מליץ נ' פז ואח'

החלטה

בקשה לשומת הוצאות.

המבקש הגיש תביעה כספית כנגד המשיבים שסכומה ליום הגשתה עמד על 2,585,060 ₪. התביעה התקבלה בחלקה והנתבעים חויבו בתשלום סך של 1,407,870 ₪ נכון ליום הגשת התביעה בצירוף מע"מ. בסיפא של פסק הדין נקבע כי הנתבעים ישלמו יחד ולחוד לתובע את הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עורך דין בסך של 100,000 ₪.

במסגרת הבקשה שבפניי עותר המבקש לחייב את המשיבים בהוצאות ניהול משפטו, אשר סכומם המצטבר הנטען הוא 72,125.86 ₪. 65,095 ₪ מתוך הסכום הנ"ל מהווים את סכום האגרה ששילם התובע. יתרת הסכום מהווה את סכומם המצטבר של רכיבי הוצאות שונים אשר המבקש נדרש להן במסגרת ניהול ההליך.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענת המשיבים אין לחייבם בתשלום מלוא האגרה שנשא בה המבקש, אלא לשיטתם יש לגזור את סכום האגרה מגובה הסכום הכספי שחוייבו בתשלומו במסגרת פסק הדין. בנוסף נטען כי יתר רכיבי ההוצאות הנדרשים בבקשה לא פורטו ולא גובו באסמכתאות.

תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעות כדלהלן:

הטיל בית המשפט או הרשם הוצאות משפט מבלי לפרש את סכומן, יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת:

(1)אגרות בית המשפט, הוצאות רישום של פרוטוקול בית המשפט, העתקתו או צילומו, דמי המצאת כתב בי-דין לפי תקנה 475א, מס בולים, שכר בטלה של עדים, שכר רופאים ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה של אלה בישראל וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה — כפי שקבע המזכיר הראשי של בית המשפט לפי החומר שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין;

(2)שאר הוצאות המשפט כפי ששם הרשם, לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם, אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט.

בפסק הדין אשר ניתן על ידי מותב זה ביום 22.12.2010 לא סייגתי את ההוצאות שעל המשיבים לשלם לידי המבקש ואף לא נקבתי בסכומן. השבת סכום האגרה ששילם המבקש מוסדרת בהוראת תקנה 513(1) לתקנות סדר הדין. בית משפט העליון פסק כי ההוצאות המנויות בתקנה 513(1) עומדות לחישוב טכני בידי מזכיר בית המשפט או בידי הרשם. נקבע כי בידי המותב הדן בהליך הכלים להחליט אם בנסיבות העניין ראוי להטיל על בעל הדין שהפסיד במשפט את מלוא ההוצאות הרגילות שנצמחו עקב ניהול התביעה, או שמא רק את חלקן. נקבע כי אם המותב שישב בדין לא סייג את זכותו של בעל הדין לקבלת הוצאות אלה, אין שיקול דעת לרשם בית המשפט או למזכיר הראשי של בית המשפט להפחיתן בשלב השומה (רע"א 2993/04 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' לונדנר, פ"ד נח(5) 49; להלן:"פרשת בנק המזרחי"). לפיכך על המשיבים לשלם את מלוא הוצאות המנויות בתקנה 519(1), כלומר את מלוא האגרה ששולמה על ידי המבקש, בסך של 65,095 ₪.

רכיבי ההוצאות הנוספים אשר השבתם נדרשת בבקשה שבפניי נכללים בגדרי תקנה 513(2) וקביעת סכומם נתונה לשיקול דעתו של הרשם, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים ועל פי אמות המידה הקבועות בתקנה זו (ר' פרשת בנק המזרחי לעיל). הנחת המוצא היא כי בעל דין שזוכה בתביעתו זכאי להשבת מלוא ההוצאות שהוצאו על ידו לשם ניהול ההליך המשפטי. על בעל הדין להראות לבית המשפט כי ההוצאות נושא בקשתו היו הכרחיות, סבירות ומידתיות ביחס להליך שנוהל, ועליו להוכיח את גובה ההוצאות באמצעות הצגת אסמכתאות התואמות את תשלומן בפועל (בש"א (מחוזי ת"א) 20858/08 הרצברג נ' שיכון עובדים בע"מ, ניתן ביום 28.1.10 על ידי כב' הרשם, כתוארו אז, הש' שמואל ברוך ז"ל). המבקש שבפניי עותר להשבת סך של 7,030.86 ₪ בגין הוצאות שונות הנובעות בעיקר מעלויות של שכירת שירותי שליחויות, נסיעות לדיונים וצילום תיק מוצגים. הבקשה אינה נתמכת באסמכתאות כלשהן.

אין לי אלא להביע מורת רוח מאי צירוף קבלות או חשבוניות להוכחת ההוצאות הנטענות. הדעת נותנת כי נותני השירותים השונים אשר שירותיהם נשכרו על ידי המבקש, הנפיקו חשבוניות או קבלות עם מתן השירות או בסמוך למועד נתינתו. בהיעדר אסמכתאות מוטל על המבקש נטל מוגבר להוכיח את מידת נחיצותן, סבירותן והכרחיותן של ההוצאות שהשבתן נדרשת. בבקשה שבפניי ובתצהיר התומך בה אין התייחסות כלל למידת נחיצותן של רכיבי ההוצאות השונים לניהול ההליך. בבקשה נטען באופן כללי כי המבקש נדרש להוציא לצורך ניהול ההליך הוצאות שסכומן מסתכם בסכום של 7,030.86 ₪. רק בתשובה לתגובה נזכר המבקש לפרט כי נדרש לשכור 36 פעמים שירותי שליחויות לשם המצאת הודעות עיקול לעשרות מחזיקים שונים וכן לשם הגשת כתבי טענות לבית המשפט. המבקש צירף לתצהירו טבלה ובה פירוט רכיבי ההוצאות להן נדרש בשל ניהול ההליך. עיון בטבלה מגלה כי עיקר ההוצאות שהוצאו היו עבור שכירת שירותי שליחויות ובגין נסיעות. סכומם המצטבר של הוצאות רכיבים אלה הינו מידתי וסביר וניכר כי היה צורך להידרש להן לשם ניהול ההליך באופן ראוי. זה הדין ביחס לשאר הרכיבים המפורטים בטבלה, למעט ביחס לדרישה בעניין צילום תיק מוצגים. המבקש טוען כי נדרש לשלם סך של 2,320 ₪ עבור צילום תיק מוצגים. סכום זה נראה על פניו בלתי סביר ובלתי מידתי. המבקש לא הסביר בבקשתו ובתשובה לתגובה מדוע לכאורה עלות צילום תיק המוצגים היתה כה גבוהה. בהיעדר התייחסות מצד המבקש לרכיב כספי זה, ובהיעדר אסמכתא המלמדת כי המבקש אכן נדרש להוציא מכיסו סכום זה עבור צילום תיק מוצגים, אני דוחה את דרישת המבקש ביחס לרכיב זה. הבקשה מתקבלת ביחס ליתר הרכיבים.

התוצאה היא כי המבקשים ישלמו למבקש כהוצאות משפט סך של 4,710.86 ₪, בנוסף למלוא סכום האגרה ששולמה כאמור בהחלטה זו לעיל.

סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום תשלומם בפועל.

החלטה זו ניתנת בסמכותי כרשם.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"א, 03 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: