מלמד מעלם נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982.

2.למבקש נרשמה הודעת תשלום קנס בגין עבירה מיום 20.1.12 של כניסה לצומת בניגוד לאור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו (דו"ח תנועה מס' 90500790382).

3.במקרה דנן מדובר בדו"ח שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב הרשום על שמו של המבקש. לטענת המבקש, לא הוא זה שנהג ברכב ביום ביצוע העבירה אלא אדם אחר (אחיו) אליו מבקש הסבת הדו"ח האמור. המבקש אינו מפרט בבקשתו או בתצהירו מתי קיבל הדו"ח שנשלח לכתובתו, מדוע הדוח שולם ביום 17.2.13 ומדוע הבקשה הוגשה רק ביום 31.8.13.

4.הבקשה הועברה לתגובת התביעה, אשר התנגדה לה וציינה, כי המבקש חרג מהמועדים הקבועים בחוק ולפיכך אין מקום להיעתר לבקשה.

הדיון

5.משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229 (א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף 229 (חב) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

בנסיבות שכאלה, קבע בית המשפט העליון, כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת מועד להישפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו – ראה לענין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י .

6.במקרה דנן, המבקש קיבלה לידיה את הודעת הקנס ואף שלם הקנס עוד ביום 17.2.13.

מכל מקום, משהוגשה הבקשה לאחר המועד הקבוע בחוק, של 90 יום, אין למבקש להלין אלא על עצמה.

7.כבר נפסק, כי אי העתרות לבקשה להסבת קנס על שם אחר אינה גורמת עיוות דין. ראה לעניין זה ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל וכן עפת (מרכז) 29393-11-09‏ ‏ שלום מיכאלי נ' מדינת ישראל .

8.לפיכך הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"א תשרי תשע"ד, 25 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

ניתנה היום, ו' תשרי תשע"ד, 10 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: