מלחי נ' עירית אור יהודה

החלטה

1.הצדדים הסמיכו אותי לפסוק בשאלת ההוצאות, על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984 ובהתאם לסמכותי הקבועה בתקנות 511-513 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984

2.בעוד הנתבעת הודיעה על הסכמתה להכרעה בשאלת ההוצאות בהתאם לסעיף 79 א' לחוק ללא הנמקה, התובע הסכים להכרעה בשאלת ההוצאות בהנמקה קצרה. משכך, ובהעדר הסכמה מטעם הצדדים כי החלטתי לא תנומק, תנתן החלטתי ותנומק בקצרה.

3.עיינתי בסיכומי הצדדים בשאלת ההוצאות.

4.עיון בעמדת התובע מלמד, כי לשיטתו על הנתבעת לשאת בתשלום שכר הטרחה על פי הסכם שכר הטרחה אשר נערך בין התובע לבין באי כוחו ואשר העתקו הוגש לתיק.

5.בהתאם להסכם שכר הטרחה, נחלק שכר הטרחה, אשר נקבע כי ישולם ע"י התובע לבא כוחו, לשניים. שכר טרחה "בסיסי" בסכום השווה ל- 15,000 ₪ בתוספת מע"מ ושכר טרחה נוסף, במקרה של פשרה לפני הגשת תצהירי העדות הראשית, בשיעור של 10% בתוספת מע"מ מכל סכום שיתקבל.

6.כיוון שבהתאם לפסק-הדין החלקי חוייבה הנתבעת בתשלום סכום של 488,288 ₪ (בצירוף הריבית הנזכרת בפסק-הדין), הרי שבהתאם להסכם שכר הטרחה ולעמדת התובע בסיכומיו, יש לחייב הנתבעת בתשלום שכר טרחה בשיעור של 74,041 ₪ (כולל מע"מ).

7.מנגד, עמדת הנתבעת בהסכם הפשרה הינה, כי עליה לשאת בשיעור שכ"ט בסכום 15,660 ₪ בלבד (13,500 ₪ בתוספת מע"מ), זאת, בין היתר, כנגזרת מהליך נוסף אשר התנהל בין הצדדים כפי שנלמד מסיכומיה.

8.בסיכומיה עם זאת טענה הנתבעת, בשונה מהסכם הפשרה, כי אין מקום לחייבה בהוצאות ובשכר טרחה כלל, בין היתר מן הטעם כי התביעה בעיקרה נדחתה ורק 40% מהתביעה נתקבל וכן בשים לב לכך כי הצדדים הגיעו להסכמה, ללא התדיינויות וללא מחלוקות. לחלופין, טענה הנתבעת כי יש לחייבה לכל היותר בהוצאות משפט בסכום של 13,500 ₪ בתוספת מע"מ. כן הוסיפה הנתבעת וטענה טענות נוספות אשר יש בהן לטעמה כדי לפוטרה מתשלום הוצאות ושכר טרחה, טענות בהן עיינתי קודם למתן החלטתי.

9.טענות הנתבעת לפיהן יש לפוטרה מתשלום שכר הטרחה בכלל חורגות מהמתווה נשוא הסכם הפשרה.

10.משכך, בבואי להכריע על דרך הפשרה ניצבת לפני עמדת התובע לפיה יש לחייב הנתבעת בתשלום שכר הטרחה הראלי בשיעור של 74,041 ₪ (כולל מע"מ) אל מול עמדת הנתבעת כי יש לחייבה בשכר טרחה בשיעור של 15,660 ₪ (כולל מע"מ).

11.כידוע, בית המשפט לעולם אינו כבול להסכמי שכר טרחה ואינו מחוייב בפסיקת שכר טרחה בשיעור ריאלי דווקא ומנגד, אין בית המשפט מחוייב לפסיקת שכר טרחה בהתאם לתעריף המינימאלי המומלץ.

12.אף אין החיוב בהוצאות ובשכר טרחה מהווה חיוב נזיקי ו/או חיוב עונשי (בג"צ 05 / 891 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה).

13.לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, בכתבי הטענות וכן בהסכם שכר הטרחה אשר הוגש לתיק ולאחר עיון בפסיקה אליה הפנו הצדדים ולאחר ששקלתי המועד המקדמי בו הגיעו הצדדים לפשרה, האופן היעיל בו נהגה הנתבעת, היקף העבודה שהושקע בפועל, הסכומים נשוא ההסדר אל מול סכומי התביעה, הגעת הצדדים להסדר קודם לדיון בתיק ובבקשת הרשות להגן תוך חסכון זמן יקר לצדדים ולבית המשפט וכן לאחר שעיינתי במתווה אליו הגיעו הצדדים ביחס לסכום הנותר במחלוקת, לגביו לא ניתן פסק-הדין החלקי, ובשים לב לכך כי הסכמת הצדדים ביחס לשכר הטרחה וההוצאות הינה לפסיקה בדרך של פשרה, אני פוסקת כי על הנתבעת לשלם לתובע שכר טרחה בשיעור של 30,000 ₪ (כולל מע"מ).

14.אשר לאגרה, תבחן הבקשה להורות על החזר האגרה בפסק-הדין הסופי ולאור אופי ניהול המשך ההליך ע"י התובעת והתקנות הרלבנטיות.

15.שכר הטרחה ישולם לידי התובע באמצעות באי כוחו תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן החלטתי זו.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"א, 15 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: