מלול נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 28/8/12 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער נכות יציבה בשיעור 24% מיום 6/10/11 ("ההחלטה").

2.הערעור נסוב על החלטת הוועדה שלא להפעיל תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ("תקנה 15"). טענת הערעור העיקרית היא שמשעה שקבעה הוועדה שחלה החמרה במצבו של המערער ודרגת נכותו הרפואית נקבעה בשיעור 24%, היה על הוועדה להעביר את עניינו לדיון בפני ועדת רשות. המערער הוסיף וטען, כי הוועדה לא התייחסה כלל לעובדה שבמקצועו המערער הינו עובד כפיים, ויש לו סיכויים קלושים למצוא עבודה חדשה נוכח מגבלותיו וגילו.

3.לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. נטען כי לא היה מקום להפנות את עניינו של המערער לדיון בוועדת רשות, כיוון שלדעת הוועדה הפסקת עבודתו של המערער הייתה בשנת 2007, וההחמרה הינה מיום 6/10/11. מכאן, שלטענת המשיב לא התקיימו בעניינו של המערער התנאים המצטברים להפעלת תקנה 15.

4.לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

5.ביום 2/8/12 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה למחלות עור ומומחה לנפרולוגיה, ועיינה במכתבו של ב"כ המערער מיום 12/7/12. הוועדה ציינה כי למערער נקבעה נכות בשיעור 19%, ולאחרונה אושרה החמרת מצב בשיעור 5% בגין נכות נוירולוגית לפי פריט 31(5)(א)(II). לדעת הוועדה, החמרת המצב בגינה נקבעה למערער נכות נוספת בשיעור 5% אינה גורעת מכושר עבודתו של המערער. לדעת הוועדה, הפסקת העבודה משנת 2007 אינה קשורה בהחמרה זו, ולכן אין מקום להפעלת תקנה 15.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

7.אמנם, שעה שדרגת נכותו של המערער הייתה 19%, לא היה מקום לבחון הפעלת תקנה 15 בעניינו, מאחר ולשון התקנה אינה מאפשרת הגדלת הזכות מעבר ל- 19%. יחד עם זאת, משעה שנקבעה דרגת נכותו בשיעור 24%, היה על הוועדה לשקול את מידת יישומה של תקנה 15 בהתחשב באחוז הנכות המשוקלל, שכן נכותו של המערער מורכבת מפגימות שונות. לשון אחרת: בבואה לבחון אפשרות להפעיל את הוראות תקנה 15, על הוועדה להתחשב במצבו של הנפגע כשלמות – כולל הליקוי הנוירולוגי.

בענייננו, הוועדה מצאה שאין מקום להפעלת תקנה 15 כיוון שהנכות הנוירולוגית אינה גורעת מכושר עבודתו של המערער. יחד עם זאת, לא בחנה הוועדה האם שיעור נכותו הכוללת של המערער, בצירוף טענת המערער על ירידה בהכנסות בעקבות התאונה ובשים לב לגילו של המערער, יש בהם כדי להצדיק הפעלת תקנה 15 בעניינו.

8.בנוסף, שגתה הוועדה שלא התייעצה עם ועדת רשות. יובהר בהקשר זה, כי את הביטוי "הוועדה רשאית", יש לפרש כאילו נאמר "הוועדה חייבת", וזאת אף אם לא נדרשה לעשות כן מאת הנפגע. אם לא עשתה כן, יוחזר הדיון לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתיתן דעתה למבחנים שבתקנה 15.

9.לאור האמור, עניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, בפניה תונח חוות דעת ועדת רשות לעניין הפעלת תקנה 15.

החלטת הוועדה בעניין הפעלת תקנה 15 תהיה מפורטת ומנומקת.

המערער יזומן להופיע בפני הוועדה, גם באמצעות באי כוחו.

10.המשיב יישא בהוצאות המערער בגין הליך זה בסך 3,000 ש"ח אשר ישולמו לידי המערער תוך 30 ימים מעת שיומצא למשיב פסק הדין.

11.לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ג, (14 מרץ 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: