מניין ימי עיכוב הליכים – פרשנות חוק לאור תכליתו ולאור עקרונות חוקתיים; היש ב'ימי הקדימה' כדי לאפשר לאיש לבחור את מקום הדיון במזונות האישה?

לפני בית הדין מונחים ערעורים מספר.

ערעור על הכרת בית הדין בתביעת הגירושין

ערעור ראשון – ערעור הבעל על פסק דינו של בית הדין האזורי מיום י"א באדר תשע"ח (26.2.18) הקובע:

בנסיבות שלפנינו, שהבעל בחר לחיות עם אישה אחרת ולהשליך את אשת נעוריו כחפץ שאין לו בו חפץ, בית הדין אינו מקבל את תביעתו לחייב את האישה בגירושין.

אולם לנוכח חוות הדעת שהתקבלה נראה כי השלום מהם והלאה, ומשכך בית הדין מורה לצדדים לשאת ולתת כדי להגיע להסכמות בדבר פיצוי הולם לאישה.

לדברי הבעל, טעה בית הדין בקביעת העובדות וסדר הדברים. לדבריו, הסכסוך בין הצדדים והסכמת האישה לגירושין קרו לפני שהכיר את האישה האחרת, ולפיכך קביעת בית הדין שהכרת האישה האחרת קדמה לסכסוך בין הצדדים והנחת בית הדין על רצונו להשליך את האישה ככלי אין חפץ – מוטעות. לכן, לדבריו, בנסיבות העניין לכל הפחות יש להמליץ לצדדים להתגרש.

האישה טוענת שהיא רוצה שלום בית. לטענתה, האישה האחרת שממנה כבר הוליד הבעל בן היא הגורם לגירושין ולסכסוך בין הצדדים. לדבריה, בידה הוכחות נוספות על קשרי הבעל עם האישה האחרת, שלא הובאו עדיין בפני בית הדין, והמחזקות את טענותיה.

ערעור על הערובה הנדרשת להיתר יציאת הבעל את הארץ

ערעור שני – ערעור הבעל על החלטת בית הדין האזורי שלא להחזיר לו את ייפוי הכוח שנתן בבית הדין להעברת חלקו בדירה לאישה אם לא יחזור לארץ. לדבריו, אין חשש עיגון מאחר שהוא מוכן להשליש גט. ייפוי כוח זה גם לא יכול להוות סעד לתביעת המזונות מכיוון שהמזונות אינם נידונים בפני בית הדין.

האישה טוענת שהצו נועד להבטיח סיכויים לשלום בית וגם כסעד לתביעת המזונות מפני שמשפחת האיש בצרפת, והוא יכול 'להיעלם'.

ערעור שכנגד על אי־הארכת הצו למדור ייחודי

ערעור שלישי – ערעור האישה על החלטת בית הדין האזורי מיום י"ג בתמוז תשע"ח (26.6.18) שלא להאריך את הצו למדור ייחודי ('מדור ספציפי') בבית שבו מתגוררת האישה עם ילדיה והרשום על שם הבעל. הנימוק לאי־הארכת הצו הוא מפני שבנסיבות המקרה אין סיכויים לשלום בית.

יש לציין שמאחר שתוקפו של הצו שנתן בית הדין פקע האריך בית דיננו את הצו למדור ייחודי עד למתן החלטת בית דיננו בערעור.

בקשת הבהרה להחלטה קודמת בסוגיית הסמכות

בקשת ההבהרה בנושא הסמכות – בנוסף לכל הנזכר הוגשה בפנינו בקשת האישה להבהרת פסק דיננו מיום י"ז באדר התשע"ח (4.3.18), שבו קבענו: "הסמכות לדון בענייני משמורת ומזונות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה" (להלן: "עניין הסמכות").

ההליך וההכרעה בערעורים

הצדדים האריכו בטענותיהם לפנינו והציגו מסמכים רבים, ובאת כוח האישה ביקשה שבית הדין יקבע מועד נוסף לשמיעת ראיותיה על קשריו המוקדמים של הבעל עם האישה האחרת.

בית הדין לא נענה לבקשה זו מפני שהמקום שבו צריכות להיות מוגשות ראיות אלו הוא הערכאה הראשונה. עם זאת לדעתנו דבר זה לא נצרך בנידון דידן.