מנדל נ' חיימוב ואח'

החלטה

בפני בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיבים.

על פי תקנה 384 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, בית המשפט או הרשם רשאי ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב , אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך, או על ביצוע פסק הדין; היה המשיב תושב חוץ, לא יינתן נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ , אלא בנסיבות מיוחדות ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

במקרה דנן, על פי האמור בבקשה, נראה כי המשיב הוא תושב חוץ ולא מצאתי בבקשה ובתצהיר שצורף לה נסיבות חריגות או טעמים מיוחדים שיש בהם כדי לאפשר מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגדו. הלכה פסוקה היא, כי תובע החפץ בעיכוב יציאתו של תושב חוץ חייב להביא נימוקים כבדי משקל לצידוק המעשה שכן ביהמ"ש לא יעשה את המדינה מלכודת לתפיסת הנתבע (ע"א 703/70 סומך נ' עוזר, פ"ד כד (2) 799, 805).

בנוסף לכך, לא הובאו בפני ראיות מהימנות שאי מתן הצו יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין. לעניין זה נקבע, כי אין יציאתו של תושב חוץ יכולה לשנות דבר, מאחר שרכושו ועסקיו נמצאים בדרך כלל בחו"ל. הקושי, או אף חוסר האפשרות, להושיב במאסר בישראל את מי שנעדר מן הארץ, אינו בגדר ההכבדה שהתקנה מדברת בה (בר"ע 212/75 יפה נ' יפה, פ"ד ל (1) 333, 335). רק כשקיימות נסיבות שמתוכן ניתן ללמוד, כי הנסיעה עלולה לשנות את המצב הקיים, כגון שנסיעתו של הנתבע כרוכה בהברחת רכוש לחו"ל, יהא צידוק לעשות שימוש בתקנה האמורה (רע"א 18/89 פיכמן נ' בל"ל בע"מ, פ"ד מב (4) 513, 517; א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) 573 – 574).

במקרה דנן, לא הובאו בפני ראיות כי יציאתם של המשיבים מן הארץ תשנה את המצב הקיים, או כי יציאתם של המשיבים מן הארץ כרוכה בהברחת רכוש לחו"ל.

לכאורה, גם אם יצאו המשיבים מן הארץ לצמיתות, יוכל המבקש לקבל פסק דין בהעדר הגנה כנגד המשיבים ולבצעו על ידי מימוש נכסיהם של המשיבים. לא הובאו ראיות מהימנות לעניין היקף נכסיו של המשיבים.

לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה לעיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיבים- נדחית.

בשלב זה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב כסלו תש"ע, 29 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: