מנורה חברה לביטוח נ' דיב משאיח

פסק דין

1.תביעה לפיצוי התובעת בגין כספים ששילמה בהתאם לפוליסת ביטוח, בעקבות נזקים שנגרמו בשל נפילת ספה על הרכב המבוטח.

לשיטת הנתבע, הוא אינו נהג הרכב שגרר את העגלה ובה, בין היתר, הספה שנפלה.

2.עד התביעה, ליטוין שמעון, הוא שכנה של בעלת הרכב המבוטח. לדבריו, בשעה 08:30 לערך עמד מול הרכב המבוטח, הבחין ברכב עם עגלה הנכנס לרחוב מצד ימין, ובכך שהספה שהיתה מונחת בעגלה נשמטה ממנה ופגעה ברכב המבוטח.

הלה, רשם את מס' הרישוי של העגלה, אך לא עלה בידו לרשום את מס' הרכב הגורר, שכן הנהג עזב את המקום, מיד לאחר שהעמיס את הספה חזרה לעגלה.

העד הוסיף כי ביקש מהנהג לעצור ולבדוק את הנזק, האחרון הודיע כי יזיז מעט את רכבו, אולם נכנס אליו, וברח משם.

העד התבקש לתאר את הנהג והשיב:

"זה לא האדם שיושב מאחורי. זה אדם שהיה עם זקן שיבה קצר וכובע קסקט, הוא היה יותר נמוך ויותר בריא. אני יכול לתאר אותו אני מכיר אותו, הוא עובר אצלינו ברחוב, מכיר אותו חזותית" (עמ' 4 ש' 22-24).

בחקירתו הנגדית הוסיף: "פלוס מינוס 50. אני חושב שהוא יותר צעיר ממני" (עמ' 6 ש' 10-11).

3.עדת התביעה, אולגה שניידרמן, היא בעלת הרכב המבוטח. עדה זו ציינה בעדותה כי עובר לפגיעה דנא רכבה היה במצב מצויין ללא שריטות ופגיעות. טענה זו לא נסתרה כלל. תמונות הרכב המבוטח (ובפרט הצבעוניות) מחזקות את גרסת בעלת הרכב אודות מצבו.

4.הנתבע אישר מיד בחקירתו הראשית כי הרכב והעגלה בבעלותו. אך הוסיף והעיד כי לא נכח במקום בעת האירוע.

"אני לא יכול לדעת איך המקרה כי לא הייתי שם. הם אומרים שזה לא הדמות שלי, אבל הם אומרים שהרכב היה שלי. אני אומר יש הרבה רכבים כאלה עם עגלות כמו העגלה שלי. יכול להיות שאחרי המקרה הוא ראה עגלה אחרת ורשם את המספר..." (עמ' 8 שורות 21-23).

עם זאת לא שלל לחלוטין את האפשרות שאחר נהג ברכבו. כמו כן אישר כי מכיר את המקום ונוהג לעבור בו, ואף לא הוציא מכלל אפשרות שביום האירוע עבר במקום:

"ש. אפשר לומר שביום האירוע ביום 2.10.11, עברת שם:

ת. לא יודע. אני לא זוכר מה אכלתי היום בבוקר. אני בן 60, יכול להיות שעברתי לא יודע" (עמ' 9 ש' 9-10).

5.לנתבע לא היה הסבר מניח את הדעת לעובדה שבאותו היום נמסר למשטרה מס' הרישוי של רכבו, מלבד האפשרות שעד התביעה ליטוין ראה אותו לפני או אחרי האירוע. גרסה זו איננה מניחה את הדעת, שעה שליטוין ציין כי רשם את מס' הרישוי של העגלה תוך כדי הארוע והדבר לא נסתר.

6.עדותו הנ"ל של הנתבע איננה מתיישבת באופן הולם את גרסתו בכתב ההגנה, כי לא נכח בשעת האירוע במקום בו התרחש. הנתבע הכחיש מכל וכל קשר לאירוע. אולם, בחקירתו בבית המשפט, נתן פתח לאפשרות שאכן אחר נהג ברכבו תוך גרירת העגלה במקום האירוע, או שהוא עצמו עבר שם.

7.בנסיבות הנ"ל, אני סבורה כי התובעת הרימה את נטל הראייה והשכנוע להוכיח שרכב הנתבע ועגלתו היו מעורבים בקרות הנזק. האחריות, אם כן, היא על שכם הנתבע.

אינני יכולה להצטרף להשערותיו של הנתבע כי העד ליטוין הבחין ברכב אחר שעבר ברחוב, וייחס לו את אירוע הנזק, שהרי אין חולק כי העד רשם את מספר העגלה של הנתבע. אף דעתו של ב"כ התובעת, כי אין מניע כלשהו להטיל בכוונה תחילה את האחריות לאירוע על הנתבע, מקובלת עלי, שהרי לבעלת הרכב פוליסת ביטוח מקיף וניתן היה להפעילה, אף ללא זהות הפוגע, אדם ו/או כלי רכב.

8.מכאן שהתביעה מתקבלת במלואה. הנתבע ישלם לתובעת 18,920₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה עד התשלום בפועל.