ממו נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 6.2.13 (להלן - הועדה), שדנה בנכותה של המערערת בעקבות פגיעה בעבודה מיום 5.7.2009 במהלכה נפגעה המערערת בצלעות ימין, יד ימין ואגן.

2.הועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-דין בבל 30194-10-11 (כב' הרשמת ש' דרוקר) מיום 27.3.12 (להלן – פסק הדין), שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתבחן אם יש בממצא של הגבלה בתנועות האבדוקציה (כעולה מפרוטוקול הוועדה מיום 15.11.10) כדי להצדיק קביעת נכות.

3.הועדה התכנסה מכח פסק-הדין ביום 6.2.13 וקבעה כי למערערת לא נותרה כל נכות הנובעת מהפגיעה. מכאן הערעור שלפני.

4. טענות המערערת:

א. לקביעת הוועדה לפיה המיגבלה נובעת ממחלה ניוונית הקשורה לדלקת פרקים אין כל בסיס.

ב.הוועדה סותרת את עצמה שכן בדיון שערכה לפני פסק-הדין קבעה כי אין נכות, ואילו בהחלטה שבמוקד הערעור כעת הוועדה מסבירה שהליקוי הקיים אינו נובע מהפגיעה שהוכרה.

ג.הועדה ערכה בדיקה קצרה ביותר.

5.מנגד, טוען המשיב כי החלטת הועדה עונה על הוראות פסק-הדין ומעוגנת בחומר הרפואי שבתיק ממנו עולה כי קיימים רישומים קודמים על כאבים, מיגבלות בתנועת הכתף ואף ממצאי בדיקת אולטראסאונד שהדגימה הסתיידות בכתף ימין – הכל לפני מועד הפגיעה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6.כאמור, הועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-הדין, שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתקבע האם יש בממצא של הנוגע לתנועת האבדוקציה כדי להצדיק קביעת נכות. מכאן, שמוטל על בית הדין לבחון אם הועדה אכן מילאה אחר הוראות פסק-הדין (דב"ע נה/01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160).

7.עיון בפרוטוקולי הדיון מעלה כי הוועדה קבעה כי אכן מצאה בבדיקתה מיום 14.8.11 כי קיימת הגבלה בתנועת האבדוקציה של °100 בכתף ימין עקב כאב, וכן כי מצאה קרע בגיד הסופרה ספינטוס הימני. יחד עם זאת הועדה ציינה כי מדובר בממצאים הנובעים ממחלה ניוונית הקשורה לדלקת פרקים ממנה סובלת המערערת, ולא לאירוע הפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה. לפיכך סיכמה הועדה כי על אף שמדובר בממצא המצביע על הגבלה מסוימת, הרי שהממצא זה "משקף את המחלה הניוונית ולא תוצאה של האירוע הטראומטי".

8.קביעתה של הוועדה לפיה מדובר בממצא הנובע ממחלה ניוונית הינה בגדר קביעה רפואית, אשר אינה נושא לערעור בפני בית הדין (הדן במסגרת הליך זה בשאלות משפטיות בלבד). קביעתה של הוועדה בעניין זה אף מעוגנת ברישומים מתיקה הרפואי של המערערת, כפי שהוצג על-ידי ב"כ המשיב בדיון, וכפי שפורטו בהחלטת הוועדה לפני פסק-הדין בפרוטוקול מיום 14.8.11.

9.מכאן – שהוועדה מילאה אחר הוראות פסק-הדין באשר להתייחסותה לממצא של הגבלה בתנועות האבדוקציה, ובהנמקתה באשר לאי ייחוס המיגבלה לפגיעה שהוכרה – לא מצאתי כל טעות משפטית המצדיקה את התערבותו של בית הדין.

10.לא מצאתי ממש בטענות המערערת באשר לפגם בבדיקות שבוצעו על-ידי הועדה. טענות באשר לדרך קיום הבדיקה הינן בגדר טענות שברפואה. זאת ועוד, בנסיבות המקרה כאן אין כאמור כל מחלוקת כי אכן קיימת מיגבלה מסוימת בתנועות האבדוקציה אלא שהמחלוקת נעוצה בשאלה האם לייחס מיגבלה זו לפגיעה שהוכרה או לגורמים אחרים. מכאן שלשאלת הבדיקה הנוספת (לאחר בדיקות מדוקדקות שנערכו לפני פסק-הדין) אין כל רלוונטיות.

11.אשר על כן, הערעור נדחה בזאת.

12.אין צו להוצאות.

13.לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשע"ג, (02 יולי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: