מקסימה קורפורייט הולדינגס נ' LIC APARTMENTS OAXA WILLOW C.G.C ואח'

פסק דין

1. האם יש מקום להטלת אחריות אישית על הנתבעים 3-2 בגין נזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהתקשרות עם הנתבעת 1? זוהי השאלה שבמרכזו של תיק זה.

רקע

2. התובעת והנתבעת 1 התקשרו ביום 26.10.04 בהסכם לפיו התחייבה התובעת להשקיע סך של 189,378$ למטרת מימון רכישת נכס המצוי בארצות הברית. על פי ההסכם סכום ההשקעה עתיד היה להיחשב כהלוואה נושאת ריבית דולרית בשעור 8% כאשר הריבית על ההלוואה אמורה היתה להיפרע אחת לרבעון וסכום ההשקעה כולו להיפרע בתוך 3 שנים ממועד העמדת סכום ההשקעה לנתבעת 1 (ר' סעיף 3 להסכם נספח 1 לתצהירי התובעת). על פי ההסכם נתונה הייתה האופציה לתובעת להמיר את סכום ההשקעה ביחידות השתתפות בפרוייקט. הכספים במלואם הועברו על ידי התובעת בהתאם להסכם באוקטובר 2004 והופקדו בחשבון נאמנות בארצות הברית על פי הוראותיו של הנתבע 2. הנכס נשוא ההסכם לא נרכש בסופו של דבר, ולמעט מספר מועט של תשלומים, לא הושב לתובעת סכום השקעתה.

טענות הצדדים

3. לטענת התובעת יצרו הנתבעים 3-2 מצגי שווא ותרמית ככל הנוגע למטרת השימוש בכספים ויש להרים כנגדם את מסך ההתאגדות בהיותם בעלי המניות בנתבעת 1. לטענתה מהראיות עולה כי הנתבע 2 הוא שנתן הוראה להיכן להעביר את הכספים מחשבון הנאמנות וככל הנראה לפרוייקט אחר שלו. גרסתו ולפיה אך קיבל בחזרה את כספי ההשקעה שלו עצמו אינה נתמכת בכל תשתית ראייתית על אף שיכול היה בנקל כך לתמכה. בזמן אמת גם לא התנער הנתבע 2 מאחריותו האישית להשבת הכספים. לטענת התובעת יש לדחות את גרסת הנתבעים ולפיה האחריות להעלמת הכספים מוטלת על עו"ד בוטורף אשר הכספים הופקדו בחשבון הנאמנות של משרדו, שכן טענה זו נטולת כל תשתית ראייתית. מוסיף וטוען ב"כ התובעת כי מעדויות נוספות שנשמעו במהלך הליך ההוכחות עולה כי התנהלות הנתבעים במקרה הנוכחי היא בעצם שיטה בה נקטו גם במקרים אחרים.

לטענת ב"כ הנתבעים 3-2 הנטל בעניין טענת מרמה הוא גבוה והתובעת לא עמדה בו שכן יכולה הייתה לנקוט בהליכים כנגד עו"ד בוטורף בארצות הברית על מנת לברר לאן עבר הכסף. עוד טוען ב"כ הנתבעים כי אילו אכן היו הנתבעים נוטלים את הכסף כטענת התובעת, לא היו מסכימים לפנייה משותפת לעו"ד בוטורף כפי שנעשה במהלך ההליך הנוכחי שכן היו חוששים מפני תשובה אפשרית. לטענת ב"כ הנתבעים 3-2 גם לא ניתן להרים מסך כאשר החברה הרלוונטית היא חברה זרה שכלל אינה צד להליך.

דיון

4. האפשרות להטיל אחריות אישית על אורגנים ובעלי שליטה בחברה נובעת הן מחוק החברות המאפשר הרמת מסך והטלת אחריות אישית על בעל מניות בחברה אם נתקיימו התנאים הקבועים לכך בחוק, הן מהוראות פקודת הנזיקין המאפשרות הטלת אחריות מכח עוולת הרשלנות ועוולת התרמית והן מכח הוראות חוק החוזים המאפשרות הטלת אחריות מכח דיני תום הלב.

בענייננו ספק אם חלה הוראת סעיף 6 לחוק החברות בדבר הרמת מסך שכן הנתבעת 1 הינה חברה זרה הרשומה במדינת טנסי שבארצות הברית (ר' הגדרת חברה בסעיף 1 לחוק החברות), וההליכים כנגדה אף עוכבו בהחלטה מיום 11.2.10 בשל תניית שיפוט זרה.

עם זאת, ניתן כאמור להטיל אחריות אישית על אורגנים ובעלי שליטה בחברה מכח דיני הנזיקין ודיני החוזים. אכן לא כל התנהגות עוולתית של חברה מטילה אוטומאטית אחריות אישית בנזיקין על אורגן ובעל שליטה בחברה (ר' ע"א 4621/95 איתמר מתתיהו ואח' נ. שטיל יהודית ואח' פ"ד נא(4) 769, בעמ' 790). בעניין זה נפסק לעניין עוולת הרשלנות כי "לצורך גיבושה של חובת זהירות אישית עצמאית של המנהל, נדרש לבסס מערכת נתונים חורגת מגדר פעילותו הרגילה והשגרתית של נושא משרה בחברה" (ר' שם, בעמ' 792). עם זאת קיימות נסיבות המצדיקות הטלת אחריות אישית על אורגן ובעל שליטה בחברה, ואף הובעה הדעה ולפיה יש עדיפות לבסיסי האחריות האישיים מכח פקודת הנזיקין וחוק החוזים על פני העילה של הרמת מסך שכאמור יש בהפעלתה משום "נגיסה" בעקרון האישית המשפטית הנפרדת של החברה (ר' א. חביב-סגל, "מגמות חדשות בהלכות הרמת-מסך", עיוני משפט יז (התשנ"ב), 197, בעמ' 214).

5. סבורה אני כי בענייננו אכן קיימות נסיבות המצדיקות הטלת אחריות אישית על הנתבע 1 בשל מצג כוזב אותו הציג ככל הנוגע לשימוש שייעשה בכספים אשר יועברו על ידי התובעת.

על פי ההסכם בין הנתבעת 1 לבין התובעת אמורים היו כספי התובעת לשמש לרכישת נכס בארצות הברית (ר' ה"והואיל" השני להסכם, נספח 1 לתצהירי התובעת). הכספים הועברו לחשבון נאמנות שנפתח לשם כך בארצות הברית על פי הוראתו של הנתבע 2, מנהל הנתבעת 1. על פי תצהירו של מנהל התובעת עודד וויאקובסקי, הסביר לו הנתבע 2 מספר רב של פעמים כי הכספים מועברים למוכר הנכס מחשבון הנאמנות רק לאחר חתימת הסכם הרכישה וכי במידה והעיסקה אינה יוצאת אל הפועל הכספים שהופקדו בחשבון הנאמנות חוזרים למקור ממנו באו (סעיף 12). גירסא זו לא נסתרה בחקירתו (ר' עמ' 9, שורות 11-10). היא נתמכת בתצהירו של אברהם פריד, משקיע נוסף, אשר אף הוא השקיע מכספיו בנתבעת 1 (ר' סעיפים 8-7 לתצהיר). אף הנתבע 2 עצמו העיד כי נתן הנחייה להחזיר כספים לאותו חשבון ממנו נתקבל הכסף (ר' עמ' 27, שורה 14).

כמפורט להלן, מהראיות בתיק זה עולה כי הנתבע 2 עשה שימוש בכספים שהשקיעה התובעת לא לצורך רכישת הנכס נשוא ההסכם ובשל כך גם משלא נרכש הנכס, לא הוחזרו הכספים לידי התובעת.

6. לאחר שעסקת הרכישה של הנכס לא התממשה, נעשו פניות על ידי התובעת למשרדו של עו"ד בוטורף שמשרדו טיפל בחשבון הנאמנות על מנת לקבל את הכספים חזרה. כעולה מתכתובות שצורפו לתצהירי התובעת סבר עו"ד בוטורף כי לא מוטלת עליו כל חובה לשתף פעולה עם התובעת שכן אינו חב כלפיה כל חובת נאמנות. לאחר שהתובעת הגישה תלונה בעניין זה לרשות הסיוע לצרכן בטנסי, ארצות הברית, שם שוכן משרדו של עו"ד בוטורף, העביר האחרון את תכתובת המייל שבידיו לידי התובעת. במכתבו הנלווה להעברת המיילים מציין עו"ד בוטורף כי הוא מעביר את תכתובת המיילים עם הנתבע 2 בנוגע להעברות הכספים אל ומחשבון הנאמנות של רכישת הנכס (הדגשה שלי – ש.ר. ר' מכתבו מיום 9.11.05, העמ' הראשון לנספח 19 לתצהירי התובעת).

מהתכתובת עולה לא רק כי הנתבע 2 ניהל מול המשרד של עו"ד בוטורף את כל נושא העברות הכספים, אלא שעל פי הוראותיו גם הועברו כספים מאותו חשבון. במייל מתאריך 6.2.2005 שכותרתו "Escow Disbursements- Willow Oaks" כותבת ברברה ממשרדו של עו"ד בוטורף לנתבע 2 כי מספר חשבון הבנק שאליו יש להעביר כספים מחשבון הנאמנות אינו ברור וגם לא השם. בלשונה "It is Villa something? Apartments" (נספח 19 לתצהירי התובע). מדובר בתאריך שבו כבר היה ברור כי העסקה של רכישת הנכס אינה יוצאת אל הפועל.

7. כשנשאל הנתבע 2 בחקירתו האם יש לו ולאשתו פרוייקט שנקרא "ווילה נורטה אפרטמנטס אל אל סי" השיב בחיוב. לעדותו מדובר בפרוייקט דומה לזה נשוא התביעה אשר נרכש שנה קודם (ר' עמ' 28, שורות 30-25).

כשנשאל לגבי פשר העברת הכספים מחשבון הנאמנות של הפרוייקט נשוא התביעה על פי הוראתו השיב כי מדובר בכספי השקעה שלו עצמו (ר' עמ' 27, שורות 3-1). כשנשאל הנתבע 2 "כמה העביר לך" השיב "לא זוכר. כמה מאות אלפים". ולשאלה "כמה מאות אלפי דולרים" השיב "כמה שהשקעתי פחות 70 אלף דולר" (ר' עמ' 27, שורות 7-4). גם קודם לכן כשנשאל בעדותו מי היו המשקיעים הנוספים בפרוייקט לא זכר והעיד כי הוא שם "כמה מאות אלפים" ולשאלה "כמה זה" השיב "לא יודע במדוייק. אני יכול לבדוק זאת" ושב וחזר על כך (ר' עמ' 20, שורות 23-15). לעדותו הושקעו בחשבון הנאמנות כ-800,000$ מתוך סך של 3.5 מיליון דולר שהיו אמורים להוות את תמורת הרכישה הכוללת עבור הנכס (ר' עמ' 26, שורות 29-28).

עדותו של הנתבע 2 לא היתה משכנעת. מדובר בתביעה שבה מיוחסת לו מרמה כלפי משקיעים. לתצהירי התובעים צורפה כל תכתובת המייל ממנה עולה כי הוא זה שנתן את ההוראה להעברת כספים מחשבון הנאמנות. אף על פי כן אפילו הגירסא ולפיה הוא עצמו השקיע מאות אלפי דולרים בחשבון הנאמנות לא מופיעה בתצהיר מטעמו. ודאי לא מופיעה כל אסמכתא לא להיקף ההשקעה הנטען על ידי הנתבע 2 באופן אישי ולא לכך שהכספים הוחזרו לחשבונו. רק בעדותו מציין הנתבע 2 "ראיתי באחד האימיילים שפניתי אליו ונתתי את מספר החשבון שלי, העביר את הכסף פחות 70 אלף דולר בערך של הוצאות שלקחתי על עצמי והעביר את הכסף" (עמ' 27, שורות 3-1).