מנע נ' שאול ואח'

פסק דין

1.ב- 2004 התובע השכיר את משרדו לנתבעים אשר היו דייריו במשך מספר שנים.

מערכת היחסים בין בעלי הדין לא הייתה טובה.

ב- 2009 הוגשה תביעה על ידי התובע נגד הנתבעים לפנוי ופיצוי כספי .

2.על אף זאת הגיעו הצדדים לפשרה ונחתם חוזה שכירות חדש בסוף 2009, אשר חודש פעם נוספת ב- 2012.

בהסכמה הדדית הנתבעים פינו את המשרד ב- 30.6.12.

התובע ביצע שיפוצים במשרד אחרי הפינוי.

על פי סעיף 15 לחוזה נאמר כי על הנתבעים לסייד ולצבוע את המשרד כולל שטיחים ווילונות.

נקבע באותו סעיף כי "הוצאות השיפוצים והתיקונים הללו לא יעלו על 7,000 ש"ח".

3.התובע טוען שהנתבעים הפרו התנאים של סעיף 15, וכאשר פינו את המשרד נאלץ התובע להוציא סכומים רבים עבור פינוי אשפה.

כמו כן הנתבעים היו חייבים כסף לוועד הבית 240 ש"ח ואף לחברת חשמל 935 ש"ח.

מכאן תביעתו של התובע אשר עותר לסכומים הבאים:

א.השתתפות בשיפוצים 7,000 ש"ח על פי תנאי סעיף 15.

ב.חוב לחשמל 935 ש"ח.

ג.חוב לוועד הבית 240 ש"ח.

_________________

סה"כ 8,175 ש"ח

4.התובע בעדותו טוען שעשה שיפוץ כללי למשרד, החליף את הריצוף רכש ציוד והתקין ארונות מבטח לדבירו הוציא כ 45,000 ש"ח – אם כי הציג קבלות רק על 19,000 ש"ח.

התובע מאשר שכאשר החל לבצע את הניקיון והשיפוץ לא הודיע לנתבעים על כוונותיו ולא נתן להם אפשרות לנקות את המשרד.

לדבריו: "לא נתתי לנתבעים לנקות, אני יודע שלא היו עושים דבר וזאת עקב הכרותי איתם במשך תקופת החוזה". (עמ' 2 שורות 3-1).