מכלוף נ' הראל חברה לביטוח ואח'

החלטה

מדובר בתביעה בסכום של 52,850 ₪ שהוגשה בגין נזקי הצפה שהתרחשה בבית התובע ביום 13.1.04. בהתאם לכתב התביעה ההצפה נגרמה מפיצוץ בצינור ואז שרברב חשף את האזור שהיה על הגג וכתוצאה מגשמים רבים שהיו באותה תקופה, חלה הצפה.

אין מחלוקת, כי בגין הנזק מההצפה הגיש התובע תביעה לבית משפט לתביעות קטנות בחדרה בתיק מספר 953/05 ופסק הדין שניתן שם על ידי כב' השופט נילי פלד קבע, כי הנתבעת שם שהיא גם הנתבעת 1 כאן, צריכה לפצות את התובע בגין נזק ההצפה. פסק הדין ניתן ביום 3.11.05.

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1 שביטחה את התובע באותה שנה רלבנטית (1.10.04 – 30.9.05) וכנגד הנתבעת 2 שביטחה את התובע מיום 1.10.06 ועד 30.9.07.

הנתבעות העלו 3 טענות מקדמיות:

האחת, שקיים מעשה בית דין והתובע אינו יכול לתבוע בגין העילה האמורה, כאשר יש כבר פסק דין בבית משפט לתביעות קטנות ולא הוגשה בקשה לפיצול סעדים.

השנייה, שהועלתה על ידי נתבעת 1, הייתה טענת התיישנות.

הטענה השלישית הינה, העדר עילה וזאת לאור העובדה, שהפוליסה אינה מכסה חדירת מים דרך הקירות.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות ולאחר שנתתי לב"כ התובעת להתייחס לטענות למרות שהיה עליו לעשות זאת בכתב תשובה, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להימחק על הסף.

ואלו הנימוקים להחלטתי:

1.כל התביעה מדברת על נזקי ההצפה והתביעה הנוכחית נשענת על חוו"ד שמאי שביקר במקום ב-2008. כל חוות דעתו על הנזק המתמשך אין לה בסיס מוצק. מעיון בפרוטוקול בית משפט בתביעות קטנות עולה, כי כבר אז טען התובע שיש נזקים נוספים. לכן, היה עליו להגיש בקשה לפיצול סעדים ומשלא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו והוא אינו יכול לפנות פעם נוספת לבית משפט בגין עילה זו.

2.אני דוחה לחלוטין את הטענה כי מדובר בנזק מתמשך. אין ולו בדל ראייה אחת לגבי אבחנה מה היה הנזק שגובש עד שלב מסוים ומה הנזק שנגרם לאחר מכן. התובע תובע את כל נזקיו ומבקש שלא כדין להגיש פעם נוספת תביעה על אירוע ועל עילה שכבר נדונה.

3.הראייה לכך הינה, הגשת כתב התביעה כנגד נתבעת 2 כאשר נרשם בפירוש שתביעה זו מוגשת רק מטעמי זהירות. לא צוינה במפורש מה העילה כנגד נתבעת 2.

4.לגבי טענת ההתיישנות, גם טענה זו דינה להתקבל לגבי נתבעת 1, כאשר נתבעת 2 אינה רלבנטית לטענה זו.

5.טענה אחת של הנתבעים אינני מקבל וזאת הטענה להעדר עילה וזאת, לאור פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות. לו סברה נתבעת 1 שפסק הדין שגוי בקביעת האחריות, היה עליה להגיש ערעור על כך. משניתן פסק דין ונתבעת 1 חויבה, אין אפשרות כיום לכפור בחבות הזו.

6.לאור האמור, אני מקבל את טענת ההתיישנות של נתבעת 1 וטענת חוסר עילה לגבי נתבעת 2 וכן את הטענה של מעשה בית דין וחוסר האפשרות לתבוע כאן בגין אותה עילה פעם נוספת ללא קבלת רשות לפצל סעדים.

7.התוצאה היא, שהתביעה נדחית.

8.לפנים משורת הדין ולאור בקשתו של עו"ד חרלפ, אינני מטיל הוצאות.

ניתנה והודעה היום ט' אלול תשע"א, 08/09/2011 במעמד הנוכחים.

אלי ספיר, שופט