מעצר עד תום ההליכים לנאשם בחברות במג'לס א-שורא של ארגון הג'מאיה של איסלמיה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו פעילות בהתאחדות בלתי מותרת, בכך שהיה חבר במג'לס א-שורא של ארגון הג'מאיה אל איסלמיה במכללה בו למד. במסגרת זו שימש כיועץ לאמיר הארגון.

ביום 28.2.08, נעצר המשיב עד תום ההליכים, לאחר שביהמ"ש דחה טענות בדבר סתירה שנפלה בין דברי העד מס' 2 בחקירותיו השונות בשב"כ ובמשטרה. כן קבע ביהמ"ש כי מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות. הדיון בתיק נקבע להוכחות ב-30.4.08, זאת לאחר שהצדדים הסכימו שהראיות יוגשו, מלבד עדותו של עד התביעה מס' 2 שתישמע במועד זה.

אלא שבתאריך האמור, עקב יומנו העמוס של ביהמ"ש לא נשמע העד. הדיון נדחה על כן למועד אחר, אולם, בהחלטת הדחייה אותה נתן ביהמ"ש הורה על קביעת התיק בפני שופט מעצרים על מנת שזה יעיין מחדש בשאלת המעצר. זאת עשה ביהמ"ש מיוזמתו הוא, לנוכח דחיית הדיון כאמור.

בעיון החוזר התרשם בימ"ש קמא מקיומם של קשיים ראייתים משמעותיים העומדים בדרכה של התביעה ומהשפעת חלוף הזמן עד כה. לאור האמור, הורה ביהמ"ש על שחרורו המשיב בתנאים.

על החלטה אחרונה זו נסוב הערר הנוכחי, במסגרתו קובלת התביעה, ראשית, נגד החלטת ביהמ"ש לאפשר עיון חוזר מבלי שהוגשה בקשה, ושנית נגד קביעות ביהמ"ש בנוגע לתשתית הראייתית ולחלוף הזמן. מכל מקום, הדגישה התביעה כי ביהמ"ש לא נחשף למלוא התמונה כאשר לא נטען בפניו, והוא אף לא התייחס, למאסר מותנה בר הפעלה התלוי ועומד נגד המשיב.

הסנגור מנגד סומך את ידיו על החלטת ביהמ"ש קמא.

דומני כי נפלו פגמים מספר בהחלטות שני השופטים הנכבדים של בימ"ש קמא. ראשית, איני יודע מאין שאב ביהמ"ש את סמכותו להורות על עיון חוזר מבלי שהוגשה בקשה לצורך זה. ער אני לתחושה הקשה של ביהמ"ש שנאלץ לדחות את הדיון מבלי ששמע את העד. עם זאת, סדרי הדין במשפט הפלילי קובעים מסגרת אשר יש להיצמד לה ככל הניתן, על מנת ש"כללי המשחק" יהיו ברורים לכל. האפשרות להגיש בקשה לעיון חוזר הייתה נהירה לסנגור, ועל כן, לא היה צורך בהחלטת ביהמ"ש. עם זאת, לא מצאתי כי החלטת ביהמ"ש, שהתקבלה כאמור על רקע חוסר ההתקדמות של ההליכים, למרות הסכמת הסנגור להגשת מירב  הראיות, גרמה נזק כלשהו לאחד הצדדים. אי לכך, אין בה כדי להשפיע על תוצאות ערר זה.

שונה הדין בנוגע להחלטת ביהמ"ש בעיון החוזר. כלל גדול הוא בעיון חוזר כי על המבקש לשנות מהחלטה קודמת להצביע על נסיבות חדשות (ראה סעיף 78 יא (1) לצו בדבר הוראות ביטחון, תש"ל-1970).

על רקע זה, לא היה כל מקום לבדיקה חוזרת של הטענות בנוגע לתשתית הראייתית שלא חל בה כל שינוי. טענות אלה נדונו והוכרעו על ידי ביהמ"ש שדן בבקשה למעצר עד תום ההלכים. משלא הוגש ערר על החלטה זו אין שופט ערכאה ראשונה יכול לשים עצמו במקום חברו ולשנות מהחלטתו.

נותרנו, על כן, עם סוגיית חלוף הזמן. כפי שהובהר, המשיב עצור מזה חודשיים וחצי בגין עבירה אשר אם יורשע בה תגרור הפעלת מאסר מותנה בן 6 חודשים, מעבר להטלת עונש מאסר עצמאי. יתרה מזו, פרשת התביעה קרובה לסיום מאחר שעד אחד נותר לשמיעה.

לאור האמור, אין לי אלא לקבוע, בניגוד להחלטת ביהמ"ש קמא, כי לא הופר האיזון בין האינטרס הציבורי שבמעצר לבין זכויותיו של הנאשם, וגם בשלב זה מניעת הסיכון הטמון בשחרור המשיב גוברת.

לאור האמור, הנני מקבל את ערר התביעה ומבטל את החלטת ביהמ"ש קמא. המשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים.

עם זאת, טוב יעשה אם תיק זה יקבע בהקדם לנוכח הדחייה הקודמת והסכמת הסנגוריה להגשת הראיות כאמור.

ניתנה היום, 11 במאי 2008, א' באייר התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: עג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: