תיק רבני
בית דין רבני אזורי אשקלון
|
918758-2
30/01/2018
|
בפני הדיינים:
1. הרב דוד דב לבנון (אב"ד)
2. הרב צבי בירנבאום
3. הרב יעקב מ' שטיינהויז
|
| - נגד - |
המבקשת:
ש'
|
המבקש:
פלוני
|
| פסק דין |
לפנינו נדון ייחוס המבקשת ש', מיהו אביה והאם כשרה לבוא בקהל.
הרקע והעובדות
מעיון בחומר שבתיק ומשמיעת ההורים עולה כי אֵם המבקשת, הגב' י', התחתנה עם ב' בעיר קוקנד שבאוזבקיסטן בשנת 1984. הם נפרדו ועלו ארצה, הבעל נעלם וסירב לתת גט תקופה ארוכה עד שאותר ונתן את הגט בשנת 2008. בינתיים, האישה הנ"ל חייתה עם גבר אחר בשם א', וילדה לו שני ילדים לפני מתן הגט. לאחר הגט נולד ילד שלישי. שניהם הצהירו על כך שא' הוא אביהם של שלושת הילדים: ש', ז', א'.
לאור כל זאת, עלתה שאלת כשרות שני הילדים הראשונים הנ"ל, שנולדו לפני הגט, לבוא בקהל.
ביה"ד שסידר את הגט כבר חקר את האישה ואת בעלה הראשון האם הם התקדשו כדת משה וישראל עם רב בחופה וקידושין או שהיו נשואים רק אזרחית (בזאקס), והם אמרו דברים הסותרים זה את זה. ביה"ד התרשם שהייתה הודאה שהייתה חופה, אולם כאשר הם נחקרו על מעשה הקידושין עלו ספיקות שונים בכשרות הקידושין.
דיון והכרעה
לאחר העיון בחומר שבתיק ביה"ד פוסק ששלושת הילדים הנ"ל הם ילדיהם של י' וא' הנ"ל, והם כשרים לבוא בקהל.
יצוין בזה, שביה"ד בעבר כבר פסק לקולא במקרה דומה. כן העלינו שאלה זו עצמה לפני כבוד הגאון הרב בנימין בארי שליט"א שהיה אב"ד אשקלון כשאם המבקשת התדיינה בביה"ד, הוא שחקר את הצדדים הנ"ל – אם המבקשת ובעלה הראשון – וסידר להם את הגט. הוא גם חקר מקרים רבים של נישואין באזור הנ"ל בקווקז ומצא שקשה לסמוך על קידושין שלהם כפי שיבואר להלן, ושלח לביה"ד נימוקים להיתר.
להלן הנימוקים להיתר.
אין עדים על קידושין, רק שויא אנפשיה
במקרה דנן אין עדים על הקידושין, וכל מה שאנו יודעים הוא רק מתוך דבריהם, והם נאמנים לאסור את עצמם מדין "שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא", אולם ביחס לילדים - הם אינם נאמנים, וכפי שהגמ' בקידושין דף ס"ו אומרת, שפסולו של ממזר הוא על פי שני עדים.
בנוסף לכך, הם לא אמרו דברים ברורים על מעשה הקידושין, ויש לנו ספק אם יש כאן "שויא אנפשיה". ואעפ"כ מפני חומר איסור אשת איש סידר להם ביה"ד, בזמנו, גט פיטורין.
אומנם לכאורה הם הוחזקו כנשואים, אולם אין חזקה לנישואין כדת משה וישראל, אלא אפשר שנישאו כפי המקובל בחו"ל, בנישואין אזרחיים. גם המסמכים המעידים שהיא נשואה מתייחסים רק לנישואין האזרחיים.
גם במקרים שהאישה מציגה "כתובה" עינינו הרואות שאי אפשר ללמוד ממנה דבר: בדרך כלל לא ידעו למלא אותה, אין בה עדות על נישואין, וגם אין אנו יודעים מתי נכתבה וייתכן מאד שהיא נכתבה בביתו של עורך הקידושין עוד לפני שהתחיל הטקס. והנה גמרא מפורשת היא בגיטין דף פט ע"א שאפי' התאספו לחתונה והיו נרות דולקות ונשים אומרות פלונית מתקדשת היום אין בכך כלום ואפי' קול לא הוי, וכן נפסק בשו"ע אה"ע סימן מ"ו, וז"ל הגמ' שם:
לא ששמעו קול הברה, אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות, ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים פלונית מתקדשת היום. מתקדשת, ודלמא לא אקדשה! אימא: פלונית נתקדשה היום.
והרי ק"ו הוא, אם התאספות אנשים לחופה ונרות דולקות אין בה כלום, הרי כתובה שנכתבה כפי שאנו רואים בעליל ע"י עם הארץ שברובה ריקה ואין לנו שום ידיעה מהי משמעותה ומתי נכתבה בוודאי שאין בה כלום.
רוב היהודים נישאים בחופה וקידושין אינו רוב
אומנם לכאורה היה מקום לומר שאין צורך בעדות על הקידושין, כי אפשר לקבוע שהיו נישואין כדת משה וישראל מכוח רוב. הרי ברור לנו גם מהמסמכים שהאמא הייתה נשואה בעבר, וכל הספק הוא האם הייתה נשואה כדת משה וישראל או שמא רק בנישואין אזרחיים, והואיל ולפי הידוע לנו, וזוהי גם התרשמותנו מהרבה מקרים שהובאו לפנינו, שרוב היהודים במקומות אלו לא הסתפקו בזאקס אלא גם עשו חופה, א"כ הרי הרוב הזה קובע שנישאו כדת משה וישראל.