אין לתובע נכות מבחינה אורטופדית ונוירולוגית הקשורה לתאונה וכי אין החמרה במצבו.

ביום 30.4.08 קבעה ועדה רפואית נוספת, כי באשר לכאבי עמ"ש צווארי אין לתובע נכות מבחינה אורטופדית ונוירולוגית. עם זאת, הועדה קבעה לתובע נכות בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)(א) בשל כאבי גב תחתון, כשמתוכם נוכו 5% בשל "שינויים ביולוגיים תחלואתיים שמצטברים במרוצת השנים שעברו מאז התאונה".

התובע ערער על הקביעה הנ"ל והגיש תביעה להחמרה.

ועדה רפואית לעררים מיום 15.7.08 קבעה כי "מדובר על הליך התפתחותי ניווני טבעי ולא חבלתי. אי לכך הועדה בדעה שמבחינת גב תחתון אין נכות הקשורה לתאונה". בדומה לכך, הועדה הוסיפה כי גם באשר לע"ש צווארי אין נכות הקשורה לתאונה הנדונה. הוועדה הוסיפה כי מאחר ובכוונתה להפחית את אחוזי הנכות שנקבעו, היא נותנת לתובע אפשרות להתגונן.

ביום 13.7.09 קבעה ועדה רפואית, כי לא חלה החמרה במצבו של התובע.

ביום 20.8.09 הודיע התובע למל"ל על משיכת ערעורו וביום 31.8.09 ניתן אישור על ידי המל"ל בדבר קבלת המכתב והוועדות בוטלו.

לאור האמור לעיל נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 5%.

טענות הצדדים

טענות הנתבעים

יש מקום להבאת ראיות לסתור בנסיבות העניין, הן משיקולי צדק טבעי והן נוכח העובדה שחמש ועדות קודמות קבעו כי אין קש"ס בין מצבו של התובע לבין התאונה הנדונה וכי לא נותרה נכות צמיתה. יתר על כן, הועדה האחרונה אף קבעה בתביעה להחמרה כי אין נכות צמיתה בפועל.

העמדת הנכות על שיעור של 5% חרף החלטת המל"ל מיום 15.7.08 בשל בחירת התובע למשוך הערר- משוללת כל הגיון וצדק משפטי.

בנוסף, לטענת הנתבעים, עילה נוספת לקבלת הבקשה היא כי הועדה הרפואית מיום 30.4.08 לא נתנה דעתה לכך שהתובע עבר תאונה נוספת ביום 20.8.96.

טענות התובע

אין המדובר בהחלטה סופית של ועדה לעררים או בקביעה סופית, אלא בדיון ראשוני בלבד, שלאחריו החליט התובע למשוך ערעורו.