מנסברג ואח' נ' שירותי בריאות כללית -בית רבקה ואח'

החלטה

בפני טענה של צדדי ג', כי הסמכות העניינית לדון בהודעת צד ג' מסורה לבית הדין לעבודה, שהוא הערכאה המוסמכת לדון בתביעות מכח הוראות חוק הגנת השכר.

לאחר עיון בסעיפי החוק הרלוונטיים, וכן לאחר בחינת עילת התביעה ועילת הודעת צד ג', הגעתי למסקנה כי הסמכות העניינית הן בתביעה והן בהודעת צד ג' נתונה לבית משפט השלום.

סעיפי החוק הרלוונטיים לגבי הסמכות העניינית

בהתאם לחוק בית הדין לעבודה, סעיף 24(א), לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

(1) "בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש[".

סעיף זה מקנה סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה בתובענות בין עובד וחליפו למעביד וחליפו, אך מוציא מן הכלל תובענות שעילתן בפקודת הנזיקין.

סעיף 24 (א)(3) לחוק בית הדין לעבודה מתייחס לתובענה נגד קופת גמל:

"תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעבידים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד ומעביד".

בהתאם לסעיף זה, תובענות כנגד קופות גמל יהיו בסמכות בית הדין לעבודה אם הן נובעות מהחברות בקופת הגמל או מחבות של מעביד לקופה, וכן תובענות לקצבה.

בע"ע 625/08 אשבל נ' הראל חברה לביטוח (פורסם בנבו), נקבע ע"י בית הדין הארצי לעבודה:

"על פי תכליתו של חוק בית הדין לעבודה, לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון ולהכריע בתובענות שעניינן יחסי עובד-מעביד. סמכותו היחודית של בית הדין לעבודה, הורחבה והוחלה אף על תביעות בין קופת גמל לבין חבריהן או מעבידים או חליפיהם של אלה. מקור סמכותו היחודית של בית הדין לעבודה לדון בתובענות אלה בסעיף 24 (א)(3) לחוק בית הדין לעבודה."

בענייננו, אין חולק כי הצדדים לתובענה ולהודעה הינם עובדת ומעסיקה וקופות גמל, צדדים אשר, לכאורה, על תובענות ביניהם להידון בבית הדין לעבודה.

יחד עם זאת, לגבי הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה, אין להסתפק רק בבחינת מיהות הצדדים, ויש לבחון גם את עילת התביעה, כפי שנקבע בעניין אשבל:

"מרכז הכובד לבחינת הסמכות העניינית הוא "מהות הסכסוך וייחודו במסגרת משפט העבודה", לאמור, מבחן מהות עילת התביעה במובנה הרחב. זאת, בעיקר, נוכח הקושי המובנה בהבחנה בין סוגיה השייכת למשפט העבודה לבין כזו השייכת לדין הכללי כאשר לא אחת נשלטות אותן סוגיות על ידי דיני העבודה ועל ידי הדין הכללי, כאחד.

כאשר עילת התביעה עשויה להתפרשֹ על פני הסמכות העניינית של מספר ענפי משפט, תקבע הסמכות העניינית על פי העילה ומסכת העובדות בכתב התביעה. בנסיבות ממין אלה "אין מנוס מהערכת המשקל היחסי בין היסודות האמורים, תוך חיפוש אחר המרכיב הדומיננטי המאפיין את המחלוקת, אשר על פיו תוכרע שאלת הסמכות".

עניינה של התביעה

התובעת מפרטת בכתב התביעה את עילת התביעה, לפיה הנתבעת התרשלה בכך שהעבירה את התובעת מקופת גמל אחת לאחרת ללא ידיעתה והסכמתה, מבלי לבצע בדיקה מעמיקה, ומבלי להתייחס לנתוניה האישיים של התובעת. עילתה של תביעה זו היא בעוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין.

עילת הודעת צד ג' הינה בכך שצד ג' 1, שאליה הופסקה העברת ההפרשות ע"י המעביד לקופת הגמל של התובעת, לא הודיעה לנתבעת על הפסקת התשלומים. ביחס לצד ג' 2 נטען בהודעה, כי לא בהתאם להסכם בין הנתבעת לצד ג' 2, היה על צד ג' 2 לברר עם התובעת אם התובעת היתה מבוטחת בקרן ותיקה ולעדכן את הנתבעת, והיא לא עשתה כן. עקב מחדלים אלה, נטען בהודעת צד ג', נגרמה רשלנותה הנטענת של הנתבעת כלפי התובעת.

אמנם בפרשת אשבל לעיל נקבע כי יש להחיל את סמכות בית הדין לעבודה באופן המרחיב את סמכויותיו, ולא מצמצמן, אך הובהר כי אין הדבר חל על תובענות שעילתן בפקודת הנזיקין, למעט העוולות הספציפיות המנויות בסעיף 24(א)(1ב) לחוק, שעוולת הרשלנות אינה ביניהן: