מעצר עד תום ההליכים לנאשם, שקיימת נגדו תשתית ראייתית לשם הרשעה

משהונחה שאלת מעצרו עד תום ההליכים של המשיב דנן, הונחה על דוכן ביהמ"ש הצבאי בשומרון, קבע ביהמ"ש כי בשל חלוף הזמן ממועד קשירת הקשר המיוחסת למשיב בפרט האישום השלישי ועד למעצרו, לא ניתן להצביע על חזקת מסוכנות המתלוות לעבירות שכאלו דרך כלל.

משהורה ביהמ"ש כאמור על שחוררו בתנאים של המשיב, הזדרזה התביעה הצבאית ודרשה את ביטול ההחלטה הנ"ל ואת מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

הדיון המשפטי היה קצר ותכליתי, זה טען בכה וזה טען בכה, אולם לאחר שבחנתי את טיעוניהם של אלה, השתכנעתי לקבל את עמדתה של התביעה הצבאית.

כתב האישום אשר הוגש נגד המשיב, החזיק מלכתחילה שלוש עבירות. יחד עם זאת, מצאה התביעה הצבאית לציין כבר בפתח הדיון כי היא מצטרפת לעמדת ביהמ"ש דלמטה, כי אין תשתית ראייתית לשני פרטי האישום הראשונים, והיא מבקשת עתה למקד את הדיון בפרט האישום השלישי בלבד.

פרט האישום השלישי, עניינו בקשירת קשר לו התבקש המשיב, לסייע בתיאום פעילות בין אוניברסיטאות בהן היו פעילים מטעם הג'מאעה איסלאמיה. בפרט אישום זה, כרכה התביעה קשירת קשר נוספת, אשר במסגרתו התבקש המשיב לסייע בהקמת חולייה צבאית. למעלה מן הצורך לציין כי המשיב הסכים לנדרש ממנו, אולם בסופו של דבר לא התממשה התוכנית וקשירת הקשר לא הגיעה לכדי מימוש.

בחינת הסוגיה בבימ"ש קמא, התמקדה בשאלה האם קמה עילת מעצר בעבירת קשירת הקשר. אגב כך, איזכר ביהמ"ש את ההחלטה בע"מ 2699/06 התוב"ץ נ' עלי ג'עפר אשר קבע מבחני עזר בסוגיה. את מרכז הכובד ביקש ביהמ"ש לתלות במבחן חלוף הזמן. "ככול שתחלוף תקופת זמן ארוכה יותר הנטיה לראות בקשירת הקשר מעשה המלמד על מסוכנות הנאשם תפחת" ועל כן, ביקש ביהמ"ש דלמטה להסיק את המסקנות הרלוונטיות תוך שהוא פונה מהכלל אל הפרט. "העובדה כי חלפה כמעט שנה ממועד קשירת הקשר המיוחסת לנאשם, לכאורה, ועד למעצרו, ניתן להניח כי נסתרה חזקת המסוכנות המתלווה לעבירות המיוחסות לנאשם".

אין כל מחלוקת בדבר מבחני העזר אשר קבע ביהמ"ש בסוגיה הנדונה. יפים הם ככלל ומן הצורך ללמוד מהם דבר לעניין הפרט. ברם, הנסיבות אשר נקשרו למשיב בענייננו אינן מאפשרות ללמוד את הגזרה השווה המתבקשת. לטעמי, העובדה כי המשיב נתן את הדין וריצה את עונשו ביחס לעבירת החברות בג'מעאה איסלאמיה, היא עובדה יסודית המצריכה זהירות מיוחדת. סבורני, כי מי אשר השתחרר מן המאסר, אך במרץ 2007 וחזר, כך על פי התשתית הראייתית הלכאורית בתיק, לפעילות אסורה ומסוכנת, לא יוכל לסתור את חזקת המסוכנות הנובעת ממנו ואשר מתלווה לעבירות שעבר.  המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל, כי לא ניתן להקיש בעניינו ממבחני העזר אותם קבע ביהמ"ש בע"מ 2699/06 המוזכר לעיל.

והגם כי הקדמנו את המאוחר על המוקדם, לא אוכל להשלים את החלטתי בלא קביעת עמדה לגבי התשתית הראייתית הלכאורית אשר מצאתי בתיק. להזכיר כי תאאר חונדקגג' הוא עד מרכזי אשר סיפר באמרתו את דבר קשירת הקשר המיוחסת למשיב. אמנם, זהירות מיוחדת יש לנהוג באמרתו לנוכח הפנייתו למועד תחילת הקשר החופף לסוף תקופת מאסרו של המשיב. ברם, כך סבורני, חרף קושי זה יש לקבל את עדותו בשלב זה ולהניח לקושי המתעורר להתברר בשלב הדיון לגופו. בנסיבות אלו, תשמש אמרתו של תאאר חונדקגג' יחד עם התוספות הראייתיות האחרות כתשתית ראייתית לכאורית אשר תוכל להביא להרשעת המשיב בהמשך.

והואיל וכבר נתנו דעתנו לסוגית עילות המעצר, לא נותר לנו אלא לקבוע כי יש לקבל את הערר ותחת החלטתו של בימ"ש קמא, להורות על המשך מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ניתנה היום, 17 ביוני 2008, י"ד בסיוון התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: ער+מפ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: