מקורות חברת מים בעמ נ' מועצה מקומית כפר-כנא

פסק דין

פתח דבר:

לפניי תביעה כספית על סך 3,682,991 ₪ שהוגשה על ידי התובעת, מקורות חברת מים בע"מ (להלן: "התובעת" ו/או "מקורות"), נגד הנתבעת, מועצה מקומית כפר כנא (להלן: "הנתבעת" ו/או "המועצה"), בהליך של סדר דין מקוצר בגין אספקת מים שסיפקה התובעת לנתבעת.

הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן ולאחר חקירת המצהיר מטעמה, מר בסאן חכרוש, גזברה, ובהתחשב בהסכמת התובעת, ניתנה לה רשות להתגונן.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר יוסי לאודון, סגן מנהל מרחב הצפון שלה והנתבעת הגישה תצהיר עדות רשאית של מר חכרוש. כל המצהירים נחקרו בפניי על תצהיריהם.

תמצית טענות התובעת:

התובעת טענה כי בינה לבין הנתבעת נכרת הסכם לאספקת מים, על פיו היא סיפקה מים לנתבעת עד לחודש 12/09. לטענתה, על פי ההסכם, התחייבה הנתבעת, בין היתר, לשלם את מלוא התשלום בגין המים שיסופקו לה, כאשר כמות המים שסופקה נקבעה על פי מדידה באמצעות מדי מים. מחיר המים נקבע בהתאם להוראות ההסכם והדין, והתשלום התבצע בהתאם לחשבונות שהוגשו על ידה לנתבעת בתנאי שוטף +19 יום.

התובעת טענה כי בגין אספקת המים לנתבעת, נותרו לה יתרות חוב פתוחות בסך כולל של 2,749,356 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. כמו כן, לטענתה, חייבת לה הנתבעת תשלום בגין מרכיבים של "מעל הזכויות" ו"ריבית פיגורים – מעל הזכויות", אשר נידונים בפני ערכאה שיפוטית אחרת ואינם נתבעים במסגרת תביעה זו.

התובעת טענה כי בנוסף לכך, צברה הנתבעת בעבר יתרות חובה בגין רכישת מים והתחייבה כלפיה, בהסכם לפריסת החוב הישן מחודש 8/08 (להלן: "ההסכם"), לפרוע את יתרת החוב שהצטבר עד אותה עת בסך כולל של 6,001,879 ₪, הנושא ריבית, בתשלומים חודשיים שיתווספו לתשלומי המים החודשיים השוטפים עד ליום 15/07/11. אולם, לטענתה, הנתבעת אינה מכבדת מזה חודשים ארוכים את הוראות הקבע לפרעונה של יתרת החוב הישנה ונכון למועד הגשת התביעה (03/11) נותרו עוד 5 תשלומים לפרעון בסך של 186,179 ₪ כל אחד וסה"כ עומדת יתרת החוב בגין ההסכם לפריסת החוב הישן, שטרם מופיעה בכרטיס יתרות פתוחות ללקוח, על סך 933,595 ₪.

התובעת טענה כי יתרת החוב המלאה של הנתבעת כלפיה הינה בסך של 3,682,991 ₪. בסיכומיה הפחיתה התובעת את סכומי התביעה וטענה כי החוב נכון ליום הגשת התביעה, כולל מע"מ, ריבית פיגורים וללא רכיב "מעל הזכויות", עומד על סך של 2,784,138 ₪. יחד עם זאת, מאחר שלפי כרטסת היתרות הפתוחות שלה בניכוי רכיב "מעל הזכויות" עומד החוב על סך של 2,749,356 ₪ נכון ליום הגשת התביעה, טענה התובעת כי היא מסתפקת בסכום זה, בתוספת ריבית פיגורים של החשב הכללי מיום הגשת התביעה ואילך, וזאת הן על פי הוראות ההסכם והן על פי הוראות סעיף 112 לחוק המים, תשי"ט-1959 (להלן: "חוק המים").

תמצית טענות הנתבעת:

הנתבעת טענה כי ההסכם אינו ערוך כדין בהתאם לדרישות החוק, לרבות צו המועצות המקומיות, וכי אין להוצאות הכרוכות בו, ובמיוחד החיוב בגין הריביות, הקצבה בתקציבה המאושר, הוא לא אושר על ידי מליאתה ומשרד הפנים בכתב, לא נתקבלה בגינו חוות דעת משפטית והוא אינו חתום כדין על ידי כל המוסמכים מטעמה ועל כן, הינו בטל מעיקרו.

הנתבעת טענה כי ההסכם נחתם תחת לחץ בלתי סביר וכפיה, ושלא מחופש רצון, מאחר שהתובעת איימה לנתק את המים במועצה, המונה 19,000 נפשות, והחתימה אותה על הסדר חוב מקפח, בו היא חויבה לשלם סכומי ענק בתוספת ריבית פיגורים. לטענתה, התובעת ניצלה את מצבה ומצוקתה באי יכולתה למנוע את ניתוק המים בכל דרך אחרת, לרבות פנייה לערכאות, והכריחה אותה לחתום על ההסכם בלי ליתן לה הזדמנות לבדוק את החיובים הנטענים בחוזה וביודעה שנושא הפיגורים אינו מקובל ואינו מוסכם עליה.

הנתבעת טענה כי הסכומים הנטענים מוכחשים ו/או מוגזמים ו/או חסרי אחיזה בדין ובמציאות וכי יש בסכומים ששילמה לתובעת כדי לכסות את מלוא החוב כולל הריביות והפרשי ההצמדה ועל כן היא אינה חייבת לה דבר והתובעת אף חייבת להחזיר לה את כל תשלומי היתר ששילמה לה תחת חיובים לא חוקיים. בתצהיר משלים שהגישה לאחר מכן לשם תמיכה בבקשתה למתן רשות להתגונן, טענה כי חובה לתובעת, כשהוא כולל את כל הרכיבים לרבות "מעל זכויות" ו"ריבית פיגורים – מעל זכויות" (שלא נכללו בתובענה) מגיע לסך של 207,000 - ₪ לא כולל מע"מ. בהמשך שינתה הנתבעת גרסתה וטענה כי מבדיקה שערך גזברה עלה כי חובה לתובעת, כשהוא כולל את כל הרכיבים של "מעל הזכויות" ו"ריבית פיגורים – מעל הזכויות", עומד על סך של 650,000 ₪ ואף בסיכומיה שינתה הנתבעת גרסתה פעם נוספת וטענה כי מבדיקה שערכה עולה כי חובה לתובעת כשהוא כולל את הרכיבים "מעל הזכויות" ו"ריבית פיגורים – מעל הזכויות" מגיע לסך של 400,000 ₪.

הנתבעת טענה כי החוב הנטען כולל רכיבי "מעל לזכויות" ו"ריבית פיגורים – מעל לזכויות" וחישוב הריביות מוטעה ונעשה ללא בסיס חוקי בכך שחושב בגין חוב לא נכון. כמו כן, לטענתה, חיוביה בריבית פיגורים חשב כללי עבור האיחור בתשלום החוב נוגדים את הוראות חוק המים, ובמיוחד את סעיפים 112, 124ט לחוק, והחיוב הנכון הינו הפרשי הצמדה וריבית ולא מעבר לכך. לטענתה, הוראות חוק המים גוברות על הוראות ההסכמים שבין הצדדים ועל כן, כל סיכום לחיוב צרכן למים שלא בהתאם להוראות החוק, ובמיוחד סעיפים אלו, אינו חוקי ובטל.

הנתבעת טענה כי החישובים שערכה התובעת אינם נכונים, כיוון שהיא רכשה ממנה מים עד לחודש 10/2008 והחל מחודש 11/2008 הועבר מאגר המים לתאגיד המים והביוב "כפרי גליל תחתון" (להלן: "התאגיד") ולו סופקו המים מבלי שהתובעת עדכנה את ספריה. לטענתה, למרות שהתובעת ידעה זאת, היא המשיכה לחייבה בגין רכישת המים והוציאה חשבוניות עבור צריכת מים בתקופה שמיום 01/11/08 - 31/12/09, בטענה כי קיימת בעיה טכנית להפרדת הרכישה וחיוב התאגיד באותה תקופה בגין צריכת מים מחיוביה האחרים (ריבית פיגורים ומעל לזכויות) והיא קיבלה אותן בלית ברירה והעבירה אותן לתאגיד המים לשם תשלום חלקו באופן ישיר על ידו וככל הידוע התאגיד שילם חלק רב מהחיובים המגיעים בגין רכישת המים.

דיון:

אין מחלוקת בין הצדדים כי החל מיום 01/11/08 הועבר מאגר המים לידי התאגיד וכי חובה של הנתבעת לתובעת נכון ליום זה עמד על סך של 5,488,489 ₪ לפני מע"מ. (ר' עדות מר חכרוש, עמ' 2 לפרוטוקול מיום 28/02/12, ש' 16) אף אין חולק כי הנתבעת שילמה לתובעת סך של 4,655,436 ₪ כולל מע"מ (סך של 4,021,928 ₪ לפני מע"מ) בגין חובה לה.

הצדדים חלוקים ביניהם בשני נושאים עיקריים: תוקפו המשפטי של ההסכם להסדרת החוב, שנחתם בחודש 08/08 וגובה יתרת החוב. נושאים אלו מעלים מספר שאלות שיש לבררן: האם ההסכם נחתם על ידי הנתבעת תחת לחץ בלתי סביר וכפייה ו/או האם ההסכם אינו ערוך כדין ועל כן הינו בטל?; מהו גובה הסכום ששולם לתובעת על ידי הנתבעת על חשבון חוב העבר?; איזו ריבית על הנתבעת לשלם לתובעת בגין התשלומים שלא שילמה במועדם?; האם זכאית הנתבעת להשבת התשלומים ששילמה לתובעת בגין החיוב של "מעל הזכויות" וריבית פיגורים מעל הזכויות", אשר לא כלולים בתובענה? להלן אבחן שאלות אלו לגופן.

תוקפו של ההסכם שנחתם בין הצדדים: