מלמוד נ' הלפרין

פסק דין

ביום 2.2.10 הגיש התובע תביעה כספית כנגד הנתבעת על הסך 537,630 ₪. בכתב התביעה טען התובע כי בשלהי שנת 2008 השקיע בעסק של הנתבעת כספים, אך בנה של הנתבעת פעל לסלקו מהעסק, והתנהג כלפיו בחוסר תום לב. לטענת התובע בנה של הנתבעת היה שלוחה ל ניהול העסק.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת שלמעשה מדובר בשותפות, וכי תביעתו האמיתית של התובע הינה תביעה לפירוק שותפות, שהסמכות העניינית לדון בה נתונה לבית המשפט המחוזי.

בשאלה זו הוריתי לצדדים להגיש סיכומים והצדדים הגישו את סיכומיהם.

השאלה האם נוסדה שותפות בין שניים או יותר הינה שאלה משותפת של חוק ועובדה, ואת העובדות קובעים לאחר שמיעת ראיות. בענייננו, ניתן לדלות את העבודות מההליך של בקשה לביטול עיקול זמני, אותה הגישה הנתבעת כנגד התובע, ומחקירתו הנגדית של התובע בהליך זה שהתקיימה ביום 24.3.10 בפני כב' הרשם סעדון.

ב"כ התובע הפנה לע"א 167/89 תנעמי פנחס נ' חמסי צדוק (פורסם בנבו), בו קובע בית המשפט העליון (מפי כב' השופט דב לוין) כי על מנת שבית המשפט יגיע למסקנה האם נוסדה שותפות, עליו להתחשב בשיקולים כדלקמן:

1)כוונת הצדדים להיות שותפים;

2) הצגת הצדדים לציבור כשותפים;

3) השתתפות הצדדים בנסים ובחזקה על העסק;

4) הזכות השווה של הצדדים לנהל את העסק;

5) הזכות ההדדית של הצדדים לחייב זה את זה בענייני העסק;

6) השתתפות הצדדים ברווחי העסק;

7) משכם של היחסים בין הצדדים;

8) האם נקשר חוזה בין הצדדים.

מחקירתו הנגדית של התובע בפני כב' הרשם מיום 24.3.10, ומחקירת העדים האחרים עולה כדלקמן:

1) התובע ביקש להיכנס כשותף בעסק של הנתבעת, ובפועל השקיע כספים, וקיבל רווחים מהעסק;

2) בין הצדדים הוחלפה טיוטה של הסכם שותפות, אם כי לא נחתמה, אך היה אמון בין הצדדים ולמעשה התנהלה שותפות גם ללא חתימה פורמאלית על הסכם שותפות;

3) לצדדים היתה זכות שווה לנהל את העסק, והתובע אף קיבל רווחים מהעסק;

4) הטרוניה של התובע כי לא בפועל ניסה בנה של הנתבעת לעקוף אותו דווקא מצביעה על כוונת הצדדים לניהול משותף של העסק;

5) התובע רשם ברשויות המס את בת זוגו כאחד השותפים של העסק ביחד עם הנתבעת;