מצבה הכלכלי של הרשות המקומית כעילה להפחתת פיצויי הלנה

1.         המערערים הנם גימלאים של המשיבה, והגישו תביעה לתשלום גמלאותיהם ששולמו להם באיחור בצירוף פיצויי הלנת גימלה.

הדיון בתביעה התברר בפני כב' השופטת איצקוביץ, הועבר לכב' הרשמת יעקובס (כתוארה אז), והיא גם זו שנתנה את פסק הדין.

לאחר הגשת התביעות שולמו הגמלאות שלתשלומן עתרו התובעים, ונותרה המחלוקת בשאלת חיוב הנתבעת בפיצויי הלנה.

או אז הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה הסמיכו את בית הדין להכריע בשאלה האמורה לאור סיכומים בכתב שיגישו, ללא שמיעת ראיות.

לאחר שהוגשו הסיכומים ניתן פסק הדין , במסגרתו החליטה כב' הרשמת להפחית את פיצויי הלנת הגימלה כדי שיעור של 25% שנתי מסכום כל גימלה במונחי נטו (להלן: "פסק הדין").

מכאן הערעור שבפנינו.

2.         יוער כי עם קבלת הודעת הערעור בה עסקינן, הורה בית הדין על העברת עותק ממנה למשיבה, וחייב את הצדדים להודיע האם הם מבקשים שיקבע מועד לשמיעת טיעוניהם, או שמא מסמיכים הם את בית הדין להכריע בערעור על בסיס סיכומים בכתב.

בתגובה להחלטה זו לא נתקבלה כל הודעה מצד  המשיבה, בעוד שהמבקשים הודיעו כי הם מעוניינים להשמיע את טיעוניהם בפני בית הדין.

בעקבות זאת נקבע דיון בפני בית הדין, (אליו לא הופיעה המשיבה), והושמעו טיעוני ב"כ המערערים.
מתוך טעות טכנית לא ניתן פסק הדין בערעור עד הלום, ועל כך שלוחה למערערים התנצלותו של בית הדין.

3.         להלן תמצית טענות המערערים -

            א.         טעה בית הדין בהחליטו להפחית את פיצויי ההלנה תוך שהוא מייחס חוסר תום     לב לתובעים, היות והגישו את תביעותיהם בחודש 06/04, בעוד שהגימלאות נשוא            התביעות הינן בגין התקופה שמתחילה בחודש 12/02.

ב.                     טעה בית הדין בהשתיתו את ההחלטה להפחית את פיצויי ההלנה על מצבה             הכלכלי הקשה של המשיבה.

זאת, מאחר ולא הונחה בפניו התשתית לצורך הקביעה לפיה אכן שרויה היתה המשיבה במצב כלכלי קשה, לא הוגשו בפניו מסמכים התומכים בטענה זו, והלכה למעשה, נכון לתקופה במהלכה הולנו גמלאותיהם של המערערים - לא היתה המשיבה שרויה במצב שהצדיק המנעות מתשלום הגמלאות.

ג.          במועד שבו הוסכם על מתן פסק דין לאור סיכומים נראה היה שאין נטושות בין הצדדים מחלוקות עובדתיות, והסכמה שכזו גם מגלמת בתוכה סוג של אמון מיוחד בין הצדדים לבית הדין.

            ברם - המשיבה כללה בסיכומים שהגישה טענות עובדתיות שאינן נכונות, ויש לאפשר הבאת עדויות וראיות אשר יפריכו טענות שכאלה.

ד.         טעה בית הדין בהמנעו מעריכת אבחנה בין עובדים לבין גמלאים, ומהעובדה           שהמשיבה הפלתה לרעה את גמלאיהבתשלום מקדמות.

טעה בית הדין בהסתמכו, לצורך פסיקתו, על ההלכה שנפסקה בעניין עיריית לוד (עע 1242/04, להלן "הלכת עיריית לוד"), ראשית, מן הטעם שפסק הדין בוטל בבג"צ, שנית מן הטעם שבפסק הדין אכן דובר במעסיקה שהיתה שרויה במצב שבו רבצו עליה חובות רבים, ושלישית, משום ששם דובר על עובדים ולא על גמלאים.