מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב נ' שלג ואח'

פסק - דין

מבוא ורקע

1.בפני תביעה לסילוק ידם של הנתבעים 1-4 מן המקרקעין הידועים כחלקות 4, 6 ו- 10 בגוש 5591 (להלן: "המקרקעין") והריסת המבנים שנבנו על ידם במקרקעין.

2.ביום 5.7.09, נתנה כב' השופטת נילי קוצר תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שהושג בין התובע לנתבעת 1, לפיו הנתבעת 1 אינה מחזיקה במקרקעין ואין לה כל זכויות במקרקעין וכי אף לא נתנה הרשאה למי מטעמה לעשות שימוש במקרקעין.

ביום 20.1.10, ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד נתבע 2.

3.לאור האמור לעיל, איני מוצאת מקום לחזור ולפרט טענות התובע כנגד נתבעים 1-2 וטענותיה של נתבעת 1, אלא ככל שאלו רלוונטיות להכרעה במחלוקת הרובצת לפתחו של בית המשפט - סילוק ידם של נתבעים 3-4 מהמקרקעין והריסת המבנים שנבנו על ידם, ככל שנבנו, שכן לטענת התובע מתגוררים נתבעים 3-4 במקרקעין ואף בנו עליהם מבנים שלא כדין.

להלן יובאו, בתמצית, טענות הצדדים

4.בין מנהל מקרקעי ישראל, בשם רשות הפיתוח (להלן: "התובע") לבין עמותת ת.ד.ר (להלן: "נתבעת 1" ו/או "העמותה"), נחתם חוזה חכירה לתקופה של 10 שנים, מיום 19.4.99 ועד ליום 18.4.09, לפיו העניק התובע לנתבעת 1, זכות שכירות לשימוש חקלאי במקרקעין (להלן: "החוזה" ו/או "חוזה החכירה"). הלכה למעשה, הוקמה ע"י הנתבעת 1 במקרקעין חווה חקלאית שיקומית - חוות בראשית, (להלן: "החווה"), במטרה ליתן תעסוקה חקלאית לנפגעי נפש.

5.בכתב התביעה טען התובע, כי הוראות החוזה קבעו במפורש שבמקרקעין ייעשה שימוש חקלאי בלבד ורק באישור התובע בכתב ומראש, רשאית הייתה העמותה להשתמש במוחכר או בחלק ממנו למטרה אחרת. עוד טען התובע, כי נתבעת 1 הייתה רשאית להקים על המקרקעין מתקנים הדרושים במישרין לצרכים חקלאיים ובלבד שתקבל את הסכמת התובע בכתב ומראש ורישיונות מהרשויות המוסמכות.

6.עוד נטען בכתב התביעה, כי בחוזה נאסר על נתבעת 1 או מי מטעמה או ברשותה להתגורר במקרקעין ו/או להקים עליהם מבנה או סידור אחר למגורים, אף לא סידור זמני. זאת ועוד, התובע טען כי החוזה אוסר על נתבעת 1 להעביר לאחר או לאחרים את הזכויות שניתנו לה במקרקעין או להחכיר את המקרקעין או כל חלק מהם בחכירת משנה או להרשות שימוש ו/או חזקה או טובת הנאה אחרת במוחכר או בחלקו, במישרין או בעקיפין, אלא אם קיבלה את הסכמתו של התובע בכתב ומראש.

7.לטענת התובע, כאמור, נתבעים 3-4 מתגוררים במקרקעין ואף בנו עליהם מבנים שלא כדין ובניגוד לאמור בחוזה החכירה.

8.התובע ערך מספר ביקורות במקרקעין, בתאריכים 5.8.03, 22.9.03, 7.3.06 ו- 15.2.07, בהן נמצאו מבנים שונים שהוקמו, שלא כדין, במקרקעין, ואשר משמשים לשימוש שאינו חקלאי. בביקורת שנערכה ביום 21.12.03, נמצא כי החווה המצויה על המקרקעין, אינה פעילה וככל הנראה לא נעשה במקרקעין כל שימוש ובביקורת שנערכה ביום 25.8.04, נמצא כי החווה עודנה סגורה אולם בשטח מתגוררת משפחה השומרת על המקום. בביקורת זו, נמצאו במקרקעין שתי סככות וקרוון המשמש למגורים.

9.בעקבות הביקורות, שלח התובע, מספר מכתבי התראה, מתאריכים 17.8.03 ו- 30.11.04 אשר נשלחו לנתבעת 1 ושני מכתבי התראה נוספים מיום 10.7.05 אשר נשלחו למנכ"ל הנתבעת 1 ולנתבעים 3-4, לפיהם יש להפסיק תוך 30 יום את השימושים החורגים במבנים וכן להרוס כל מבנה ו/או מתקן שהוקם במקרקעין שלא כדין ו/או לסלק מהנכס הנדון כל צד ג' שאינו בר רשות.

10.לאור האמור לעיל, עותר התובע למתן צו עשה המורה לנתבעים 3-4 לסלק ידם לאלתר מהמקרקעין ומהמבנים ולהרוס את המבנים הבלתי חוקיים שניבנו ללא היתר על המקרקעין, כאשר עלות ההריסה והפינוי יחולו עליהם וליתן צו היתר לפיצול סעדי התובע.

11.בכתב הגנתם, טענו נתבעים 3-4, בעיקרם של דברים, כי נתבעת 1 פנתה אליהם בשנת 2003 לערך וביקשה מהם כי יצטרפו לצוות עובדי החווה שנתבעת 1 הפעילה במקרקעין. נתבעת 1 ונתבעים 3-4, סיכמו ביניהם, כי הנתבעים 3-4 יבנו את ביתם במקום, בין היתר, משום שעבודתם תכלול סיוע בטיפול במשוקמים ושמירה ותחזוקה של החווה. עוד טענו נתבעים 3-4, כי החלו בבניה רק לאחר שאנשי הנתבעת 1 הבטיחו להם כי קיימים כל האישורים המתאימים לבנייה מהרשויות הרלוונטיות, כולל אישור התובע עצמו.

12.הנתבעים 3-4 טענו, כי הגם שבסופו של יום לא נחתם חוזה כתוב בינם לבין נתבעת 1, הרי שהשתכלל ביניהם חוזה מכוח התנהגות הצדדים וכן לטענת נתבעים 3-4, שתיקת התובע כמוה כהסכמה לבניה ולמגורים במקרקעין.

13.לטענת נתבעים 3-4, התובע הינו רשות מנהלית וככזו חלים עליו כללי המשפט המנהלי. התובע השתהה בהגשת תביעתו ועד להגשתה נמנע מלפעול כנגד נתבעים 3-4. זאת ועוד, מפקחי התובע שביקרו במקום היו עדים לבניה המתמשכת ולא העירו לנתבעים 3-4 שום הערה בעניין זה ואף נכנסו לבית הנתבעים 3-4 מלווים במר משה פרץ, נציג נתבעת 1. הנתבעים 3-4 טענו, כי לא קיבלו לידיהם מעולם מכתב התראה כלשהו, בו נתבקשו להפסיק הבניה.

14.עוד טענו נתבעים 3-4, כי לא ידעו על החוזה שנחתם בין התובע לנתבעת 1 וכי נאמר להם ע"י מר פרץ, נציג הנתבעת 1, כי מטרות נתבעת 1 הינן בניית הוסטל לנגמלים כולל: בניית מבני מגורים, חדר אוכל וכו'.

15.לאור האמור, טענו נתבעים 3-4, כי יש להורות על דחיית התביעה כנגדם תוך חיוב התובע בהוצאות.

דיון והכרעה