מנחם נ' ביסק ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי כספי בגין תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 6.2.10 שבה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבעת 1, שהיה מבוטח על ידי הנתבעת 2.

התובע עותר לסכומים הבאים:

א.עלות תיקון הרכב:17,369 ₪

ב.שכ"ט שמאי:1,700 ₪

ג.ירידת ערך:5,920 ₪

ד.טרחה ועוגמת נפש:500 ₪

__________

ס ה " כ :25,484 ₪

2.התאונה התרחשה בצומת במושב ירחיב. התובע טען שנסע בכביש הראשי של המושב והנתבעת נכנסה לצומת ללא התחשבות וללא תשומת לב מצד שמאל, והיא התנגשה ברכבו בדופן שמאלי.

עולה מכלל הראיות בתיק, שבאותו מועד לא היה מוצב בפני הנתבעת תמרור "עצור" מהצד – כנראה עקב רשלנות קבלן כבישים שעבד במקום באותה תקופה.

נכון שכאשר התובע התקרב לצומת, היה מוצב בצד ימין שילוט המזהירו שאין לו פניה שמאלה ושעובדים בכביש בעוד 50 מטר, וכך הסביר התובע את האירוע: "אני מסתכל ופתאום מישהו נכנס בי כשאני בתוך הצומת, כשאני מתקרב לצומת יש שדה ראיה בצד ימין, אני מכיר את הצומת: (עמ' 1, ש' 31; עמ' 2, ש' 1).

3.שתי עדות שישבו קרוב לצומת, גב' אור ביטון וגב' אפגניסטר ביטון, ראו את התאונה ושמו לב שהנתבעת לא האטה את נסיעתה בכניסתה לצומת : שתיהן ידעו שבדרך כלל מוצב תמרור "עצור" מכיוון הנסיעה של הנתבעת.

4.לנתבעת גרסה שונה, לפיה טוענת שלא נכנסה לצומת במהירות, אלא לדבריה: "נכנסתי לצומת במהירות איטית. ברגע שראיתי את התובע במהירות שנראתה לי גבוהה, בלמתי וסטיתי ימינה כמה שיכולתי" (עמ' 5, ש' 21-22).

5.לאחר ששקלתי את דברי בעלי הדין, ולאחר שעיינתי במסמכי התיק, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי, ולהלן הנימוקים לכך:

א.כללית, העדפתי את גרסת התובע ועדיו מול גרסת הנתבעת 1 בכל הקשור לקרות התאונה. מכלל הראיות מסקנתי היא, שהנתבעת נכנסה לצומת מבלי להאט את נסיעתה ובחוסר זהירות – וזו הסיבה לתאונה.

ב.באשר לגובה הנזק:

1.אין מקום לפצות את התובע בגין טרחה ועוגמת נפש.

2.שכר טרחתו של השמאי היא הרבה מעבר למקובל ובראש נזק זה אני מצמצם את עתירת התובע ל- 1,000 ₪ בלבד.

3.לא נערך דו"ח נפרד לעניין ירידת ערך ואין ראיה שהשמאי לקח בחשבון את השיקולים המקובלים, לכן עתירה זו נדחית.