מסונג'ניק נ' חופש נופש וספורט בע מ

החלטה

הבקשה שדורשת הכרעה היא בקשת התובעת להתיר לה להמציא ראיה נוספת.

הבקשה הוגשה לאחר שהוגשו כבר סיכומי הצדדים והתיק הובא בפני למתן פסק דין.

בבקשה עותרת התובעת להתיר לה לצרף ראיה נוספת, תצהיר של העדה איונטב לודמילה, שכבר נתנה תצהיר עדות ראשית בתיק זה, וכן תמונות שצילמה העדה.

לטענת התובעת, מתצהירה של העדה ומהתמונות שצרפה עולה כי התנור שמצוי בסאונה גודר במסגרת עץ וכי נודע לה על כך רק לאחר הדיונים שהיו בבית המשפט. לטענת התובע, יש בכך כדי להשליך הן על שאלת הרשלנות והן על מהימנותו של עד הנתבעת, שטען בבית המשפט כי לא ניתן לעשות גידור כזה.

הנתבעת מתנגדת לבקשה.

לטענתה, אין להתיר את הבאת הראיה הנוספת בשלב כה מאוחר של ההליך ולאחר שתמה שמיעת הראיות והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

עוד ביקשה התובעת להתיר לה לחקור את העדה טרם שיחליט בית המשפט אם יש לקבל את הראיה הנוספת.

לפיכך, קבעתי דיון ליום 5/7/12 ובו נחקרה העדה ושמעתי לאחר מכן את טיעוני הצדדים.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בתיק בית המשפט, אני מחליטה לקבל את הבקשה.

אמנם, ככלל על בעל דין להגיש את ראיותיו על פי סדרי הדין ו"בחבילה אחת" אולם, חרף זאת נפסק כי בית המשפט רשאי לקבל ראיות נוספות בשלבים מאוחרים של הדיון ואף לאחר הגשת סיכומי הצדדים.

בבואו לעשות שימוש בסמכות זו, על בית המשפט לשקול בזהירות שיקולים של מדיניות ושיקולים של יעילות, הן בניהולו של ההליך הספציפי והן בניהולה של מערכת המשפט ככלל (ה"פ 3814-04-08 מחוזי מרכז שני נ' כץ, והאסמכתאות שם).

נקבע כי ישנם מספר מבחנים שיש לבחון טרם שבית המשפט יחליט אם להתיר הגשת ראיה שלא הובאה במועדה ועל פי סדרי הדין הרגילים:

א.תרומתה של הראיה שבעל הדין מבקש לצרף לחקר האמת ולמתן הכרעה צודקת בתובענה.

ב.עוצמת הנזק הראייתי והדיוני שייגרם לבעל הדין השני עקב הגשת הראיה באיחור.

ג.הנסיבות שבגינן לא הוגשה הראיה במועד ובכלל זה מידת אחריותו של בעל הדין לאיחור שבהגשת הראיה ותום ליבו.

ד.עוצמת הפגיעה בניהולו התקין של ההליך וההכבדה על בעל הדין שכנגד.

נפסק גם כי השיקול המרכזי שיישקל היא השאלה אם ידע התובע על קיומה של הראיה (ת.א. (ת"א) 1391/08 טלקר נ' עיריית אופקים).

לאחר ששקלתי את כל המבחנים האלה, נחה דעתי כי יישומם מחייב את המסקנה כי יש להתיר את קבלת הראיה הנוספת.

מעדותה של הגב' איונטב, שהותירה רושם מהימן מאוד, עולה כי רק בסביבות סוף ינואר 2012 שבה לעשות שימוש במתקני הנתבעת וביניהן בסאונה נשוא התביעה ואז ראתה את המגן שהותקן לתנור.