מצארווה ואח' נ' חנדוקלו ואח'

פסק דין

1.במועד הרלבנטי לתאונה נשוא תביעה זו, 7.1.13, היה התובע בעליו של טנדר מסוג מיצובישי

מ.ר. 97-433-20 (להלן: "טנדר המיצובישי") ואחיו כמאל מצארווה (להלן: "כמאל") היה מי שנהג ברכב באותה עת.

2.בעדותו בבית המשפט טען כמאל כי באותו היום הוא נסע מכפר קרע לכיוון כפר סבא וכי לאחר שעבר את "כיכר התשעה" בחדרה, בחצותו את הצומת שלאחריה, כשהאור ברמזור שבכיוון נסיעתו היה ירוק, הגיע לפתע אוטובוס שבכיוון נסיעתו בצומת היה מוצב תמרור "עצור", נכנס לתוך הצומת ופגע בו.

לגרסת כמאל, עובר לתאונה הוא נסע במהירות של 30 קמ"ש ולא האט בהיכנסו אל הצומת.

3.נתבע 1 אשר נהג באוטובוס שבבעלות נתבעת 2 ומבוטח על ידי נתבעת 3, טען כי עובר לתאונה הרמזורים בצומת לא פעלו וכי הוא עצר עצירה מוחלטת בטרם נכנס אל הצומת בנסיעה איטית. לקראת תום החצייה, כך לדבריו, הגיח רכבו של התובע מימינו והתנגש בו. לתמיכת גרסתו הציג בפני נתבע 1 שרטוט של מקום התאונה – נ/1, חוות דעת שמאי – נ/2 המלמדת על נזק למערכת סגירת הדלת הימנית קדמית של האוטובוס וכן את טופס הודעת נתבע 1 לחברת הביטוח – נ/3 בה מופיעה גרסתו כך: "נסעתי ברח' תרנ"א מדרום לצפון. כאשר הגעתי לצומת הנשיא ראיתי שהרמזורים לא פועלים. עצרתי בשלט עצור והמשכתי בנסיעה לעבור את הצומת. הטנדר הגיע במהירות מטורפת ופגע באוטובוס".

4.אביהם של התובע וכמאל, מר פאוז מצארווה (להלן: "פאוז"), אישר בעדותו את גרסת נתבע 1 כשסיפר גם הוא כי הרמזורים בצומת לא פעלו והסביר: "הרמזור היה כל הזמן צהוב, הבן שלי התרגש ולא זוכר את המקרה מא' ועד ת'". יחד עם זה טען פאוז כי בהגיעם אל מרכז הצומת פגע בהם האוטובוס ו"סובב אותם בכמעט 90 מעלות". עד זה הציג בפני חוות דעת שמאי ולוח תצלומים ת/1 מהם עולה כי הטנדר נפגע בחזיתו (בעיקר בחלק הקדמי שמאלי).

5.לאחר ששמעתי את עדויות שני הנהגים ואת עדות אביו של נהג רכב התובע, עיינתי בראיות שהוגשו מטעמם במהלך הדיון, כמו גם באלה שהוגשו מטעם התובע לאחר הדיון (קבלה בדבר תשלום לשמאי ו- 2 חשבוניות מהמוסך (חשבונית מס' 1895 מיום 20.3.13 שיש בה כדי ללמד על תיקון החלקים שניזוקו וחשבונית מס' 1913 מיום 30.3.13 שנראית על פניה ככזו שאיננה קשורה לתוצאות התאונה), הגעתי לכלל מסקנה כי מדובר בתאונה שהאחריות להתרחשותה, רובצת בעיקרה על נהג רכבו של התובע, כמאל.

6.מן הראיות עולה כי הרמזורים בצומת אכן לא עבדו וגרסתו של נתבע 1 לפיה הוא עצר בתמרור עצור בטרם המשיך בנסיעה אל תוך הצומת נשמעה לי מהימנה. הראיות בדבר הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב תומכות גם הן בגרסת נתבע 1 לפיה רכב התובע נכנס אל הצומת במהירות. יחד עם זה, אף אם כך אכן ארע, לטעמי עדיין חלה גם על נתבע 1 חובת זהירות שאם הוא היה עומד בה, דהיינו מבחין בכניסתו המהירה של טנדר המיצובישי אל הצומת ולא מתקדם לתוכה, כי אז אפשר שהיה מונע את התאונה, או לפחות מקטין את הנזק. זאת, בין השאר לאור העובדה שהנזק שנגרם לאוטובוס נמצא בדלתו הימנית קדמית, דהיינו הוא רק החל לחצות את הצומת.

7.הנני מקבלת, אפוא את התביעה בחלקה הקטן, תוך הטלת 75% מהאחריות להתרחשותה על נהג רכב התובע ו- 25% על נתבע 1.

8.לנוכח הראיות המלמדות על תשלום סך של 4,680 ₪ (כולל מע"מ) בגין תיקון הנזק לרכב התובע ו - 850 ₪ שכר טרחת השמאי, התוצאה היא שהנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 1,382 ₪ בתוספת 200 ₪ הוצאות משפט, סה"כ 1,582 ש"ח.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ד, 08 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: