מנגו ואח' נ' בועז ואח'

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה על סך 11,110 ₪ כנגד הנתבעים, בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 14.01.10 בראשל"צ.

הנתבע 1 (התובע שכנגד) הינו בעל הרכב אשר פגע ברכבו של התובע וגרם לו נזקים כמפורט בסעיף 12 לכתב התביעה.

הנתבעת 2 הינה המבטחת של הנתבע 1.

2.הנתבע הגיש תביעה שכנגד על סך 1,707 ₪ וזאת בגין הפסד פרמיה ואובדן ימי עבודה, נסיעות ועגמת נפש,שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה שהתרחשה לשיטתו באשמתו של התובע.

3.לטענת התובע בכתב תביעתו, כאשר כמעט וסיים לחצות את צמת הרחובות האר"י פינת רח' נורדאו בראשל"צ, התפרץ לפתע לצומת רכבו של הנתבע תוך שהוא מנסה לבלום לפני מעבר החצייה, הוא פגע ברכבו בצידו הקדמי הימני.

4.לטענת הנתבעים בכתב הגנתם (כמו גם לטענת התובע שכנגד בכתב תביעתו) היה זה התובע שהתפרץ לצומת תוך אי ציות לתמרור עצור, ואף הפר בין היתר, את תקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה.

5.ביום 19.09.10 התקיים דיון במעמד הצדדים.

התובע העיד באשר לנסיבות התאונה.

כמו כן העידו הנתבע 1 ואשתו הגב' יעל יונתן.

6.במהלך הדיון הוגשו ע"י הצדדים מוצגים שונים:

מטעם התובע תמונות שונות ממקום האירוע,סומנו ת/1 א-ו, תמונות באשר לנזק שנגרם לרכבו של הנתבע ת/2, ותמונות המתעדות את הנזק שנגרם לרכב התובע סומנו ת/3 א-ו.

מטעם הנתבע הוגשו תמונות המתעדות את הפגיעה ברכבו סומנו נ/1.

7.עם סיום החקירות סיכמו הצדדים בקצרה טיעוניהם כמפורט בפרוטוקול.

8.לאחר שנתתי דעתי לעדויות שבאו בפניי, למוצגים שהוצגו, באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל השכנוע הנדרש ממנו להוכיח את אחריות הנתבע 1 לקרות התאונה, ומשכך אין מנוס מדחיית התובענה.

9.הלכה היא כי, במישור האזרחי יש להבחין בין "נטל השכנוע" לבין "חובת הראיה".

נטל השכנוע – מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעת דין (תובע או נתבע) להוכיח את טענותיו כלפי יריבו.

חובת הראיה - מבטאת חובה "נילווית" טפלה במהותה לנטל השכנוע. לעינינו של הנושא בנטל השכנוע משמעה של חובה זו היא להביא ראיות לעמידה באותו נטל, ואילו לעניינו של היריב משמעה של חובת הראיה הינה להביא ראיות להשמטת הבסיס מתחת לכוחן של אלו אשר הובאו לחובתו.

ר': י' קדמי, "על הראיות – הדין בראי הפסיקה", מהדורה 2003, בעמודים 1506-1505 (להלן:"קדמי).

א' הרנון, "דיני ראיות" א' בעמ' 22 (להלן: "הרנון").