מכלוף נ' מנצור

פסק דין

1. התובעת, גב' רבקה מכלוף, תבעה מהנתבע, מר חגי מנצור, שהוא שכנה, פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין תקיפה.

האירוע שבגינו הוגשה התביעה התרחש ביום 22.9.10. היה מדובר בריב בין הנתבע לבין אשתו, גב' שרון מנצור (להלן: שרון).

התובעת טוענת כי היא נחלצה לעזור לשרון. אין מחלוקת כי התובעת היא שהזעיקה את המשטרה.

בהודעה שמסרה התובעת במשטרה ביום האירוע היא מסרה כי כאשר ביקשה מהנתבע שלא להכות את אשתו, "אז הוא אמר לי: בגללך כל הסיפור הזה, את מילאת לה את הראש, ואז הוא נתן לי אגרוף לפנים, ואז חיים בעלי בא ואמר לו: מה אתה נוגע בה, אז הוא תפס את בעלי ואמר לו: אני אוהב אותך, לא נגע בו יותר, ואז עזבנו את הבית והתקשרתי למשטרה".

בהמשך הודעתה במשטרה, חזרה התובעת, בתשובה לשאלה של החוקר: "אני ראיתי אותה מתכופפת, והילד צועק: אל תרביץ לה, וכשניגשתי הוא נתן לי אגרוף".

התובעת נשאלה אם היא זקוקה לטיפול רפואי והשיבה כי המכה כואבת לה מאד, אך אינה זקוקה לטיפול רפואי.

הנתבע, בחקירתו במשטרה, הכחיש כי נתן לתובעת מכת אגרוף. הוא מסר בהודעתו כי כשרב עם אשתו, ביקש בנם שיפסיקו לריב, ואז "באה השכנה רבקה ואמרה: מה אתם עושים, תפסיקו להתווכח. דחפה את עצמה, החבר של רבקה חיים בא, אמרתי לחיים שהחברה שלו עושה לי סכסוכים, שישמור עליה, רבקה ממלאת את הראש של אשתי. ...

ש. מחומר החקירה עולה כי נתת לרבקה אגרוף לפנים. תגובתך?

ת. לא היה ולא נברא".

בן זוגה של התובעת, מר חיים שמחי (להלן: חיים), מסר בהודעתו במשטרה כי הוא תפס את הנתבע והפריד בינו לבין אשתו, במטרה להרגיעו, "לאחר מכן באה החברה שלי רבקה. חגי, כאשר ראה אותה, עזב אותה וניגש אליה, תפס אותה בחוזקה. אני הבנתי ממנה שנתן לה מכה, את זה אני לא ראיתי, אבל כאשר תפס אני ניגשתי אליו והרחקתי אותו ממנה, ושוב ניסיתי להרגיע אותו. אשתו חזרה הביתה. רבקה חזרה הביתה עצבנית, רבקה הזמינה ניידת, לא יודע על מה היא התלוננה בכלל, וזה הכל".

שרון מסרה בהודעתה במשטרה כי בעת הריב בינה לבין בעלה (הנתבע), אמרה לו התובעת: "עכשיו אני אזמין לך משטרה", והנתבע השיבה: "תזמיני עשרים ניידות". שרון נשאלה אם היא עצמה היתה מתלוננת במשטרה, אלמלא הזמינה התובעת את המשטרה. שרון השיבה בשלילה והסבירה כי ריב כזה בינה לבין בעלה לא היה שכיח ו"מחר קמים והכל בסדר".

הנתבע הועמד לדין באשמות של תקיפת אשתו והיזק לרכוש במזיד. בכתב האישום המקורי נכללה אף עבירה של תקיפה סתם, שעניינה מכת האגרוף הנטענת בפניה של התובעת, אך אשמה זו נמחקה מכתב האישום במסגרת הסדר טיעון (ת.פ 28819-07-11).

הנתבע הורשע על פי הודאתו בעבירות שבכתב האישום המתוקן, נדון למאסר על תנאי והושם במבחן (גזר דין מיום 17.9.13).

2.התובעת הגישה את תביעתה דנן ביום 22.10.13, כשלוש שנים לאחר האירוע. היא תבעה פיצוי בגין מכת האגרוף הנטענת וכן בגין נזק שלטענתה גרמה מכה זו לשן שלה, אשר התנדנדה, וכיום התובעת נאלצת לעקרה.

בכתב התביעה לא צויין באיזו שן מדובר, ולא צורפה חוות דעת רפואית לתמיכה בטענה כי הנזק הנטען לשן נגרם כתוצאה ממכה בפניה של התובעת, מלפני כשלוש שנים.

התובעת הסבירה את השיהוי בהגשת התביעה בכך שציפתה כי עניין המכה בפניה יקבל מענה במסגרת ההליך הפלילי כנגד הנתבע. עם תום הליך זה, בספטמבר 2013, הסתבר לה כי האשמה בתקיפה-סתם, שהתבססה על תלונתה כנגד הנתבע, נמחקה מכתב האישום במסגרת הסדר הטיעון.

התובעת העידה כי חרף אכזבתה מכך, חשבה לוותר על הגשת תביעה אזרחית כנגד הנתבע, אך כחודש לאחר תום ההליך הפלילי, כאשר התובעת שוחחה עם שרון, הטיח הנתבע מילת גנאי לגביה, שפגעה בה. לפיכך, "נעלבתי מאד שהוא אמר עלי כך, אחרי שויתרתי לו על התביעה, ולכן החלטתי לתבוע" (בעמ' 2 לפר').

לעניין השן, שלטענת התובעת נפגעה מאותה מכה, מסרה התובעת בעדותה: "הנדנוד היה יותר חזק לפני שלוש שנים. היום זה טיפה התקבע, כך אמר לי רופא שיניים. היום יש לי נזק קטן ולא כל כך משמעותי. ... נכון להיום, אין לי נזק ממשי, והתביעה שלי היא למעשה בגלל התקיפה" (בעמ' 2 לפר'). יש לציין כי בהודעה המפורטת שמסרה התובעת במשטרה,

ואף לאחר שנשאלה אם היא זקוקה לטיפול רפואי בגין המכה שעליה התלוננה – לא אמרה התובעת דבר על פגיעה בשן שלה.