מסיקה ואח' נ' א. דיגמי יבוא ואח'

פסק דין חלקי

(בשאלת סיווג התאונה)

מבוא

1.תביעה זו הינה לפיצוי בשל נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב נפילה ממשאית במהלך עבודתו.

התובע הגיש תביעתו בשתי עילות חלופיות: האחת-- מכח עילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), והשניה- מכח עילה נזיקית, על פי פקודת הנזיקין.

נהג המשאית המעורבת בתאונה (הנתבע 2), הגיש הודעת צד שלישי נגד מעבידתו של התובע וכנגד מבטחת המשאית.

בשלב זה, ובהתאם להחלטתי מתאריך 30.6.09, מתייחס פסק דין זה לשאלת סיווג התאונה בלבד, דהיינו, האם הארוע נשוא התביעה נכנס בגדר "תאונת דרכים" כמשמעות מושג זה בחוק הפיצויים אם לאו.

רקע עובדתי

2.התובע (להלן: "התובע")- יליד שנת 1976, עבד כמנהל עבודה מאז שנת 2003, אצל נתבעת1 - חברת א. דגמי יבוא ושיווק בע"מ, העוסקת בייבוא, שיווק וביצוע עבודות פסיפס ושיש לבניינים (סעיפים 4,3 לנ/1, ס' 1 לת/1) (להלן: "נתבעת 1").

נתבעת 4 ביטחה את התובע ונתבעת 1 בביטוח חבות מעבידים (להלן : "נתבעת 4").

נתבע 2 - נהג ובעלים של משאית, העובד בהובלת ציוד בניין (להלן: "נהג המשאית"), נשכר על ידי נתבעת 1 לשם העברת פיגומים, בהם עושה נתבעת 1 שימוש במסגרת עבודתה (סעיף 9 לנ/1).

המשאית בוטחה בביטוח חובה לפי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970 (להלן: "חוק הפלת"ד) , על ידי נתבעת 3 (להלן:"מבטחת המשאית").

ביום 20.7.03, שכרה נתבעת 1 את שירותי נהג המשאית על מנת להעמיס פיגומים באתר עבודה אחד, להעבירם ולפרוק אותם באתר עבודה שני הנמצא בחולון (סעיף 12 לנ/1, סעיף 2 לנ/2).

בשעה 13:00 בצהריים, בעת שהתובע ונהג המשאית עסקו בפריקת הפיגומים, נפל התובע מן המשאית, ונפצע בעיקר בכף רגלו הימנית.

טענות הצדדים בשאלת סיווג התאונה

3.התובע טוען כי על הנתבעות 1 ו -4 לפצותו, מכיוון שהתאונה נגרמה בשל רשלנותן, בין היתר משום שהשתמשו בציוד פגום ו/או בלתי בטוח, לא סיפקו לתובע ציוד מתאים, לא פיקחו כראוי על העובדים והעבודה, נמנעו מהקפדה על תכנית בטיחותית, ולא הדריכו אותו כראוי.

מוסיף התובע וטוען כי גם נהג המשאית התרשל, משום שלא נהג בזהירות המתבקשת בעת פריקת הפיגומים ודרש מהתובע לבצע את הפריקה, בעוד שהיה עליו לבצע זאת בעצמו.

לחילופין – טוען התובע כי גם יש לראות באירוע משום "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד, ומכאן שיש לחייב את מבטחת המשאית והנהג.

לטענת התובע, בעת שהוא היה על המשאית והיה עסוק בקשירת רצועות הפיגומים, ובזמן שמנוע המשאית עבד, הפעיל נהג המשאית את המנוף, באמצעות אחת מידיות המנוף הנמצאות בתחתית המשאית. תוך כדי פעולה זו - רעדה המשאית, ומשום כך התובע נפל. לטענתו קיים קשר סיבתי בין הפעלת המנוף ובין נפילתו ופציעתו.

התובע טוען, לכן, כי האירוע עונה על אחת מהחזקות המרבות בהגדרת "תאונת דרכים" לפי חוק הפלת"ד, הקובעת כי יראו כ"תאונת דרכים" גם מאורע "שנגרם עקב ניצול הכח המיכני של הרכב".