מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב נ' כהן ואח'

פסק דין

רקע עובדתי

1.בפני תביעה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים מדירה הנמצאת ברחוב אילת 19, בת ים (להלן: "הדירה"), מחמת הטענה שהנתבעים המתגוררים בדירה הינם בחזקת פולשים ומסיגי גבול.

התובעת הינה גוף ציבורי המנהלת מטעם מדינת ישראל השכרתן של דירות ציבוריות בשכירות מסובסדת למי שנמצאים זכאים לכך על פי קריטריונים של משרד הבינוי והשיכון וזאת באמצעות חברת עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ (להלן:"התובעת" ו/או "עמידר").

ביום 18/05/2000 נחתם הסכם שכירות בין עמידר לבין גב' אודט כהן ז"ל (להלן: "המנוחה"), לפיו השכירה עמידר את הדירה למנוחה בשכירות מסובסדת (להלן: "הסכם השכירות").

המנוחה נפטרה ביום 17/10/2005.

הנתבעת היא בתה של המנוחה והנתבע הוא בעלה. יחדיו הם מחזיקים כיום בדירה והנתבעת טוענת לזכותם למגורים בה.

ביום 13/02/08 ניתן פסק דינו של כב' השופט חיים טובי במסגרתו נתקבלה תביעה לפינוי הדירה שהגישה התובעת כנגד הנתבעים (התביעה הנדונה גם בפני כעת), ונקבע כי מאחר ובהתאם לממצאים שהונחו בפניו, הנתבעים לא הצליחו להרים נטל ההוכחה בעניין מגוריהם בדירה בתקופה בת 3 שנים לפחות עובר למועד פטירתה של המנוחה, הרי שאין מנוס מקביעה לפיה עליהם לפנות הדירה תוך זמן קצוב (להלן: "פסק הדין").

ביום 06/04/08 ערערו הנתבעים על פסק דין זה (ע"א 1501/08) וכן הגישו בקשה לצירוף ראיות חדשות.

ביום 15/07/11 במסגרת פסק דינה של ערכאת הערעור, לאחר שנשמעה בפניה עדות נוספת של עובדת סוציאלית, הותרה הגשת ראיות חדשות לתיק, במטרה לאפשר לנתבעים להרים את נטל ההוכחה כדבעי, והעניין הוחזר לערכאה הדיונית, לצורך שמיעת ראיות אלה ומתן הכרעה משלימה ו/או חדשה (להלן: "פסק הדין של ערכאת הערעור"). מכאן העניין שלפני.

בנסיבות, ביקשו הנתבעים להעיד מטעמם העדים הבאים:

העובדת הסוציאלית סימה בראון (שפרוטוקול עדותה בערכאת הערעור הוגש אף הוא וסומן מ/1).

דר' טטיאנה אברמוב – רופאת המשפחה (תצהירה שהוגש לראשונה לקראת הדיון בפני, סומן מ/2)

קובי אפשטיין – שכן (תצהירו שהוגש לראשונה לקראת הדיון בפני, סומן מ/3.)

פנינה כהן – שכנה (תצהירה, אף הוא הוגש לראשונה לקראת הדיון בפני, סומן מ/4)

כמו כן ביקשו לזמן לעדות את נציגי עמידר, אלי מעודה (אשר לא הוגש תצהיר מטעמו) והרצל כהן, אשר תצהירו שהוגש כבר בשעתו גם בפני כב' השופט טובי, הוגש כראיה בפני וסומן מ/7.

תוצאת האמור נסמכת הכרעתי הן על הראיות שהוגשו ונשמעו בבית המשפט, עובר למתן פסק הדין (על ידי כב' השופט טובי) וביניהם דוחות ביקורי המעגל, התצהירים והפרוטוקולים; הן על העדות אשר נשמעה בערכאת הערעור; ולבסוף גם על הראיות החדשות אשר הוגשו ונשמעו לאחר חזרת התיק לדיון בפני.

טענות הצדדים וגדר המחלוקת

טוענת עמידר כי הנתבעים מתגוררים בדירה ללא זכות חוקית ובהעדר הסכם שכירות, ומשכך נמצאים בחזקת מסיגי גבול. לטענתה, עם פטירתה של המנוחה, היא השוכרת החוקית, על הנתבעים לפנות הדירה ולהשיבה לידיה.

עמידר סומכת עמדתה זו על הטענה כי הנתבעים לא גרו בדירה יחד עם המנוחה תקופה של 3 שנים מלאות עובר לפטירתה, ולפיכך אינם חוסים תחת ההגדרה של "דייר ממשיך", כמפורט בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח – 1988 (להלן: "החוק"). לחילופין טוענת היא כי על הנתבעים לפנות הדירה מכוח סעיפים 16 ו-19 לחוק השכירות והשאילה תשל"א – 1971.