מצסה נ' עירית אור יהודה

פסק דין

העותרת הגישה עתירה שעניינה דרישות ארנונה ביחס למספר נכסים במשיבה. העותרת העלתה טענות ביחס לכול אחד מהנכסים. לגישתה של העותרת, היא אינה חייבת למשיבה כל סכום שהוא, וודאי לא את הסכומים שהמשיבה דורשת ממנה. המשיבה השיבה לעתירה, והתייחסה לנכסים השונים בגינם נדרש תשלום ארנונה מהעותרת.

הצדדים הסכימו להסמיך את בית המשפט לקבוע בדרך של פשרה מכוח סמכותו לפי ס' 79א לחוק בתי המשפט ולאור טענות הצדדים, את סכום החוב הכולל של העותרת כלפי המשיבה. הם בקשו להגיש סיכומים קצרים בכתב ולצרף אליהם מסמכים. הסכמה זו קבלה תוקף של החלטה ביום 7.8.11. הצדדים הגישו סיכומים מטעמם, ופסק דין זה ניתן אם כן, בדרך של פשרה, לאור כל החומר שבתיק בית המשפט.

טענות הצדדים

העותרת טענה כי הובא לידיעתה רק ביום 14.5.08 כי המשיבה הטילה עיקול על חשבונה, ללא מתן הודעה מוקדמת על כך. מבירור שהיא ערכה הסתבר כי העיקול הוטל בקשר עם חובות ארנונה, ביוב ומים בקשר עם חמישה נכסים באור יהודה: נכס ברח' מונטיפיורי 146, נכס ברח' מונטיפיורי 37, נכס ברח' ד 9/א, נכס ברחוב כפר ענא 1, נכס ברח' היוזמים 2.

באשר לנכס ברח' מונטיפויורי 146 – נטען כי בית כזה אינו קיים. לאחר שהסתבר כי מדובר בנכס ברח' מונטיפיורי 48, נטען כי לא הומצאו לעותרת דרישות תשלום בגין נכס זה, וכי היא שלמה את חובותיה בגינו זה מכבר.

נכס ברח' מונטיפיורי 37 – העותרת טענה כי היא שלמה את החוב בגינו.

נכס ברח' ד' – נטען כי הכתובת הזו אינה קיימת. הסתבר בדיעבד כי מדובר בנכס ברח' הרצל 1. לא נשלחה לעותרת כל דרישת תשלום. המבנה היה נטוש ובלתי ראוי למגורים, והמשיבה ידעה זאת. באשר לחיוב הביוב והמים – העירייה לא הפרידה אותם מחיוב הארנונה. הסכום בגין צריכת המים מבוסס על הערכה, שכן במועדים הרלוונטים לא היה שעון המונה את צריכת המים והביוב. עוד נטען כי החוב התיישן.

נכס ברח' כפר ענא 1 – החוב התיישן. לא קיים נכס כזה, ואם הוא קיים – הוא לא היה בחזקת העותרת במועדים הרלוונטיים. ביחס לחיוב המים, והביוב נטען כי מדובר בחיוב המבוסס על הערכה חסרת בסיס.

הנכס ברח' היוזמים 2 – מדובר בקרקע שהיה צורך להתאימה למכון רישוי ובדיקת כלי רכב. במקום בוצעו חפירות ועבודות, שהמשיבה ידעה אודותיהם. בתקופת השיפוצים אין מקום לגבות ארנונה לאור הוראות ס' 330 לפקודת העיריות, שהעותרת עמדה בהן. על פי הטענה, אף הובטח לב"כ העותרת כי בגין תקופת השיפוצים לא תיגבה ארנונה. גם ביחס לחיוב הביוב והמים בקשר עם נכס זה, טוענת העותרת כי אין לו בסיס. עוד נטען כי עולה מדוח הפירוט שנשלח בקשר עם הנכס, כי ניתנה לעותרת הנחה בגינו וכי מן ראוי היה לפטור אותו מארנונה לחלוטין.

העותרת טוענת כי המשיבה לא המציאה לה פירוט של גובה החובות, ומכאן שלדרישותיה לא היה בסיס. באשר לדוחות הפירוט שנשלחו מטעם המשיבה בסופו של דבר, טענה העותרת כי עולה מדוחות אלה כי דרישות התשלום מבוססות על הערכות, שכיום לא ניתן לבדוק אותן.

המשיבה הגישה סיכומים מטעמה. היא טענה כי אין לקבל את העתירה, משום שלעתירה לא צורף תצהיר העותרת. עוד נטען כי הסמכות לברר את טענות העותרת ביחס לחובות הארנונה למעט בטענת התיישנות, היא במסגרת הליך של השגה וערר, ולא בהליך של עתירה מנהלית. לגופו של ענין, נטען כי לב"כ העותרת ניתן פירוט מלא של החובות נושא העתירה. המשיבה אף התייחסה לנכסים נושא העתירה.

ביחס לנכס ברח' מונטיפיורי 146 – נטען מדובר בנכס המכונה היום מונטיפיורי 48. הנכס נרשם על שם העותרת על פי הודעתה. חרף האמור בסיכומי העותרת, קיימים חובות ביחס לנכס זה, בסכום של 15,107 ₪.

הנכס ברח' מונטיפיורי 37 – אין חוב לעותרת בגין נכס זה.

הנכס ברח' ד' (רח' הרצל 1) – העותרת רכשה את הנכס הזה בשנת 1997. המשיבה כופרת בכך כי הנכס היה נטוש או בלתי ראוי למגורי אדם. אין גם ראייה על כך כי הנכס שופץ בחודש יוני 2007. באשר לטענות ביחס לחיובי המים והביוב, נטען כי מדובר בטענות בעלמא. העותרת ידעה איך נעשה החיוב, והעותרת חויבה במהלך חלק מהשנים בתעריף המינימאלי. בשנים 2001-2003 החיוב היה לפי קריאת מונה. סך החובות בגין נכס זה עומד ליום הגשת הסיכומים על 117,836.8 ₪ (ארנונה – 66,199.6 ₪, מים וביוב – 50,340.4 ₪ והוצאות אכיפה – 1,296.8 ₪).

הנכס ברח' כפר ענא 1 – לטענת המשיבה על פי המידע שבידיה הנכס היה בחזקת העותרת במועדים הרלוונטים. החיובים בגין הנכס הם ביחס לתקופה מיום 9.1997 ועד 6.2000, שאז הנכס נהרס. דרישות התשלום בגין הנכס נשלחו – כך טוענת המשיבה – באופן שוטף לכתובת המגורים של העותרת (כמו גם ביחס לנכסים האחרים). המשיבה פעלה נגד העותרת בהליכי גבייה משנת 1999 ואילך.

באשר לטענת ההתיישנות, המשיבה טוענת כי אין לקבלה משום שמדובר בהליכי גבייה מנהליים. עוד נטען כי לעותרת נשלחו התראות, וננקטו נגדה בעבר הליכי גבייה מנהליים. באשר לטענה לגבי חיובי המים והביוב, נטען כי אלה טענות בעלמא. סך כל החובות בגין הנכס הזה עומד על סכום של 76,843.80 ₪.

הנכס ברח' היוזמים 2 – העותרת רכשה את הנכס בשנת 2004. החיוב הוא בגין התקופה מ- 3.2005 ועד 31.10.2006. המשיבה פירטה את ההנחות שניתנו בגין הנכס במהלך התקופה הזו. מדובר, על פי הטענה, בהנחות בשיעור המקסימאלי שניתן להעניק על פי הדין - כאשר מדובר בנכס ריק שאינו בשימוש. ההנחה ניתנה לאור ההודעה שמסרה העותרת לפיה השטח והמוסך סגורים. זו אינה הודעה לפי ס' 330 לפקודת העיריות. העותרת לא הוכיחה כי היא מסרה הודעה לפי ס' 330, וטענותיה בהקשר זה הן טענות בעלמא. המשיבה כפרה בטענות העותרת ביחס לחיובי המים והביוב בקשר עם הנכס. העותרת קבלה את החיובים במהלך השנים, ולא פנתה למשיבה לברר כיצד נערך התחשיב. ההערכות – כך נטען – הן זהירות. שיעור החוב של העותרת בגין הנכס הזה הוא 69,582 ₪ (ארנונה), 5,573.4 ₪ (מים וביוב), ו-917.60 ₪ (הוצאות).

העותרת הגישה בקשה להוצאת חלק מהמסמכים שצורפו לסיכומי המשיבה. המשיבה טענה כי המסמכים צורפו בהתאם להסכמת הצדדים בפרוטוקול יום 20.10.10, מכוחה הוסכם כי פסק הדין יינתן בדרך של פשרה.

דיון