מנזרי ואח' נ' בית החולים הווטרינרי ואח'

פסק דין

התביעה שבפני היא תביעה לפיצויים כספיים בגין טענות התובע.

הנתבע הגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד.

לטענת התובע, ביום 30/4/10 הוא הביא את כלבו אל הנתבע לאחר שהוכש על ידי נחש, כאשר הוא הובא אל בית החולים במצב יציב.

הוצעו לתובע מספר אפשרויות טיפול והומלץ על שימוש בנסיוב שפג תוקפו והמשך מעקב, כפי שנעשה בדרך כלל ואכן, הוחלט כי הכלב יישאר במעקב צמוד ועל כן, חתם התובע על התחייבות כספית להוצאות ואף שולמה מקדמה. בתחילה נאמר כי מצבו של הכלב התייצב והוא אף אכל, אך ביום המחרת בשעה 7:30, נאמר לתובע בשיחת טלפון כי מצבו של הכלב התדרדר וכי יש להמתין לרופאים. בשיחה נוספת מבית החולים נאמר לתובע כי יש לאשר חריגה נוספת לטיפול בסך 7,000 ₪, התובע לא אישר חריגה זו ובשעות הצהריים כלבו נפטר.

לדברי התובע, בית החולים התרשל בטיפול שהוענק לכלבו ואף הטיפול שקיבל היה יקר ומיותר.

עוד טען התובע כנגד כך שבמקום לא היה רופא, עת מצבו של הכלב התדרדר וכן טען כנגד חיובו בדמי נתיחת גופתו של הכלב לאחר המוות, אף שהדבר הוצע לו על ידי הנתבע, לצורכי מחקר.

לטענת הנתבע, עם הסכמת התובע, כלבו קיבל את הטיפול הנהוג והיה נתון באשפוז עם מעקב שוטף. במהלך הלילה, חלה התדרדרות במצב הכלב ולכן הוקדמו הבדיקות שנקבעו לו.

לאחר קבלת תוצאות הבדיקות הוחלט לטפל בכלב באנטי-ונום, שעל אף שהיה פג תוקף, הרי שהוא איננו מסוכן אלא בעל יעילות פחותה.

לאחר טיפול זה, הוגברו קשיי הנשימה של הכלב והרופאים שנכחו בבית החולים הוזעקו וחיברו אותו למנשם. התובע סירב לשלם סכום כסף נוסף והטיפולים הוגבלו למנות שניתן לתת בחינם.

מנהל בית החולים הוטריני, פרופ' רון שחר, ציין את אחוזי ההחלמה הגבוהים במקרים של הכשות כלבים והכחיש בתוקף טענות של רשלנות נגד בית החולים בטיפול כלבו של התובע.

בכתב התביעה שכנגד צוין כי, התובע התחייב בתשלום בגין טיפול עד לסך של 3,200/4,000 ₪.

התובע סירב לשלם סכום נוסף, אך אין זה אומר כי התובע אינו מחויב בתשלום הטיפול עליו התחייב.

התובע חויב בסך של 3,319 ₪ אך שילם עד כה סך של 800 ₪ בלבד.

בדיון בבית המשפט, התייחס פרופ' שחר לטענה כי כלל לא נכח רופא בשעה 7:30 וציין כי במשמרת עובד יותר מרופא אחד ואילו בשעה 7:15 התקיימה החלפת משמרות בבית החולים, ועל כן שהו הרופאים במקום בישיבה ומה שנאמר לתובע היה כי לכשייסימו את הישיבה, תתקבל החלטה בעניין הכלב.

הנתבע תמך טענותיו בתעודות רפואיות ופירוט חשבון.

מבינה אני לליבו של התובע המצר על מות כלבו, יחד עם זאת, אין ביכולתי לקבוע כי בית החולים התרשל בטיפול שניתן לכלב, או כי הטיפול שניתן לו אינו דומה לכזה הניתן לכלבים אחרים, או כי אחוזי התמותה של כלבים הנובעים מהכשות נחש גבוהים בבית החולים הזה מעל המקובל, כפי שטען התובע.

התובע לא הסתמך בטיעוניו על חוות דעת מומחה כלשהן בעניינים אלה ולבית המשפט אין כל ידע ברפואה וטרינרית המסמיכו לפסוק על פי טיעוני התובע בלבד.

על כן, לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו והיא נדחית.

ובאשר לתביעה שכנגד.