מעטוף נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב.

ביום 23.1.14 החליט קצין משטרה, רפק צבי טג, לאחר שימוע לאסור את השימוש ברכב המבקש לתקופה של 30 יום.

נטען, כי אחר אור אל חאדף נהג ברכב בהיותו שיכור כאשר נמצא ריכוז אלכוהול של 330 מק"ג

בליטר אויר שנשף.

הרכב הינו בבעלות המבקש אשר מציין בבקשתו כי הוא זקוק לרכב לצורך פרנסתו ופרנסת משפחתו וכי הרכב משמש אותו ואחרים בעבודות השיפוצים של החברה.

המבקש אינו טוען כנגד הראיות.

על פי סעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו".

2.  מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

על פי סעיף 57 ב (ג)

"בית משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

הרכב בבעלותו של המבקש. המבקש לא עשה דבר כדי למנוע את העבירה.

לא זו אף זו, המבקש אף התיר לנהג אור אל חאדף לנהוג ברכב כאשר הוא אינו מחזיק ברישיון נהיגה תקף. על כן, המקרה אינו עומד בקרטריונים לביטול הודעת איסור השימוש על פי סעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה.

שקלתי היטב את טיעוני המבקש בעיקר את הנימוקים ההומניים בטיעוניו לעניין פרנסתו והצורך ברכב, אך לא מצאתי כי הם מצדיקים ביטול החלטת קצין המשטרה.

לעניין זה אציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה, כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

הפגיעה במבקש בהקשר זה מוגבלת לשלושים יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה, מקום בו לא נעשה די על ידו כדי למנוע ביצועה.

לאור האמור לעיל, מצאתי את החלטת הקצין סבירה.

הבקשה נדחית.