מסעד נ' אבו סביח ואח'

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

המשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכבה בתאונת דרכים בה היה מעורב רכב המבקש.

ביום 10.9.12 ניתן כנגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה. פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה שהגיש ב"כ המשיבה, ועל-פיו הומצא כתב התביעה למבקש ביום 16.2.12 בדרך של הדבקה.

ביום 19.2.14 הגיש המבקש בקשה לביטולו של פסק הדין וכן בקשה להארכת המועד להגשת הבקשה. בתצהירו התומך בבקשה טוען המבקש, כי נודע לו לראשונה על קיומו של פסק הדין לראשונה רק לאחר שקיבל הודעה מלשכת ההוצאה לפועל.

כן טוען המבקש, כי כתב התביעה לא הומצא לידיו מעולם וכי יש לו טענות הגנה טובות בפני התביעה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת כי כתב התביעה הומצא למבקש ביום 16.2.12 כפי שעולה מאישור המסירה שהוצג בפני בית המשפט. טענת המבקש כי לא קיבל את כתב התביעה נטענה באופן סתמי ועל כן יש לדחותה. כן טוענת המשיבה, כי פסק הדין ומצא למבקש ביום 30.1.14 יחד עם האזהרה בתיק ההוצאה לפועל.

תחילה יש לדון בשאלה האם יש הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה במועד. נוכח טענת המשיבה כי פסק הדין הומצא לידי המבקש רק ביום 30.1.14, הרי שהבקשה לביטולו הוגשה במועד.

אעבור עתה לדון בבקשה עצמה. לצורך ההכרעה בבקשה לביטול פסק דין יש להפעיל בחינה דו שלבית: תחילה, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין. אם התשובה על כך היא חיובית, התוצאה האוטומאטית תהא בטלותו של פסק הדין. משמעות הדבר היא, כי כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", וזאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין. ואולם, יש להדגיש, כי על המבקש את ביטול פסק הדין להוכיח תחילה כי אכן נפל פגם בהליך ההמצאה, ורק אם השתכנע בית המשפט כי כך הם פני הדברים, כי אז יורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ואולם, אם המסקנה היא כי ההמצאה נעשתה כדין, כי אז יש להוסיף ולבחון אם בכל זאת יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט. במקרה זה נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו בחינת הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה, מחד גיסא, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין, מאידך גיסא (רע"א 23542-10-10 מקדאדי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו); רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל, [פורסם בנבו] מיום 19.11.2001).

מכאן, שיש לבחון תחילה האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין לידי המבקש. הכלל הוא כי פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין ובית המשפט בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי אכן המסירה בוצעה כדין. במצב דברים זה, מוטל הנטל על הנתבע לשכנע בדבר אמיתות טענתו כי לא הוזמן כדין, ולא ידע על דבר ההליכים כנגדו (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 36; ורע"א 1645/03 יפעת עמידן (שנייצר) נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

בענייננו, כתב התביעה הומצא למבקש בדרך של הדבקה. אף כי מדובר בהמצאה כדין, הרי שכלל הוא כי המצאה בדרך של הדבקה כפופה לעולם לאפשרות שבית המשפט לא יכיר בה, זאת כל אימת שמתברר בפועל כי הכתב המודבק לא הגיע לידי הנמען או מי מבני ביתו (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 188). נוכח טענת המבקש כי כתב התביעה לא הגיע לידיו, הרי שיש מקום לביטולו של פסק הדין מחובת הצדק.

לאור האמור, אני מורה על ביטולו של פסק הדין מיום 10.9.12. המבקש יגיש כתב הגנה בתוך 30 יום. עם הגשת כתב הגנה, יועבר התיק להקצאה בפני שופט. שאלת ההוצאות בגין בקשה זו תישקל בסיומו של ההליך.

ניתנה היום, י' אדר ב תשע"ד, 12 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: