מקונן נ' אבו שקראה

פסק דין

זוהי תביעה קטנה לפיצוי התובעת על נזקי רכוש שנגרמו לרכבה בתאונה שארעה ביום 19.3.12 בטבריה ובה היה מעורב רכב הנהוג על ידי הנתבע.

התובעת טוענת כי נסיבות התאונה היו אלה: התובעת נסעה ישר בנתיב נסיעתה ובהגיעה לצומת, הנתבע לא ציית לתמרור "עצור", התפרץ לצומת ופגע ברכבה.

באשר לנזק שנגרם לרכב - התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי ולפיה נגרם לרכב נזק בסך של 4,257 ₪. כמו כן נשאה התובעת בתשלום שכ"ט השמאי בסך של 550 ₪ והיא מבקשת כי יפסק לה גם פיצוי בסך של 600 ₪ עבור "הפסד זמן ריצות וטרטורים", לרבות אגרת בית משפט.

הנתבע מכחיש בכתב ההגנה את תביעת התובעת "מ א' ועד ת' " וטוען כי התביעה כולה הינה שקר וכזב ומטרתה לגזול ממנו כספים.

בדיון שהתקיים בפני היום, העידו התובעת, הנתבע ואביו של הנתבע. לאחר ששמעתי את העדויות ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובכל חומר הראיות, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל.

על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז-1976, ינומק פסק דין זה בצורה תמציתית.

התובעת הוכיחה את גרסתה ביחס לאופן בו ארעה התאונה. בעדותה, שלא נסתרה, היא חזרה על טענתה ולפיה הנתבע לא ציית לתמרור "עצור" והתפרץ לצומת. הנתבע, מנגד, לא העלה בכתב ההגנה שהגיש כל גרסה שהיא לקרות התאונה והכחשתו את טענות התובעת - הן בעניין האחריות לתאונה והן בעניין הנזק - נעשתה בעלמא, ללא כל פירוט שהוא ובלא כל ראיה.

בעדותו בבית המשפט הודה הנתבע, כי בכיוון נסיעתו הוצב תמרור "עצור" וכי הוא חצה את קו הכניסה לצומת, בשל כך שלטענתו משאית שעמדה במקום חסמה לו את נתיב נסיעתו, ועקב כך הוא פגע ברכבה של התובעת בחלקו האחורי. הנתבע וכן אביו הודו כי בשל כך, הם הסכימו לתקן את רכבה של התובעת על חשבונם, אך התובעת ביקשה סכום מאד גבוה שהתובע, בהיותו סטודנט, לא יכל לשלמו (עמ' 2 שורות 18-23 לפרוטוקול).

התובעת הוכיחה, אפוא, כי הנתבע הוא שגרם לתאונה. מנגד, הנתבע לא הראה כי יש מקום לייחס לתובעת רשלנות תורמת לקרות התאונה. טענת הנתבע ולפיה התובעת נסעה "במהירות מוגזמת" לא נטענה על ידו קודם לכן ואיננה מתיישבת עם תמונות הנזק שנגרם לרכב התובעת. הנתבע לא טען כי לרכבו נגרם נזק ומכל מקום לא הגיש תמונות של הנזק, אשר מהן ניתן היה אולי ללמוד על עוצמת הפגיעה כאינדיקציה למהירות הנסיעה. על פי עדות התובעת, כאשר היא הבחינה בנתבע מתפרץ לצומת היא ניסתה "לברוח" ממנו אך לא הצליחה, כשלא הוכח כי היה באפשרותה לנקוט באמצעי זהירות אחר שהיה בו כדי למנוע את התאונה.

באשר לנזק - גם בעניין זה נטענו טענות הנתבע בעלמא ובלא כל פירוט שהוא. הנתבע לא סתר את האמור בחוות דעת השמאי המומחה מטעם התובעת, לא התייחס אליה בפירוט למעט הכחשת הסכום באופן כללי ולא הגיש חוות דעת נגדית. טענת הנתבע ולפיה מדובר בסכום מוגזם נטענה בלא כל פירוט ולא נתמכה בכל ראיה שהיא. תמונות הנזק של רכב התובעת מתיישבות עם אופי ההתנגשות ועם האמור בחוות דעת השמאי.

העובדה שהתובעת טרם תיקנה את הנזקים שנגרמו לרכבה בעקבות התאונה, אין בה כדי לגרוע מזכותה לקבל פיצוי על אותם נזקים, בפרט כאשר התובעת מסרה הסבר מניח את הדעת לכך שטרם תיקנה את הנזקים.

על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה ופוסקת כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 4,807 ₪ בתוספת הוצאות משפט (כולל אגרת בית משפט) בסך כולל של 250 ₪ והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (24.6.12) ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ח סיון תשע"ג, 27 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: