מסמך שאינו חומר גלם לא יומצא למומחה

1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (סגנית הנשיא כב' השופטת אלה מירז מיום 15.4.18, בתיק ת"ע 40215-08-15 (מאוחד)  (להלן: "בית משפט קמא"), במסגרתה דחתה את בקשת המבקשת,  להעביר  לידי מומחית בית משפט, לאחר שזו הגישה את חוות דעתה לבית המשפט, מסמך שערך רופא , שבדק את המנוח בחייו, אך את המסמך ערך שנתיים לאחר פטירת המנוח (להלן: "המסמך").

רקע עובדתי ודיוני

2. המנוח, שם קץ לחייו ביום XX.X.XX (להלן :"המנוח"). המבקשת היא אשתו השנייה, ממנה נולדו להם ילדים משותפים בעוד המשיבות הינן בנותיו מנישואיו הראשונים.

3. המנוח ערך שני מסמכים בכתב ידו, שנחזים להיות צוואתו. המבקשת חפצה כי ייקבע שצוואתו האחרונה של המנוח היא המסמך שערך ביום xx.9.10. המשיבות חפצות כי ייקבע שצוואתו האחרונה של המנוח היא המסמך מיום xx.8.13כל צד טוען להיעדר כשירות של המנוח במועד שונה.

4. בתום דיון ארוך ובהסכמת הצדדים, מינה בית משפט קמא את ד"ר ורד טל, מנהלת המחלקה במרכז הרפואי לבריאות הנפש, מעלה הכרמל כמומחית בית המשפט (להלן: "המומחית").

המומחית הוסמכה לערוך חוות דעתה לעניין מצבו הרפואי , הנפשי והקוגניטיבי של המנוח, ביחס לשני המועדים. באותה החלטה- מיום 12.7.17, הורה בית משפט קמא אלו מסמכים יועברו למומחית וכך קבע:-

"2.       הצדדים ימציאו למומחית כל חומר רפואי וסוציאלי בלבד הקשור למנוח, בסמיכות למועד עריכת הצוואות. מובהר, כי לא יועברו כל תצהירים למומחית של אנשים המעורבים בבקשה ובהתנגדות , אלא רק חומרים של אנשים ניטרליים ללא כל קשר לבקשה או להתנגדות לקיום צוואה ולא תועבר כל חוות דעת רפואית שנעשתה בעניין זה.

3. כל צד יעביר עותק מהמסמכים שבכוונתו להעביר למומחית טרם העברתם למומחית לתגובת הצד השני בתוך 7 ימים ובהעדר תגובה יועברו המסמכים למומחית....."

                                               (להלן: "ההחלטה הראשונה")

5. ביום 26.2.18 הגישה המומחית את חוות דעתה. המומחית ציינה כי עמדו לרשותה- מכתב ההתאבדות מתאריך xx.8.13, אך לא המסמך מיום xx.9.10, פרוטוקול הדיון מיום 12.7.17, מסמכים סוציאליים ומסמכים רפואיים. המומחית ציינה כי אין בפניה בדיקות פסיכיאטריות בכל השנה שקדמה להתאבדות המנוח אך מבחינה קוגניטיבית, המכתב ערוך וכתוב בצורה מסודרת. מבחינה פסיכיאטרית, אין עדות להפרעות ומשכך עולה תמונה לפיה היה המנוח שמור קוגניטיבית וללא הפרעה בבוחן המציאות או בשיפוט בעת כתיבתו.

בסיכום חוות דעתה קבעה המומחית כי לאור החומר שעמד ברשותה, המנוח היה כשיר לצוות בשני המועדים הנדונים (להלן: "חוות הדעת").