מקלדה נ' אבו חמוד

פסק דין

פתח דבר

1.תביעה זו הינה תביעה שטרית, אשר הוגשה ביום 29/1/09, אחר שהתובע הפקיד לחשבונו שיק ע"ס 90,000 ₪ משוך על ידי אבו חמוד הדייה. השיק הופקד לחשבון התובע אשר התנהל, בזמנים הרלוונטיים, במשותף על שם התובע ועל שם אביו המנוח סלימאן מקלדה ז"ל (להלן: "המנוח").

2.הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטר במסגרתה טענה כי שש שנים קודם לכן, קיבלה מדודה המנוח, הלוואה ע"ס 90,000 ₪ ולהבטחת החזר ההלוואה מסרה לו שיק על סך של 90,000 ₪, ללא תאריך. הנתבעת טענה כי לאורך תקופה של כשנתיים, מדי חודש, השיבה, במלואה, את כל ההלוואה לדודה. ההמחאה נותרה בבית המנוח, לטענת הנתבעת, מאחר שבטחה בו, בהיותו אדם דתי ומכובד. הנתבעת טענה כי במועד הפקדת השיק נודע לה על כך מהבנק והיא פנתה מייד אל דודה אשר טען בפניה כי אינו יודע מדוע הופקד השיק. כעשרה ימים לאחר מכן קיבלה דרישה מב"כ התובע לתשלום הסכום האמור בצירוף 9,000 $ נוספים.

לאחר שהתקיים דיון בבקשה, התקבלה התנגדות הנתבעת לביצוע השטר והתיק הועבר לדיון בפניי.

ההליך

3.כבר בישיבת קדם המשפט הראשונה, נקבע התיק להוכחות ליום 28/6/10. קודם למועד דיון ההוכחות, ביקש התובע כי עדות מר מקלדה תישמע בביתו, אולם הנתבעת התנגדה לכך. במועד שנקבע להוכחות, הניח התובע דעתי כי אכן מר סלימאן מקלדה לא יוכל להגיע להעיד מסיבות רפואיות, ולפיכך, נקבעה ישיבת הוכחות ליום 12/10/10 כאשר נקבע כי ישיבת ההוכחות תחל בביתו של מר מקלדה, בעדותו, ותימשך, לאחר מכן, בבית המשפט בעדותם של יתר העדים.

יצויין כי נוכח מצבו הרפואי של מר מקלדה, הוצע לצדדים לקיים ישיבת הוכחות עוד במהלך פגרת בתי המשפט, אולם בסופו של דבר, מטעמי הצדדים, נסיון זה לא צלח.

 4.ביום 3/10/10 הוגשה בקשה בהולה על ידי התובע בה נמסר כי מר סלימאן מקלדה הלך לעולמו ימים ספורים קודם לכן.

בנסיבות מצערות אלה, נשמעו כל יתר עדי הצדדים במועד שנקבע, ביום 12/10/10.

5.עדות המנוח, אשר תצהירו הוגש לבית המשפט, מבעוד מועד, לא נשמעה.

התובע עותר לקבל את התצהיר, תוך מתן המשקל הראוי לו, בין היתר, בהתחשב בעובדה המצערת כי לא זכה להיחקר בחקירה נגדית. הנתבעת כלל לא התייחסה לעניין במהלך הדיון ואף לא במסגרת סיכומיה.

נכון הוא כי התצהיר אשר הוגש לתיק בית המשפט, הוגש לפי הוראת בית-המשפט וזו, כשלעצמה, אינה הופכת אותו לחלק מן הראיות, שהרי התצהיר אינו נחשב כ"מוגש" עד לשלב הגשת הראיות וככלל, במקרה שהמצהיר לא יובא לעדות, תצהירו לא יוכל לשמש כחומר ראיה (רע"א 6283/93 ד' דני חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מח(1) 639) ).