מצארווה(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בכפר סבא מיום 15.4.10 במסגרת מ"ת 14065-12-09 (כב' השופט גדול) לפיה הורה על הארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים.

כנגד העורר הוגש כתב אישום שבו הוא מואשם ב – 3 אישומים: האישום הראשון עניינו איומים והיזק בזדון. העורר והמתלוננת הם בני זוג נשואים מזה 8 חודשים ובמועד האירועים הייתה המתלוננת בחודש הרביעי להריונה. המתלוננת התגוררה בבית הוריה בקלנסווה בנפרד מהעורר לאחר שחודש ימים קודם לכן גירשו הוריה של המתלוננת את העורר מביתם. על פי הכתוב באישום הראשון העורר הגיע לבית הוריה של המתלוננת, שבר במזיד את מצלמת האבטחה, ניתק אותה מהכבלים ואיים על המתלוננת בפגיעה בה וברכוש משפחתה ובכך שאמר לה שישרוף את הבית. בהמשך באותו יום הגיע העורר שוב לבית הוריה של המתלוננת, פנה לאחיה וביקש ממנו להיכנס לקחת חפצים מהבית ובהמשך כשניגש האח לחדרה של המתלוננת כדי להביא משם את חפציו של העורר, נטל העורר אבן וניפץ באמצעותה את החלון והתריס בחדרה של המתלוננת.

האישום השני, עניינו בכך שהעורר לאחר שגילה שהמתלוננת ניתקה את מכשיר הטלפון המשותף שלהם התקשר למתלוננת, קילל אותה, איים עליה בפגיעה שלא כדין ואמר לה דברים שיש בהם כדי להקניטה. בגין האישום השני הואשם העורר בעבירה של איומים לפי סעיף 192.

באישום השלישי, הואשם העורר בתקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות שכן 3 חודשים עובר לאירועים המצוינים באירוע הראשון והשני תקף את המתלוננת בכך שהיכה בפניה במכת אגרוף בביתם.

העורר נעצר ביום 8.12.09, מעצרו הוארך עד ליום 10.12.09. לאחר שהוגש כתב אישום ודיונים בעניין מעצרו של העורר עד תום ההליכים, הוחלט לתת תוקף של צו שיפוטי להסדר אליו הגיעו הצדדים והעורר שוחרר לחלופת מעצר בית מלא בביתם של מיכל ומרדכי מינימר ברחוב יוסף נבון 198 בהרצליה כאשר ה"ה משמשים כמפקחים.

העורר הגיש בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו וביקש מבית המשפט להורות על ביטול תנאי מעצר הבית המלא או לחילופין להורות על שחרורו בפיקוח מלא של שני מפקחים חדשים אחיו ואמו לביתו בטייבה. מסתבר ששירות המבחן לא מצא את המפקחים המוצעים כמתאימים והציע לעורר שיישאר בפיקוחם של המפקחים הקודמים וימשיך לעבוד בקונדיטוריה שבבעלותם בה הוא עבד עובר לאירועים. בדיון שנערך בבימ"ש קמא הסתבר לביהמ"ש כי העורר הפר את תנאי מעצר הבית בכך שהוא אינו גר בביתם של המפקחים אלא בקונטיינר נפרד ולכן ראה בכך בית המשפט הפרת אמון חמורה , קיבל את עמדתו של בא כוח המשיבה והורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה שיש מקום לשחרר את העורר למעצר בית מלא בפיקוחם של שני המפקחים ה"ה מר מרדכי מינימר וגב' מלכה מינימר אשר אושרו כמפקחים בהחלטתו של בימ"ש קמא מיום 13.12.09.

הבנתי מדברי הצדדים כי יש הסכמה לכך שהמצב יוחזר לקדמותו, יחד עם זאת הצדדים חלוקים בשני עניינים: האם אכן הפר העורר את החלטת בית המשפט בכך שגר בקונטיינר ולא בביתם של המפקחים והאם יש לאפשר לעורר לצאת לעבודה במאפייה שסמוכה למקום המגורים בפיקוח אותם המפקחים אתם הוא עובד.

