מניס נ' עירית נתניה

פסק דין

לטענת התובע עיריית נתניה פעלה שלא בתום לב ותוך רדיפה אחריו בגביית קנסות על דוחות חנייה.

במהלך הדיון, התובע למעשה אישר שהקנסות הוטלו עליו כדין אך חזר והדגיש בפני בית המשפט שדרכי גביית החוב שבהם השתמשה הנתבעת היו פגומים ולכן הוא נפגע קשה.

לדבריו, הגיעו לביתו גובה החוב בחודש יוני 2009 והוא שילם מיד 2,435 ₪ וקיבל על זה אישור לתשלום החוב. על אף זאת, לטענתו, התייצב הגובה פעם נוספת תוך זמן קצר בדרישה לעוד 1,100 ₪. התובע טוען, שהיתה זאת חובתה של הנתבעת ליידע אותו בעת התשלום ביוני 2009 של 2,435 ₪ על החוב הנוסף. לטענתו הדבר היה ידוע לנתבעת, אך הנתבעת התרשלה ולא דאגה לאפשר לתובע לסלק את יתרת החוב. התובע טוען, שהתייצבותו של גובה הכסף אצלו בבית גרם לו עוגמת נפש והוא התבייש בפני אישתו הטרייה וכל משפחתו.

התובע לא טוען ששילם מעבר לחוב מלבד שיק אחד של 275 ₪ והוא מודה שהסכום הוחזר לו על ידי הנתבעת בדואר רשום.

על סמך האירועים האמורים, התובע עותר לפיצוי של 31,200 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה ממעשים ומחדלים של הנתבעת.

על פי גרסת הנתבעת, מדובר בחייב אשר לחובתו 11 דוחות חנייה ונפתחו כנגדו 3 תיקי גבייה. הראשון בגין 5 דוחות חנייה בשנים 2004 , 2005 . השני בגין 5 דוחות בקשר לתקופה אפריל עד אוגוסט 2008 ותיק נוסף בו 4 דוחות חנייה שבוצעו על ידי התובע החל מדצמבר 2008 ואילך.

עקב אי תשלום החובות, התנהלו הליכים רגילים נגד התובע ואכן פנו אליו ביוני 2009 ונשלח אליו גובה ביום 16/06/09 לביצוע הליך עיקול מטלטלין בביתו. נכון הדבר שהתובע מיד ביקש לפנות למשרדי חברת "הדס" בכדי להסדיר את התשלום ואכן עשה זאת ושילם את הסכום של 2,435 ₪ בשיקים דחויים.

תשלום זה התייחס לשניים מתוך שלושת התיקים נגדו. לטענת הנתבעת התיק השלישי לא היה פתוח ביום 16/06/09 , אלא נפתח לאחר מכן. ביום 03/12/09 לא נשלח גובה אל התובע, התובע עצמו התייצב במשרדי הדס וטען שהנתבעת גובה ממנו בגין אותם חובות כפל תשלום.

הוסבר לתובע, כי התובע טועה, שכן החוב על הדוחות האחרונים לא היו בטיפול של חברת "הדס" בעת ששילם את כספו ביום 16/06/09.

הנתבעת דאגה לספק לבית המשפט פרוט מלא של כל חובותיו של התובע בגין דוחות חנייה והניח בפני בית המשפט היסטוריה של הדוחות, על מנת שבית המשפט ילמד את שלבי הטיפול נגד התובע.

לאחר ששמעתי את דברי בעלי הדין, הגעתי למסקנה שיש לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים:

1.אין ספק שהתובע סבר בתום לב, שנפלה טעות בטיפול של הנתבעת כנגדו והרגיש כאילו הנתבעת רודפת אחריו, ללא סיבה. אם כי מסקנתי היא שדובר בתחושה סובייקטיבית של התובע אשר מצא את עצמו פועל מול מערכת ציבורית שאותה הוא לא הבין.

2.על סמך הראיות שהוגשו בפני, לא מצאתי בדרכי טיפול של הנתבעת כל פגם.

3.התובע לא מתכחש לחובו ולא שילם מעבר לסכום המגיע לנתבעת מלבד סכום פעוט שהוחזר לו.

4.אין בפני כל ראייה המצדיקה תשלום נזקים לתובע.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"א, 20 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: