מניעת השתתפותה של מעצבת האפנה אימבר ביריד 'מעצבי העיר' מחמת הפרת חוזה ההתקשרות

1.            בפניי בקשה למתן החלטה, שהוגשה היום (17.1.08), בגדרה בקשה לצו מניעה ארעי במעמד צד אחד בלבד, אשר הוגדרה "בהולה". המדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל), שניתנה היום (להלן: ההחלטה). בהחלטה דחה בית המשפט הנכבד קמא את בקשת המבקשת ל"צו מניעה האוסר על המשיבה למנוע מן המבקשת את ההשתתפות ביריד 'מעצבי העיר'".

2.            הרקע להחלטה הוא זה: המבקשת היא מעצבת אופנה, אשר ביקשה להשתתף זו הפעם התשיעית ביריד "מעצבי העיר" הנערך מזה שנים רבות בידי המשיבה, ומועד עריכתו השנה הוא בין הימים 17.1.08 ו- 19.1.08 (להלן: היריד). בין הצדדים נכרת ביום 7.11.07 הסכם המסדיר את השתתפותה של המבקשת ביריד (להלן: ההסכם). בין יתר התנאים צוין בסעיף 1 להסכם כי כל מעצב נדרש שלא לתת על מוצריו הנחות או לקיים מכירות 'סוף עונה'. בסעיף 2 צוין כי המעצב מתחייב שלא להשתתף באירוע אחר של מכירת בגדים, וזאת "כדי לשמור על האטרקטיביות של האירוע". המשיבה אף שלחה לכל המשתתפים באירוע תזכורת בענין זה, תזכורת שלא ידוע אם הגיעה לידי המבקשת.

           המבקשת, כדבריה שלה בחקירתה בבית המשפט קמא, התייחסה להסכם כאל "פלייר" - מסמך בלתי מחייב בעליל, לא כלפיה ולידיעתה אף לא כלפי מציגים אחרים ביריד, שהמשיבה לא פעלה נגדם. המבקשת בחרה לערוך מבצעי מכירות בסמוך ליריד, כפי שעשתה לדבריה גם בארבע השנים הקודמות. ברם, בתגובה לכך הודיעה הפעם המשיבה למבקשת במכתב מתאריך 27.12.07 כי המבקשת הפרה את ההסכם, ולפיכך השתתפותה ביריד בטלה, והיא אף תידרש לשלם למשיבה פיצוי מוסכם - עילות וטענות, שהוכחשו בידי המבקשת. חילופי מכתבים שהתנהלו בין ב"כ הצדדים עד תאריך 7.1.08 לא הועילו, ובתאריך 10.1.08 הגישה המבקשת את תביעתה לבית המשפט הנכבד קמא, ועימו - בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני, אשר יורה למשיבה שלא למנוע מן המבקשת להשתתף ביריד. במסגרת זו, טענה המבקשת, בין יתר טענות, כי היא לא הפרה את ההסכם, כי המשיבה מפלה בין המשתתפים, כי המשיבה היא מונופולין, כי ההסכם הוא חוזה אחיד ומקפח, וכי ההסדרים שבסעיפים 1 ו-2 להסכם הם הסדרים כובלים ופסולים.

3.            בית המשפט הנכבד קמא קיים בתאריך 16.1.08 דיון בבקשה לצו מניעה זמני, ומסר היום את החלטתו, הדוחה את הבקשה. טעמיו של בית המשפט הנכבד קמא היו, בתמצית, אלה:

אשר להפרת ההסכם: נקבע כי המבקשת הפרה את ההסכם.

אשר לקיום מונופלין: נקבע כי לא הוכח שהמשיבה היא מונופולין.

אשר להיות החוזה אחיד ומקפח: נקבע כי לא הוכח שהמדובר בחוזה אחיד, ובכל מקרה בית המשפט לא התרשם כי המדובר בתנאים מקפחים.

אשר להיות ההסדרים כובלים: בית המשפט הנכבד קמא הפנה לדיון בענין קיום המונופולין, "בשינויים המחויבים". עוד צוין כי המדובר במשיבה שמארגנת ירידים ואין לה קשר עם המבקשת לעניין עיצוב אופנה.  

בנוסף, בית המשפט הנכבד קמא אף ביקר את המבקשת על דרך התנהלותה בפרשה כולה, התעלמותה מן ההסכם והדרך בה התייחסה להודעת הביטול שקיבלה מן המשיבה.

לאור כל האמור, דחה בית המשפט הנכבד קמא את הבקשה, בלא שיצטרך להידרש למאזן הנוחות שבין הצדדים.

4.            בבקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה, בגדרה כאמור בקשה לצו מניעה ארעי במעמד צד אחד בלבד, טוענת המבקשת כי ההסכם אינו מקנה למשיבה זכות למניעת השתתפות המבקשת ביריד הנפתח הלילה וכי ההפרה הנטענת אינה יסודית ועל כן לא ניתן לבטלה; כמו כן היא גורסת כי על בית המשפט היה לבחון את העילות למתן סעד זמני ולא להוציא קביעות לגופו של עניין; עוד היא מוסיפה כי בהסכם הסדרים כובלים אסורים שדינם בטלות, ואלה ודאי אינם ניתנים לאכיפה.

5.            דין הבקשה להידחות. עיקרי מסקנותיו של בית המשפט הנכבד קמא מקובלות עלי, ולפיכך אין מקום לחזור כאן על ההנמקה. אוסיף עוד כי טעמים נוספים מצדיקים את דחיית בקשתה של המבקשת: השיהוי בו לקתה, בנסיבות הענין, פנייתה המקורית לבית המשפט הנכבד קמא; הימנעותה של המבקשת מלציין בבקשתה את נסיבות הפרת החוזה הנטענת כנגדה והימנעותה מלצרף לבקשה שבפניי את תגובת המשיבה שהוגשה לבית המשפט הנכבד קמא. כן אציין כי ספק אם הבקשה, שנוסחה כ"צו מניעה זמני", אינה מהווה למעשה "צו עשה סופי", דבר המפחית את ההצדקה לנתינתו. אף שיקולי מאזן הנוחות - שבית המשפט הנכבד קמא לא נזקק להם - נוטים לטובת המשיבה. יתר על כן, אם בסופו של יום תצליח המבקשת להוכיח איזו מעילותיה ותזכה בתביעתה, יש להניח כי היא תוכל להיפרע מן המשיבה על כל נזקיה על דרך של פיצויים.

6.            בשולי הדברים מוצא אני להעיר כי התלבטתי רק ביחס לטענת ההסדרים הכובלים שהועלתה. ההסדר שבסעיף 2 להסכם, שגם לגביו טענה המבקשת כי הוא הסדר כובל, אינו סעיף שהצית את המחלוקת בין הצדדים, ולכן לא אתייחס אליו כאן. מאידך גיסא, הסעיף השייך למכלול שבפניי וייתכן שהוא בעייתי, הוא סעיף 1, האוסר על המשתתפים לתת הנחות על מוצריהם בסמוך ליריד. האם בכך יש הסדר כובל? דומה כי הדבר דורש בירור מעמיק, אך המבקשת לא הוכיחה בשלב זה את סיכוייה הטובים לשכנע בסוגיה זו, שיש לה פנים לכאן ולכאן.

יש להוסיף עוד כי בעוד שצד יכול בנסיבות מסוימות להשתחרר מהסדר כובל שהוא היה שותף ביצירתו (ראו: דנ"א 4465/98 טבעול (1993) בע"מ נ' שף-הים (1994) בע"מ, נו(1) 56 (2002)), הרי שניסיונו של צד לעשות כן בדרך בו נקטה המבקשת - מוקשה הוא.

7.            לאור כל האמור לעיל - הבקשה נדחית. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' שבט תשס"ח (17.1.08).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    אצ