בעניינו של העורר הוגש תסקיר שירות המבחן מיום 14.4.10 וממנו עולה כי שירות המבחן אכן לא סבר שיש לאפשר לעורר לשהות בחלופת מעצר בביתו בטייבה בפיקוח אחיו ואמו , ושירות המבחן הבין כי האם והאח לא יוכלו להוות עבור העורר גורם סמכותי ולכן לא המליצו על שחרורו להשגחת אחיו ואמו. יחד עם זאת, בפגישה של שירות המבחן עם מר מינימר הבין כי מדובר באדם מסור ואב ל – 4 ילדים ללא עבר פלילי אשר תיאר כמי שמכיר את העורר שנתיים וחצי כעובד רציני ומוכשר, ומאחר ומדובר בעובד חיוני בעסק שלו יתקשה להכשיר עובד אחר ומבקש לאפשר לו לחזור לעבודה. המפקח מר מינימר מסר כי העורר עובד משעה 07:00 עד השעה 17:00 ולפי הצורך הוא עובד שעות נוספות, ולכן המליץ שירות המבחן על המשך מעצר הבית בפיקוח המעסיק ולאפשר לעורר לחזור לעבוד בקונדיטוריה "מכלס" ברחוב יוסף נבו 198 הרצליה משעה 07:00 עד השעה 17:00.

לאור הסיכון הכרוך במפגש בין בני הזוג , שירות המבחן המליץ על איסור קשר עם המתלוננת.

לאחר שבחנתי את דברי הצדדים ושמעתי את דברי המפקחת גב' מיכל מינימר שוכנעתי כי מגוריו של העורר בקונטיינר הסמוך מרחק מטרים ספורים מביתם של המפקחים הנמצא באותו מתחם סגור ומגודר עונה על הדרישה לפיה העורר נמצא במעצר בית בביתם של המפקחים. נדמה כי המרחק הקטן שבין הקונטיינר לבית המגורים הוא מרחק בין חדרים בבית רגיל , לכן אני סבור שבנסיבות העניין לא היה בכך שהעורר היה בקונטיינר הצמוד לדירתם של המפקחים בחינת הפרה של תנאי מעצר הבית, ולכן מטעם זה לא היה מקום להפסיק את תנאי מעצר הבית.

באשר ליציאה לעבודה, לאחר שהובהר לי שהעורר יימצא כל העת בלוויית המפקחים והקונדיטוריה בה הוא עובד מרחקה מטרים ספורים ממקום המגורים ולאור הלכות של בית המשפט העליון לפיהן יש להעדיף עבודה של מי שנמצא במעצר בית, לא ברורה לי התעקשות המשיבה בעניין זה, שכן נמצאה חלופה שבה העורר מפוקח כל העת, שמרחקה ממקום מעצר הבית הוא מרחק של מטרים ספורים ולכן אין לי אלא לתמוה על עמדת המשיבה אשר בחרה שלא להסכים לכך שהעורר ייצא לעבודה וצר לי על כך.

לאור האמור לעיל ראיתי לקבל את הבקשה באופן שהעורר יהיה במעצר בית בהתאם להחלטתו של בית המשפט קמא מיום 13.12.09 באופן שיוכל לגור בקונטיינר הסמוך לדירתם של המפקחים וכן יוכל לצאת לעבודה בלווי המפקחים כאשר כל העת נמצא אתו אחד המפקחים בקונדיטוריה שבבעלותם ושנמצאת מרחק מטרים ספורים ממקום מעצר הבית וזאת בימים א'-ה' בין השעות: 07:00 ל – 17:00 וביום ו' בין השעות: 07:00 ל – 14:00.

ניתנה והודעה היום כ"ה אייר תש"ע, 09/05/2010 במעמד הנוכחים.

אחיקם סטולר, שופט

הוקלד על ידי: רחלי עוז התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: