ממן נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.מושא התביעה שבפנינו הינה החלטת הנתבע שלא להכיר באלרגיה ממנה סובלת התובעת (להלן: "המחלה") כנובעת מתנאי עבודתה.

בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה שהוגש לנתבע, התובעת ציינה כי "בעקבות עבודה בחשיפה לחומר של ניקל, קובלט, איפור צבעי שיעור פיתחתי אלרגיה שכתוצאה ממנה יש קשיים חזקים בנשימה גרוד כאבי ראש פריחה לסירוגין וצריבה בעיניים חזקים".

2.תביעת התובעת נדחתה על ידי הנתבע, בהתאם להודעת פקיד התביעות מיום 07.03.13, וזאת על בסיס הגישה לפיה לא הוכח כי לתובעת נגרם אירוע ו/או אירועים תאונתיים במסגרת עבודתה, וכי מדובר בליקוי על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור לתנאי העבודה.

מכאן התביעה שבפנינו.

3.התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, והונחה בפנינו הודעתה בפני חוקר המל"ל והודעתו של מר סעיד וסאם (להלן: "מר סעיד"), מי שהיה מנהלה של התובעת במקום עבודתה בסניף מגה בול בנשר.

לאחר ששמענו את עדותה של התובעת, וכן את עדותו של מר סעיד, סיכם בא כוחה את טיעוניו, ולגישתו יש לקבל את גרסת התובעת ולקבוע כי נחשפה במהלך עבודתה לחומרים המצויים במוצרי קוסמטיקה וחומרים אחרים המכילים מתכות של קובלט וניקל. על כן לדעתו, בנסיבות העניין יש מקום למנות מומחה רפואי שיבחן את שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין האלרגיה שהתפתחה אצלה בשנים האחרונות.

ב"כ הנתבע, מצידו, טען כי התובעת לא הוכיחה קיומה של תשתית עובדתית למיקרוטראומה, שכן מעדותה של התובעת ומשאר המסמכים שהוצגו לא הוכח כי התובעת הייתה חשופה לחומרים הנטענים, כאשר עלה מגרסתה עצמה שהייתה חשופה לאותם חומרים גם בביתה.

כמו כן נטען, כי מגרסת המעסיק עלה כי התובעת לא עשתה שימוש בחומרים הנטענים וכלל לא הייתה חשופה אליהם, כאשר המוצרים עימם עבדה הגיעו באריזות אטומות.

4.לאחר ששמענו את העדויות הנ"ל, ועל יסוד המסמכים שהוצגו בתיק, אנו קובעים את העובדות הבאות –

א.התובעת ילידת שנת 1967.

ב.החל משנת 2003, במשך כעשר שנים, התובעת עבדה כמנהלת מחלקת קוסמטיקה ופארם ברשת "מגה" (להלן: "הרשת"). התובעת עבדה בתקופות שונות במספר סניפים של הרשת.

ג.במסגרת עבודתה, התובעת ביצעה הזמנות מוצרי פארם הכוללים מוצרי איפור כגון פודרה, עפרונות וצלליות, מוצרי בישום, צבעים ומוצרי שיער, מוצרי תינוקות, משחות שיניים, היגיינת הפה, תחליבי רחצה, סבונים וכד'. לאחר קבלת אותם המוצרים, התובעת עסקה בסידורם של המוצרים במדפים (העשויים ממתכת).

כמו כן, התובעת עסקה באיפור (כגון הדגמות של מייק אפ ואודם) ובישום לקוחות באי הרשת, וזאת בערך כ- 50% מזמן עבודתה.

בנוסף לכך, התובעת עסקה בהחזרה והוצאה של מוצרים פגומים ממחסן, וזאת במשך שעתיים מזמן עבודתה, ובדרך זו הייתה חשופה לחומרים שבמוצרים פתוחים כגון צבעי שיער. במסגרת זו, התובעת החזירה למחסן בין שבעה עד עשרה מוצרים פגומים ביום עבודתה, וכאשר הצטברו אותם מוצרים התובעת עסקה בהוצאתם מדי פעם בשבוע עד פעם בשבועיים, וזאת לשם החזרתם לספקים.

בנוסף לעבודתה האמורה, התובעת עבדה כקופאית.

ד.בסביבת עבודתה, התובעת באה במגע גם עם מתכות מהן היו עשויים המדפים, עם עגלות ועם מטבעות כסף.

ה.במהלך שנות עבודתה, התובעת נהגה להתאפר על בסיס יום יומי, ולאחר שהתגלתה מחלתה הפסיקה להתאפר.

ו.התובעת עבדה 6 ימים בשבוע, בין 10 ל- 12 שעות ביום.

5.גדר המחלוקת בין הצדדים, נסב סביב השאלה, האם יש באופי העבודה ותנאיה, כפי שתוארו על ידי התובעת, כדי לענות על התנאים הבסיסיים הנדרשים לצורך הקביעה כי הונחה התשתית העובדתית להכיר במחלה ממנה היא סובלת כנובעת מתנאי עבודתה, והמצדיקה מינויו של מומחה רפואי לדיון בשאלת הקשר הסיבתי רפואי בין אותה מחלה לבין תנאי עבודתה.