מצווה ש'משך' את צוואתו מידי הרשם – האם ומתי מורה הדבר על ביטולה?

לפניי בקשה למתן צו ירושה.

המבקש מר [פלוני], בנה יחידה של המנוחה גב' [פלונית], הגיש בקשה לקביעת חלקו בעיזבונה של אמו, לאחר שקיבל את סמכות בית הדין כנדרש לפי חוק.

בהתאם לתקנה 48(ג) לתקנות הירושה, נשלח עותק מן הבקשה לרשם לענייני ירושה. בהודעת רשם הירושה מיום כ' בסיוון תשע"ו (26.6.2016) נכתב שצוואה שהמנוחה הפקידה אצל הרשם, הוחזרה למנוחה ביום כ"ח בתשרי תשע"ו (11.10.2015). צורף להודעת הרשם העתק מתיקה של המנוחה. מעיון בתיק עולה שהמנוחה הפקידה צוואה פעמיים לפחות.

בדיון שהתקיים ביום י"ב תמוז תשע"ו (18.7.2016), אמר המבקש שעשה מאמץ ניכר למצוא את הצוואה בבית אמו המנוחה והצוואה לא נמצאה. המבקש הוסיף פרטים על מצבה של האם, אך לא טען כי לא הייתה כשירה משפטית לצוות על נכסיה.

העובדות הרלוונטיות בקצרה הן:

• ביום כ"ט באייר תשס"ה (7.6.2005) הפקידה המנוחה צוואה שנעשתה בפני בית המשפט ביום כ"ז בחשון תשנ"ו (20.11.1995).
• ביום כ"א בטבת תשס"ח (30.12.2007) קיבלה המנוחה בחזרה את הצוואה הראשונה.
• בו ביום המנוחה הפקידה צוואה חדשה, שנעשתה בפני נוטריון ביום י"ט באלול תשס"ז (2.9.2007).
• ביום י"ג בשבט תשע"ה (2.2.2015) קיבלה המנוחה בחזרה את הצוואה השנייה.
• ביום כ"ח בתשרי תשע"ו (11.10.2015) קיבלה המנוחה בחזרה צוואה נוספת שלא ברור מתי הופקדה ומה טיבה.
• ביום כ"ח בניסן תשע"ו (06.05.2016) נפטרה המנוחה.
• המנוחה גרושה. המבקש הוא בנה היחיד ויורשה היחיד לפי ההלכה וחוק המדינה.

הפקדת צוואה – רקע משפטי

המנוחה הפקידה את צוואתה אצל רשם הירושות. הליך של הפקדת צוואה מעוגן בחוק הירושה ובתקנות הנלוות לו.

לפיכך, בבואנו לדון במשמעות ההלכתית־משפטית של הפקדת הצוואה וחזרתה, ובאומד דעתה המנוחה בפעולות אלו, עלינו לעיין תחילה בחוק הירושה שבו נקבעו המסגרת והמטרות של הליך זה.

לשון סעיף 21 לחוק:

"(א)   מי שעשה צוואה בכתב יד או בעדים רשאי להפקידה אצל רשם לענייני ירושה; ההפקדה תהיה במסירת הצוואה על ידי המצווה עצמו לרשם לענייני ירושה.