מסוודה נ' בואניס ואח'

פסק דין

ביום 7.6.04 ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים רכבו של התובע שהיה נהוג בידי מר עבדו טאהר לבין רכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 1 ומבוטח אצל הנתבעת 2. לטענת התובע התאונה אירעה באשמת הנתבע 1 שפגע בו כאשר הוא היה בחניה. הנתבעים טוענים כי הנהג ברכב התובע שנסע במונית הוריד נוסעים ברח' אגריפס ולאחר מכן ביקש לבצע סיבוב פרסה (למרות שאסור לעשות כן באותו מקום) ואז הוא פגע ברכב שבו נהג הנתבע (משאית) בטסה של הגלגל הקידמי.

הנהגים העידו בפני כאשר כל צד חוזר על טענותיו כמו"כ הוגשו תמונות הנזק וכן הוגש תצהיר שחתם הנהג ברכב התובע בפני עו"ד בשנת 2004. בתצהיר זה נטען כאילו רכב התובע היה בחניה במקום חניה מוסדר כאשר לפניו חונים עוד כלי רכב ואף צורף שרטוט לתצהיר זה.

הנהג ברכב התובע ביקש שאלמד מתוך תמונות הנזק, בהם רואים שהפגוש של הרכב שלו נמשך כלפי חוץ, שהתאונה ארעה כפי שהוא העיד, היינו, שהנתבע פגע בו בכנף ובפגוש ומשך אותו כלפי חוץ ואולם לטעמי מתוך תמונות הנזק ניתן ללמוד בדיוק את ההיפך. ניתן לראות בתמונות שהפגוש נמעך כתוצאה ממכה כלפי פנים וכתוצאה ממעיכה זו נמשך הפגוש כלפי חוץ. מכת מעיכה מתיישבת יותר עם טענת הנתבע לפי התובע הוא זה שפגע עם מכוניתו בטסת הגלגל של הנתבע וכתוצאה מכך הפגוש ברכב התובע נמעך כלפי פנים מהמכה ונמשך כלפי חוץ כתוצאה מכך. גם העובדה שהתובע מסר מספר גרסאות בקשר לתאונה בתצהירים מלמדת על חוסר האימון שיש לתת בגירסת התובע. מחד, מסר התובע בעדותו בביהמ"ש כי הוא ביקש לעצור כדי להוריד נוסע ואילו בתצהיר שחתם בפני עו"ד בשנת 2004 ,במועד סמוך יותר לתאונה, הצהיר התובע כי החנה את רכבו במקום מוסדר עם מדחנים כאשר לפניו חונים כלי רכב נוספים (נ/1). גם הגשת התביעה בחלוף למעלה מ- 6 שנים מיום האירוע, על אף שלא חלפה תקופת ההתיישנות יכולה ללמד על כך שהתובע לא היה משוכנע בצדקתו.

התוצאה של כל האמור היא שהתובע לא הצליח להוכיח את תביעתו ולפיכך אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע בשכ"ט הנתבעים בסך 1,500 ₪.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ה' טבת תשע"א, 12 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: