בפסק הדין שבפניי נדרשתי להכריע בתובענותיהם של חמישה אחים: אחות אחת מזה, וארבעת אחיה מזה, בשאלה מה יעלה בגורלו של משק במושב עובדים שהוא אגודה שיתופית, אשר החזיקו בו, הוריהם המנוחים של הצדדים.
הרקע1. התובענה הראשונה (תמ"ש 40442-03-13) הוגשה על ידי התובעת, גב' מ.ג בה ביקשה הצהרה כי היא מוכנה ומסוגלת לקיים את משק ..... (להלן: "המשק") וכי על הזכויות במשק לעבור לידיה בכפוף להתחייבותה לפצות את אחיה, יתר היורשים של ההורים המנוחים. לחלופין, עתרה התובעת, "להורות על מכירת המשק לצד שלישי, ועל חלוקת התמורה באופן שווה בין היורשים".
2. התובענה השנייה (תמ"ש 1498-05-13) הוגשה על ידי אחיה של התובעת, מר א.ח, גב' א.ל. גב' צ.י ומר ח.ח נגד גב' מ.ג ונגד עו"ד אילון מגיד מנהל עזבונה של אמם המנוחה של האחים. בתביעתם ביקשו האחים להצהיר, כי המשק אינו מהווה חלק מעזבון המנוחה גב' ח.ח ז"ל, וכי התובע 1 – מר א.ח, הוא זה אשר מוכן ומסוגל לקיים את המשק, ועל כן יש להעביר את הזכויות במשק לידיו.
3. למרבה הצער, הצדדים חוזרים ושבים לפתחו של בית המשפט חדשות לבקרים, ובמערכת רשומים 9(!) תיקים קשורים שלהם. יצויין, כי הכרעתי כבר ביום 5.7.2007 בתביעת גב' מ.ג לבטל צו קיום הצוואה של אביהם המנוח (ת"ע 112100/07) משום "גילוי" כביכול של צוואה מאוחרת, והכרעתי כבר ביום 25/10/2012 בקיום צוואתה של אמם המנוחה של הצדדים, גב' ח.ח ז"ל ובהתנגדות לה (ת"ע 49062-11-10; ת"ע 48596-11-10). בהכרעתי קבעתי כי יש תוקף לצוואתם ההדדית של ההורים המנוחים, המחלקת את רכושם באופן שווה בין חמשת ילדיהם – הם הצדדים. עוד הכרעתי בתובענות שונות של מנהל העיזבון, והכל כמפורט במערכת. מן הרקע ששמעתי מן הצדדים, למדתי כי במשך השנים ניהלו בני המשפחה הליכים מרובים גם בין המנוחים לבין עצמם, בין המנוחה לגב' מ.ג התובעת, על בניית ביתה במשק, ועוד ועוד הליכים שנשמעו לאורך השנים ועוד קודם שישבתי בדינם של בני המשפחה.
4. ההורים המנוחים של הצדדים החזיקו במשק, ולמעשה עתה ניצים הצדדים ביניהם מי מהם יחזיק במשק זה. למען הנוחיות, תיקרא גב' מ.ג "האחות", מר א.ח. "האח", ויתר הצדדים: "האחים".
5. עוד אציין להשלמת הרקע, כי ההורים המנוחים לא מינו בחייהם בן ממשיך למשק.
תמצית טענות האחות6. לטענת האחות, אביהם המנוח של הצדדים, מר י.ח. ז"ל (להלן: "המנוח") היה בחייו בעל זכויות החכירה במשק. לטענת האחות, עם פטירתו של המנוח, עברו זכויות השימוש במשק לידי אימם המנוחה של הצדדים, גב' ח.ח. ז"ל (להלן: "המנוחה"). בסמוך לפטירתה ב-11.4.2010, החל להתקיים הליך משפטי בנוגע לצוואתה, אשר במסגרתו מונה לעזבונה מנהל עזבון זמני, שקיבל סמכויות למען ניהולו ושימורו של המשק עד למתן הכרעה. האחות הוסיפה, כי למן פטירת המנוחה ובמקביל להליך המשפטי בעניין צוואתה, השתלטו האחים על המשק שלא כדין ובניגוד להוראות בית המשפט.
7. עוד הוסיפה האחות, כי במהלך אותה תקופה, התעלמו האחים מהוראות מנהל העזבון, תוך שימוש באלימות והונאה, ניצול בלתי חוקי של משאבי המשק וחלוקת פירותיו ביניהם בלבד, "תוך מידור התובעת ופגיעה קשה וכואבת בזכויותיה".
8. האחות הוסיפה, כי תביעתה מוגשת, משהוברר כי לא ניתן להעביר את הזכויות במשק לידי כל ילדי המנוחה, גם יחד כי לא ניתן לחלק את המשק. היא הוסיפה, כי היא סבורה "... שהתוצאה צריכה להיות שאף אחד מהיורשים לא יפגע באופן בלתי מידתי".
9. לפיכך, עתרה האחות להצהיר שהיא היחידה שמסוגלת ומוכנה לקיים את המשק, תוך הסכמתה לפיצוי אחיה, כל אחד בשיעור 20% משווי המשק "בהתאם לרוח הצוואה ההדדית שבית המשפט נתן לה תוקף אם וככל אשר ימסרו הזכויות לידיה", ולטענתה טובת המשק היא, שהוא יופקד בידיים הנכונות והראויות לכך, אשר תפעלנה לשימור וניהול המשק באופן חוקי, הוגן ותקין.
לחלופין, עתרה האחות "להורות על מכירת המשק לצד שלישי ועל חלוקת התמורה, באופן שווה, בין היורשים" (ראה סעיף 1.9 לתביעת האחות).
10. לטענת האחות, המנוח והמנוחה היו "בני רשות" במקרקעין הידועים כחלקות ... בגוש ..., הידועים גם כמשק ..במושב .., בהתאם להסכם המשבצת הדו-צדדי, שבין מדינת ישראל באמצעות מינהל מקרקעי ישראל לאגודה השיתופית ...
לטענתה של האחות, בהתאם לסעיף 19ג שבהסכם המשבצת האמור, הכלל הקבוע הוא: "... לא הניח המנוח בן זוג, אך הניח יותר מילד אחד, תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק רק לאחד מבניהם המוכן ומסוגל לקיים את המשק. באין הסכמה בין הילדים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק, יחליט בכך בית המשפט ..."
ולפיכך, הוגשה התביעה ונדרשת הכרעת בית המשפט.
11. האחות טענה עוד, כי המנוחה הביעה את רצונה כי ילדיה יקבלו את אשר לה שווה בשווה, וגם כך כתוב בצוואתם ההדדית של המנוחים.
12. עוד הוסיפה האחות כי, למן פטירת המנוחה, מבצע האח פעולות בלתי חוקיות במשק, שבעטיין הוגשה תביעה על ידי מינהל מקרקעי ישראל בגין שימוש חורג במשק (ת.א 23589-02-10 בבית משפט השלום ברמלה), בנוסף אחות אחרת עברה ללא כל רשות להתגורר במשק, וכך נוצר מצב לפיו אין כל אדם אשר מונה כבר-רשות במשק, אך האחים .. "... יושבים במשק ומנהלים את ענייניו באופן לא חוקי, תוך חלוקת השלל", יחד עם יתר האחים, גם נוכח התנהלות לא חוקית זאת, נדרשת התערבות בית המשפט.
13. האחות הוסיפה, כי האח לא הועיל למשק וגרם לו רק נזקים, הוא נוהג באלימות ואינו ראוי לנהל ולהחזיק המשק. עוד הוסיפה האחות, כי מצבו הבריאותי של האח הינו רעוע. האחות א.ל, לטענת האחות התובעת, "השתלטה באלימות והונאה ללא כל היתר ורשות על אחד ממבני המשק", היא נהנית כמו האח מדמי שכירות מהמבנים במשק ופועלת בניגוד להחלטות בית המשפט.
14. טענות האחות בתביעתה הוכחשו על ידי האחים, ולמען הקיצור לא אתייחס כאן אליהן, כיוון שממילא הן נימנו בתביעת האח.
תמצית טענות האח15. האח טען בתביעתו כי הוא מבקש הצהרה כי הינו "הבן הממשיך" במשק בתמורת אחיו ואחיותיו (להוציא האחות התובעת), ולטענתו הוא מתגורר במשק נשוא התובענה כבר למעלה מ-30 שנה, וכי הוא "... בנה מהיסוד את מרבית המבנים במשק ולמעשה הציל את המשק מקריסה כלכלית".
16. האח טען, כי המנוחה השאירה אחריה צוואה מיום 28.5.2007, לפיה היא מורישה את רכושה שווה בשווה בין האחים (ארבעה מחמשת ילדיה) כאשר לבתה – האחות התובעת, היא לא הורישה דבר. נוכח צוואתה זו של המנוחה, הגישה האחות התנגדות לביצוע הצוואה, וטענה כי קיימת צוואה מאוחרת של אביה המבטלת את הצוואה ההדדית של ההורים המנוחים. ואולם, תביעתה נדחתה וקויימה הצוואה ההדדית המחלקת הרכוש בין חמשת האחים. האחות גם הגישה בקשה למינוי מנהל עזבון זמני, ומונה עו"ד אילון מגיד.
17. האח ציין, כי בית המשפט לא הכריע בשאלה, האם המשק מהווה חלק מעזבון המנוחים, ומנהל העזבון ניצל זאת "על מנת לפעול למימוש המשק וההכנסות ממנו, על אף שאינו חלק מעזבון המנוחה".
18. האח הוסיף וציין בתביעתו, כי הוא זה אשר ניהל וביסס את המשק במשך תקופה ארוכה ביותר "עת הגיע בראשית שנות ה-90 אל המקום, לאחר שאימו המנוחה, קראה לו לבוא ולחלץ את המשק ממצב הביש ומהמצב הפיננסי העגום בו הוא היה שרוי באותה עת – חובות גדולים הנאמדים במאות אלפי שקלים, משוערכים לשנים אלו ...". לטענתו של האח, הוא התפטר מעבודתו המרכזית דאז, והחל במלאכת השיקום והיסוד מחדש של המקום. "השקיע מדמו, מיזעו, מיגיעתו מכספו (ואף מכספי הפרישה של מקום עבודתו הקודם) וממרצו בשיקום, פיתוח, תחזוקה, שמירה וניהול המשק, תוך התמודדות עם אתגרים פיזיים משפטיים, תשתיתיים, בריאותיים, משפחתיים, ותוך נטילת סיכונים פיננסיים רבים, שנאמדים בהיקפים של עוד כמה מאות אלפי שקלים".
19. האח הוסיף וציין, כי בתקופה זו בית המגורים המרכזי לא היה קיים, והוא התגורר עם המנוחה בבית המגורים הוותיק. במרוצת הזמן, כך טען האח, הציעה לו המנוחה לאחר פטירת האב המנוח, הצעה לפיה אם ישלים, יממן ויבנה את בית המגורים המרכזי (באופן בלעדי) אשר מוחזק על ידו היום, הוא יוכל להתגורר במקום אם יבחר, וכך תהיה לו זכות שימוש במקום קבוע זה לכל ימי חייו, גם לאחר מותה של המנוחה.
לטענתו, הוא הסכים והמנוחה ייעדה לו את בית המגורים המרכזי יחד עם אחיו ע.ח המתגורר בחו"ל, ואת יתר המבנים במשק לאחיותיו. לטענתו, הוא הסתמך והתבסס על הסכמה זו כאשר בנה את בית המגורים המרכזי.
20. לטענתו של האח, הוא החל לבנות ולממן באופן בלעדי ובהיקפים כספיים עצומים מבנים חקלאיים נוספים שבנייתם הושלמה לאחר מות האב המנוח "על מנת שאלה ישמשו במהלך השנים, כעוגן פיננסי להחזרת החובות לבנקים ולגופי מימון אחרים אשר מהם ניטלו הלוואות עוד בשנות ה-90 על שמו, ושחלקן מוחזרות עד היום."
21. האח הוסיף וטען, כי המשק אינו חלק מהעזבון. לטענתו, בהתאם לדין, זכותו של בר רשות אינה ניתנת להורשה והיא אינה מהווה חלק מהעזבון. זכות זו כפופה להוראות החוזה הדו-צדדי, ולכן המנוחה אינה יכולה להוריש את מה שאין לה, ומה שיש לה מוגבל כאמור ומראש על פי תנאי החוזה שיצר את הזכות אשר למי תועבר הנחלה לאחר פטירת המנוחה.
22. האח התובע טען, כי הוא זה המתאים, המוכן והמסוגל לקיים את המשק, ועל כך יעידו אחיו ואחיותיו באופן מלא במינויו כ"בן ממשיך". טעמיו של האח הם כמפורט בתביעתו ונוכח השקעותיו במשק, בניית ביתו בו ונוכח הבטחתה של המנוחה כי אם יבנה את בית המגורים המרכזי, הוא יקבל במתנה את הבית ויזכה לגור בו לכל ימי חייו.
23. לטענתו של האח, מתן הצו ההצהרתי המבוקש ימנע את קיפוח זכויותיהם של האחים התובעים ויטיב עם המשק בצורה הטובה ביותר. הוא הוסיף, כי אין מתן הצו ההצהרתי "עלול לפגוע באופן קשה בזכויותיהם הקנייניות של התובעים ובפרט של התובע 1 (הוא עצמו – ש.ג.) אשר השקיע מכספו האישי במשק שנים רבות ולמעשה הוא זה שהצילו מקריסה כלכלית".
24. למותר לציין, שהאחות הכחישה טענות אלה, ולשם קיצור היריעה לא מניתי אותן, אך עיקרן מצוי בתמצית טענותיה לעיל.דיון
סיווג הזכויות במשק ואופן העברת הזכויות בו
25. הצדדים אינם חולקים שהמשק הוא נשוא להסכם ה"דו צדדי" בין מינהל מקרקעי ישראל לבין האגודה השיתופית. הצדדים גם הסכימו שהזכויות במשק אינן חלק מעזבון המנוחה (ראה עמוד 1 לפרוטוקול שורות 11-15).
26. האחות צירפה עותק של הסכם זה, כנספח ג לת/15 שצורף לתצהיר עדותה הראשית בתביעתה (תמ"ש 40442-03-13). הסכם זה נושא תאריך 4.7.2007 והסעיף המהותי בו לענייננו הוא סעיף 19, אותו אצטט להלן:
"19. מבלי לגרוע מהאמור בחוזה זה, מוסכם בזה כי:(א) אסור לחבר אגודה לבנות במשבצת מבנה כלשהו ו/או להוסיף תוספת למבנה קיים ללא קבלת הסכמת המשכיר מראש ובכתב. תנאי זה, בא להוסיף על כל תנאי אחר שעל חבר האגודה למלא לפי חוזה זה.(ב) אסור לחבר אגודה להעביר ו/או למסור לאחר את זכויות השימוש שלו במשקו, לרבות בית המגורים, אלא אם קיבל לכך הסכמת המשכיר בכתב ומראש, ובתנאי נוסף שהמציא גם הסכמת האגודה לכך. העברת ו/או מסירת זכויות השימוש כאמור, דינה כדין העברת זכות חכירה לעניין חובת תשלום דמי הסכמה.(ג) במקרה פטירתו של חבר האגודה, תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השימוש במשק שבשימושו, המהווה נחלה. למען הסר ספק, מוצהר ומוסכם בזה, כי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר רשות, בלבד שאינן חלק מעזבונו ואין בהן כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על פי חוזה זה כבר רשות לכל דבר ועניין:
(1) נפטר אחד מיחידי בני הזוג שהינם חברי אגודה המחזיקים במשק (להלן: 'המנוח') והניח אחריו בן זוג – תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לבן זוג בלבד, וזאת אפילו אם המנוח הניח ילדים ביחד עם בן הזוג.(2) לא הניח המנוח בן זוג, אך הניח ילד אחד, תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לילד האמור בתנאי שהוא מוכן ומסוגל לקיים את המשק.(3) לא הניח המנוח בן זגו, אך הניח יותר מילד אחד, תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק רק לאחד מבניהם המוכן ומסוגל לקיים את המשק. באין הסכמה בין הילדים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק, יחליט בכך בית המשפט.למען הסר ספק מובהר בזה במפורש כי בית המשפט יחליט רק בשאלה מי מבין הילדים מוכן ומסוגל לקיים את המשק, וכי זכויותיו של המקבל תהיינה רק זכויות שימוש במשק כבר רשות".(4) "כל אחד מיחידי בני הזוג שהינם חברי האגודה המחזיקים במשק, רשאי להורות בצוואתו למי תימסרנה זכויות השימוש שלו במשק, ואולם לא יהיה בהוראות צוואה כאמור, כדי לגרוע מזכויותיו של בן זוגו האמורות בפסקה (1) לעיל, ולא יהיה בהן כדי לגרום למסירה של זכויות השימוש במשק ליותר מאדם אחד ולבן זוגו."
27. הפסיקה גרסה באורח עקבי, כי זכויות של בר רשות במשק שהוא אגודה שיתופית, אינן זכויות חפציות, אלא זכויות אישיות שאינן ניתנות להורשה, ולפיכך אין זכויות אלה חלק מעזבון. ראה למשל, פסק הדין בעניין ע"א 103/89 מזל אזולאי נ' פנינה אזולאי, פ"ד מה(1) 477, בו נקבע, בעמוד 481:
"רשות השימוש לעומת זאת, היא ביסודה זכות אישית שאינה ניתנת להעברה, אלא אם תנאי החוזה או מכלול הנסיבות של המקרה, מראים על כוונה הפוכה להתיר את העברתה לאחר."
28. אמור מעתה, הזכויות במשק, של המנוחים, היו זכויות אישיות, ובתור שכאלה, הן אינן נכללות בעזבונם, ובעיקר לא בעזבון המנוחה, שנפטרה האחרונה מביניהם. לכאורה, התשובה נמצאת כאן, שכן המנוחה לא יכולה הייתה לצוות מה ייעשה במשק, משזה, אינו נכלל בעזבונה ואולם גם בקביעה זו יש בעייתיות לא מועטה כפי שקבעה פרופ' אוטולנגי המנוחה, במאמרה "ההסדרים בנוגע לירושת משק במושב עובדים", (עיוני משפט ט, תשמ"ג-מ"ד, בעמוד 497) ממנו אצטט להלן:
"...אם הזכות של חבר המושב לא נרשמה כזכות חכירה, והוא רק בר רשות במשקו, הרי שאין הוא יכול לערוך לגביה הסכמים. מבחינה זו, גם סעיף 8 לא יחול כאן. עם זאת, הגם שהזכות של בר-רשות איננה זכות מלאה מבחינה משפטית, דומה כי יש לה ערך מבחינה כלכלית, הא ראיה, שהסוכנות או המינהל – לפי המקרה – נוהגים להכיר ביורשים הבאים לערוך את ההסכם ואינם מנצלים את זכותם לערוך הסכם עם אדם זר; היורשים מתייחסים אל זכות הוריהם במשק כזכות העוברת בירושה וכאשר הם מסכימים על אחד מהם שימשיך לעבדו, הם 'מוותרים על זכותם'; עצם המוסד של 'בן ממשיך', משמעו שיש זכות או נכס שהחוכר יכול להעבירו לבנו. מכל המקובץ עולה, שהתייחסות הצדדים אל זכות בר רשות, היא כאל זכות בעלת ערך כלכלי כלשהו; דהיינו מעין 'זכות דה פקטו' אם לא 'דה יורה'. האם לא נכון לומר שלפחות מבחינת ההתייחסות של הצדדים אליה, די בכך כדי להכפיף אותה להוראות סעיף 8 לחוק הירושה?! אכן, ממה נפשך – אם היא זכות, הרי ההסכם לגביה בטל נוכח הוראות סעיף 8, ואם איננה זכות – הרי לא יתכן כל הסכם מחייב לגביה ..."
29. עם זאת הפסיקה מצאה כי גם במקרה של משק, שהזכויות בו הן זכויות אישיות, והן אינן נתונות להעברה או להורשה, יש להתחשב ברצונם של מחזיקי המשק כפי שביטאה בצוואתם:
אצטט להלן מפסק הדין, ע"א 566/89 שטיין נ' דבורה סופר, פ"ד מז(4) 167 בעמוד 170; הדברים היפים לענייננו ובהם נקבע, בין היתר:
"ואולם, אפילו נלך בדרכו של בית המשפט המחוזי שראה את הזכות כזו של בר רשות גרידא, ניתנת עקרונית להעבירה ליורשיו, והכל כפוף להסכמת הצדדים בעת יצירת הרשיון. הלכה זו שנפסקה במקרה דומה, מבהירה את שעולה בקנה אחד עם המציאות הקיימת שמשתמעת מהראיות, באשר לזכויות מתיישבים במשקים המוחזקים במושבם שקמו על אדמות המינהל ונמסרו להחזקתם של המתיישבים – אם על דרך חכירה ואם על דרך מתן רשות בלבד. מקובל על פי הנוהל המוכח ועל פי האמור גם בחוזה ההתקשרות הנ"ל, כי המחזיק במשק, יכול עוד בחייו להודיע מי הבן הממשיך שיחזיק במשק ויקיימו. אין זו זכות אישית הנתונה שאותו מתיישב ייאבד את כושרו להמשיך להחזיק ולנהל את המשק, אם משום שתש כוחו ואם משום שעבר לעולם שכולו טוב. לזכות הזו יש ערך כלכלי, וניתן לממש את הזכות בדרך שנקבעה בחוזה ההתקשרות."
30. בדומה לפסק הדין בע"א 566/89 (שם) גם במקרה הנדון לפניי נשללה זכות ההורשה, וסעיף 19ג להסכם המשבצת קובע הוראות בדבר מסירת זכות השימוש במשק, והסעיף המונח לפתחי הוא נשוא ההכרעה בפניי, סעיף 19ג(3), הדורש בהיעדר הסכמה בין הילדים את הכרעת בית המשפט; פסק הדין בע"א 566/89 מתאר את "השלבים" של סעיף 19 להסכם המשבצת ומבהיר כי "... יודגש, כי תפקידו של בית המשפט יהיה להחליט רק בשאלה מי מבין הילדים הוא זה שניתן לומר עליו כי הוא מוכן ומסוגל לקיים את המשק. הנה כי כן, גם במצב פרובלמטי זה, בא החוזה וקובע כיצד יוכרע גורלו של משק ולידי מי ימסר, דהיינו למי תעבורנה זכויות המנוח כבר רשות".
בפסק דין זה נקבע (מפיו של כבוד השופט דב לוין), כי אכן דיני הירושה לא יחולו על המקרה דנן. כלומר, הזכויות במשק אינן ניתנות להורשה (או אינן חלק מהעזבון כלשון הצדדים) אולם, יחולו ויחוייבו ההוראות שבסעיף 19(ג)(4) להסכם המשבצת.
להלן, אצטט מתוך פסק הדין בעמוד 175:
"... על פי כללי החוזה, אין המנוח יכול לצוות מה ייעשה במשק לאחר מותו, אם יימכר ואם לאו או אם ימסר לילדיו, כשיש לו בן זוג. אין הוא יכול גם להורות שהמשק יימסר ליותר מאדם אחד. אולם, כשלא הניח בן זוג או הניח אחריו ילדים, אזי לעניין זה ולעניין זה בלבד יכול הוא לקבוע עוד בחייו בצוואה שערך למי מילדיו תימסרנה זכויותיו במשק (אף זה בכפוף לאמור בסעיפי משנה 5 עד 7 של סעיף 19ג'. הוראה זו עדיפה ללא ספק על הצורך להעביר ההכרעה לבית המשפט ..." (הקו המדגיש איננו במקור – ש.ג.).
31. המסקנה העולה מן המקובץ היא פשוטה. אכן הזכויות במשק הן זכויות אישיות ואינן חלק מעזבון המנוחה. עם זאת, יש בהחלט משקל רב ערך לקביעות המנוחים בצוואתם ההדדית באשר לגורל המשק לאחר מלאת להם מאה ועשרים, וכפי שנקבע בהלכת שטיין (ע"א 566/89, שם) "לעניין זה, ולעניין זה בלבד".
אומד דעתם של ההורים המנוחים32. הראיתי לעיל, כי נוכח הלכת שטיין נ' סופר (ע"א 566/89, שם), יש מקום להתחשב באומד דעתם של המנוחים, כפי שהשתקפה בצוואתם.
33. אזכיר, כי דחיתי את תביעת האחות בשעתו להכיר בצוואתו המאוחרת של אביה, שנערכה כנטען שבועיים לאחר עריכת הצוואה ההדדית של המנוחים (ראה, פסק דיני בת"ע 112100/07) (מיום 5.7.09). לימים, משנפטרה האם המנוחה, הגישה האחות התנגדות לקיום צוואתה המאוחרת של אמה המנוחה. קיבלתי את ההתנגדות ואישרתי את צוואתם ההדדית של המנוחים (ראה: פסק דיני מיום 25.10.2012 בת"ע 49062-11-10; ת"ע 48596-11-10).
34. בפסק דיני, הנזכר לעיל, קבעתי בסעיף 23, בין היתר, כי "...בחינת התשתית הראייתית מובילה אותי למסקנה, שכוונת המנוחים בצוואתם המשותפת וההדדית היתה להוריש לילדיהם את רכושם בחלקים שווים ביניהם ..."
בין יתר הנימוקים לקביעתי שלעיל, נשענתי על דבריה המפורשים של המנוחה בפניי, בעדותה מיום 3.7.2008 בעמוד 10 לפרוטוקול שורות 15-10:
"ש. הצוואה ההדדית זה מה שאת רוצה?ת. כן, זה של הילדים.ש. את לא שינית את הצוואה הזו?ת. לא.ש. לא חתמת על צוואה אחרת?ת. לא." המנוחה אף הוסיפה בעמוד 12 לפרוטוקול, שורות 9-8 "... אני אמרתי לבעלי, יש לי ילדים, שווה בשווה, ולא רק אחד יקבל. יש לי חמישה ילדים, ויקבלו שווה בשווה."
35. אומר כבר עתה לנוכח דברים אלה, כי אני מסכימה בכל ליבי עם הנאמר בפסק דינו היפה של כבוד השופט אסף זגורי תמ"ש (טבריה) 30318-02-10 ג.י נ' נ.י (9.6.13) (פורסם במאגר "נבו"), ובו הוא קבע, כי יש משקל מכריע לאומד דעת המנוחים. משנה תוקף יש לדברים, כאשר (עקב ריבוי ההליכים בתיק זה) התרשמתי מכלי ראשון, מן המנוחה ומרצונה, כי ילדיה יחלקו בזכויות במשק בשווה.
36. הדברים האמורים לעיל מקבלים משנה תוקף נוכח עמדת הפסיקה, הקובעת כי עת עסקינן בהסכם המשבצת ה"דו צדדי", מקום שניתן להתחשב בצוואת המנוח בר הרשות, הרי שיש לעשות כן ולהעדיף אפשרות זו על אפשרויות אחרות.
אמור מעתה, ב"יחסים" שבין סעיף 19ג(3) ל-19ג(4) – ניתנת עדיפות לסעיף 19ג(4), בכפוף לכך שהדבר לא יוביל להעברת הזכויות בנחלה ליותר מאדם אחד ולא יפגע בזכויות בן הזוג (אם יש כזה). ראה בעניין זה: ע"מ (ת"א) 1195/04 ל.א. נ' יורשי המנוחה ל.ש. ז"ל (28.4.2008) (פורסם במאגר "נבו"); ת"ע (נצרת) 1180/08 א.ד. נ' א.ד. (20.2.2011) (פורסם במאגר "נבו"); ת"ע (י-ם) 4338-01-11 ב.א. נ' צ.ח (23/11/2011) (פורסם במאגר "נבו"); תמ"ש (טבריה) 6770-01-11 ר.ר. נ' ח.ת (30.4.2012) (פורסם במאגר "נבו").
37. בפסק הדין בע"מ (ת"א) 1195/04 (שם), קובע בין היתר כבוד השופט שנלר, כי במקרים כגון זה, קיים המימד המהותי של קיום רצון המת כפי שבא לידי ביטוי בצוואתו. כבוד השופט שנלר מוסיף:"... לאור חשיבות עיקרון קיום רצון המת ומעמדו הרם בפסיקה, כפי שראינו לעיל, בבואנו לפרש את הסכם המשבצת ולמצוא בו מענה למקרה הנדון, עלינו לבחור את הפרשנות שתאפשר לקיים את רצונו של המנוח ובד בבד לא תסתור את האמור בהסכם המשבצת."
38. אומר בהקשר האמור לעיל, כי בחנתי את טענתם של האחים בסיכומיהם (סעיף 38 לסיכומים) ולא מצאתי, כי טענתם העובדתית לפיה, אימם המנוחה של הצדדים רצתה שהאחות לא תקבל את זכויותיה במשק, כיוון שלא דיברה עם המנוחה שנים רבות לפני פטירתה. אין על כך עדות מפורשת, והדבר עומד גם בסתירה לרצון המפורש של המנוחה בצוואה ההדדית וכפי שהבאתי לעיל בפסק דיני.
בהקשר זה אף אוסיף, כי אין בידי לקבל את טענות האחים, כי אימם המנוחה, רצתה שהאח יקבל הזכויות במשק; לראייה, אחרי מות אביהם המנוח, העבירה המנוחה, הזכויות במשק על שמה בלבד, ולא ציינה את האח כבן במשק (ראה נ/1).
39. ועוד אתייחס לטענתם של האחים, כי טענת האחות הנשענת על סעיף 19 ג' 4 להסכם המשבצת – יש בה משום הרחבת חזית אסורה (סעיפים 3 ו-37 לסיכומיהם בתמ"ש 40442-03-13).
גם טענה זו אין בידי לקבל, בעניין זה, אני מעדיפה את האמור בסיכומי התשובה של האחות, בו היא מפנה לסעיפים 7.11 עד 7.16 בו יש התייחסות מפורשת לטענות אלה וכך סעיפים 15.53.13, 15.53.14 וסעיף 15.53.4 לכתב הגנת האחות בתביעת האחים, כך בתצהירי העדות הראשית, וגם את אשר הבאתי לעיל בסעיף 1.9 לתביעת האחות.
אני דוחה איפוא טענה זו.
40. אתייחס גם לטענת האחים (בסעיף 31 לסיכומיהם) ובה טענו בין היתר, כי לא הוכח שהיה זה רצון המנוחה, כי האחות תזכה בזכויות במשק, נוכח העובדה שהיא לא דיברה איתה בשנים האחרונות, דבר זה לא הוכח בפני, ומנגד, עומדת צוואתם ההדדית של המנוחים, שפי שניתחתי אותה בסעיפים 37-32 לעיל לפסק דיני.
כזכור דחיתי את בקשת קיום צוואתה המאוחרת של המנוחה, כפי שדחיתי את בקשת קיום צוואתו המאוחרת של המנוח, ואישרתי את צוואתם ההדדית של המנוחים. היינו, לא קיבלתי את צוואתו המאוחרת של המנוח בה הוא העדיף את האחות, ולא קיבלתי את צוואתה המאוחרת של המנוחה בה היא העדיפה את האח (ראה פסק דיני בת"ע 49062-11-10, ת"ע 48596-11-10).
41. אין בידי גם לקבל את טענת האחים בסיכומיהם לפיה, כי אין לעשות שימוש בסעיף 19ג'(4) להסכם המשבצת וכי דרך המלך היא רק עפ"י האמור בסעיף 19ג'(3) להסכם המשבצת.
לא שוכנעתי מסיכומי האחים, כי ההלכה בעניין פסק הדין בע"א 566/89 (שם), אינה ישימה כיום, או כי הפסיקה נוטה היום למסקנה אחרת.
וכך גם לא ראיתי מקום לאבחן ההלכה בע"א 566/89 (שם) מן המקרה הנדון בפני, או לא מצאתי בסיכומי האחים נימוקים של ממש לעניין זה.
42. סיכומה של נקודה זו – בנסיבות מסויימות, וכעולה מהפסיקה, ניתן להכריע על פי הוראות סעיף 19(ג)4 להסכם המשבצת.
היש מי מהצדדים "המוכן" ו"מסוגל" לקיים המשק על פי הפסיקה?
43. אקדים ואומר, כי המנוחה לא מינתה, אף אחד מהצדדים ל"בן ממשיך" בחייה, וגם מכאן – נמצא שהזכויות חזרו לכאורה למינהל מקרקעי ישראל. ראה פסק הדין בעניין תמ"ש (ת"א) 48620/05 א.ק נ' י.ע (18.3.08) (פורסם במאגר "נבו").
44. הצדדים "שופכים" אש וגופרית איש על רעהו בסיכומיהם כדי להוכיח שאי מהם אינו מסוגל או מוכן לקיים את המשק. מכל מקום הפסיקה הציעה, מבחן מצטבר המורכב ממבחן סובייקטיבי ("המוכן") ומבחן אובייקטיבי "המסוגל". ראה בעניין זה פסק הדין בעניין תמ"ש (ת"א) 80170/06 גולדשטיין נ' גולדשטיין (29.1.2003) (פורסם במאגר "נבו").
45. נראה שעל פי המבחן האובייקטיבי – ובעידן המודרני אין לו משמעות, כ"א מהצדדים יוכל לעבד את המשק באמצעות עובדים שכירים, מה גם שממילא הוכח שמזה זמן רב, אין במשק כל פעילות חקלאית, אלא פעילות מסחרית של השכרת מחסנים לצדדים שלישיים. 46. אוסיף ואומר, כי טענת האחים בסיכומיהם בתביעת האחות (תמ"ש 40442-02-13), כי האחות אינה מתאימה לקיים את המשק, משום שאין היא עונה על הגדרת "בן ממשיך" – אינה ממין העניין; המנוחים לא מינו בחייהם "בן ממשיך", הנתבע 4, שהוא האח הבכור של הצדדים, המתגורר בארה"ב העיד בפניי ואמר בעמוד 43 לפרוטוקול (שורות 3-6):
"...יש בן ממשיך, וארבעתנו החלטנו ששלום היה בן ממשיך וזה מה שהיה. אין לנו הסכם בכתב. היה לנו הסכם בעל פה. זה לא הסכם כתוב זה משהו שיכול להשתנות. אלה לא דברים סגורים בטאבו ולא חילקנו".
היינו אין כאן קיום של מוסד ה"בן הממשיך" במובן הקלאסי של הפסיקה, אלא עיוות המילים, ופירושו של דבר שארבעה אחים, הסכימו ביניהם, כי אחד מהם יקבל הזכויות, לפי הסכם עלום כלשהו ביניהם.
זאת ועוד; כאשר הנתבע 4 עומת עם עדותו בהליכים הקודמים שם הצהיר שאימו המנוחה רצתה בו כבן ממשיך הוסיף והעיד (בעמוד 45 לפרוטוקול שורות 16-17):
"...זה היה החלום של ההורים שאני אהיה בן ממשיך. אני גר בארה"ב, הוא גר פה אז טבעי מאד שהוא ימשיך. זו הסיבה היחידה".
יצויין כי במוצג בימ"ש/א' שהוא פרוטוקול הדיון שהתקיים בפני, בבש"א 15126/07 בת"ע 112100/07, ב-3.7.08, אמר הנתבע 4, כי אביו המנוח רצה לעשותו בן ממשיך וכי הוא לא רצה (ראה עמוד 21 לפרוטוקול שורות 26-27).
47. גם אם הטענה שהאח – (הנתבע 1) גר במשך 20 שנה במשק, שהעלו האחים אין בידי לקבלה ואינה בגדר טיעון הגורם להעדפתו על פני אחותו, להלן אפרט טעמי;
47.1 הנתבע 4 ענה בחקירתו הנגדית באופן, שיש בו כדי חזרה מטענת מגוריו של האח, הנתבע 1 במשך 20 שנה במשק, ראה חקירתו הנגדית בעמוד 45 לפרוטוקול שורות 9-21.
47.2 גם הנתבע 1 – האח – עצמו העיד שהוא "ניהל" את המשק מזה 20 שנה, (ראה תשובותיו בעמוד 48 לפרוטוקול שורות 21-22).
בחקירתו הנגדית של האח, הסתבר שיש לו דירה אחרת בר"ג, והוא ישן במשק לעיתים, אביא את תשובותיו בחקריה הנגדית בעמוד 54 לפרוטוקול (שורות 28-5):
"ש. אתה כל הזמן אומר שאתה שם 20 שנה. מאיזו שנה אתה שם?ת. ממות אבי. שלוש שנים לפני מות אבי. הוא נפטר ב-1996, משהו כזה. ש. הוא נפטר ב-1995.ת. אני הגעתי לשם אז משנת 1993, אם אני לא טועה, שלא תטעה אותי. אני מתאים את הזכרון שלי. ש. מאז אתה גר שם?ת. כן. אני ישן שם אני נמצא שם. כשפרצו לאמא שלי את הבית חיית ברמת גן והחלטתי לא ללכת לרמת גן כי לא רציתי לעזוב את אמא שלי. ש. אמא שלך נפטרה בשנת 2010 ... ת. יהי זכרה ברוך. ש. גם אמא בצוואה שלה כותבת שאתה מתגורר ברח' ברמת גן ... ת. זה לא אני אמרתי. ש. גם בבקשה לקיום צוואה כתוב כך. ת. כל הזמן זה היה ככה. אבל זאת גם טעות. אני הייתי גר ב..., אבל בתעודת הזהות שלי היה כתוב .., בשביל זה, באמת. ש. מעל 20 שנה לא מצאת זמן לשנות את הכתובת?ת. אחרי שאמא שלי נפטרה שיניתי את הכתובת. עד אז לא היה אכפת לי כי העוסק המורשה והניהול היה על שמה. אתה רוצה תאמין אתה לא רוצה אל תאמין. ש. ואתה מצפה שנאמין לך?ת. תפסיק, תפסיק, אל תכניס לי מילים שאני לא אומר אותם, תקשיב לי זה לא יפה, אל תהפוך אותי לשקרן, מעולם לא שיקרתי אדם. איך שאמא נפטרה הלכתי והחלפתי את הכתובת כי הייתי חייב בשביל חברת חשמל, בשביל העוסק מורשה, אחרת לא היו מקבלים את זה. זה גם לא מתאים לך? אתה מנסה לעשות אותי שקרן וזה לא יפה. תביא לי את האדם ששיקרתי אותו".
47.3 גם מהמשך הדברים, עולה כי מגורי האח במשק החלו למעשה רק אחרי מות אימו, ואפילו השיק שנשלח על ההוצאות שנפסקו בהליך הקודם נשאו את כתובתו ברמת גן (ראה חקירתו הנגדית של האח בעמוד 55 לפרוטוקול שורות 28-26).
47.4 בשולי דברים אלה אוסיף, כי ממילא המגורים הנטענים במקום אין בהם כדי לשנות ולו במה את המבחנים של מוכנות או מסוגלות לקיים המשק.
48. המסקנה – גם בהיבט זה אין עדיפות למי מהאחים.
49. לתומי סברתי, כי הטענה של האח, כי גר במשק, נועדה לכאורה כדי לבסס טענתו בדבר היותו "בן ממשיך", טענה אותה לא קיבלתי, ואולם האחים העלו טענה, לפיה כביכול הבית המרכזי במשק, ניתן לאח ע"י אימו המנוחה במתנה.
גם בטענה זו איני מוצאת כל ממש.
בהליך הקודם שהתקיים בפני, נטען, כי המשק ניתן לכאורה במתנה, דווקא לנתבע 4, ואף הוצג בפני, כמוצג באותו הליך, תצהיר מתנה – ראה נ/33 בתמ"ש 1498-05-13 תצהיר שלכאורה עוד נחתם ע"י המנוחה, בפני עו"ד יעלה מקליס תלמוד, אשר לא אישרה אותו. אומנם כפי שציינה האחות בסיכומיה, טענה זו נזנחה בהליך הקודם בסופו של דבר ע"י האחים, אולם בוודאי שלא ייתכן לטעון, בהליך הזה, טענה סותרת את הטענה הקודמת לפיה המשק ניתן כמתנה ע"י המנוחה לאח.
50. עוד אוסיף ואומר, כי ממילא גם האח עצמו, הודה, כי אין לו כל זכות עדיפה במשק על פני מי מאחיו. להלן אפרט טענותיי אלה;
50.1 כך טען האח בבקשה להארכת מועד שהוצגה וסומנה כמוצג נ/17 (סעיפים 69, 68 ו-71 לבקשה להארכת מועד שהוגשה מטעמו) (הוגש לביהמ"ש ביום 12.12.2011 במסגרת ת"ע 33118-08-10 בקשה מס' 15) ולהלן אצטט הדברים:
"68. באשר לנטען בסעיפים 21-24, יודגש כי המשיב 5 לא מייחס, ומעולם לא ייחס לעצמו, מעמד שונה משל יתר ילדי המנוחה. זהו לא טיבו ולא אופיו של המשיב 5, ובוודאי שהוא אינו מנכס את המשק לעצמו, בניגוד לתמונה אשר מצטיירת בראשו של מנהל העיזבון.69. ההפך הוא הנכון, בתי המגורים במקום פתוחים לכולם, ואין בין המשיב 5 לבין יתר ילדי המנוחה יריבות כלשהיא. הם מתארחים אצלו והוא מתארח אצלם על בסיס קבוע ושוטף, הוא לא מונע מאף אחד מהם ליזום וליצור במקום את אשר נפשם חושקת ואף מסייע ומעניק להם שירותים, תמיכה ומהידע הרב. וכלל לא ברור על אילו מקורות נשען מנהלהעיזבון בעת העלאת טענות גרוטסקיות מעין אלו.70. המשיב 5 יפנה את תשומת ליבו של בית המשפט הנכבד לתרתי דסתרי של מנהל העיזבון, שכן מחד גיסא הוא דורש לפנותו תוך 45 ימים ואילו מאידך גיסא, הוא מלין עליו שאינו משלם דמי שכירות בגין השימוש בבית המגורים. המשיב 5 תמה כיצד עליו לנהוג ולפעול במצב דברים זה.71. יודגש שהמשיב 5 כלל לא טוען, ומעולם לא טען, לזכות עודפת על המשק בהשוואה לאחיו ולא כל שכן שאינו גורע מהעיזבון תמורה שהייתה יכולה להתקבל בגין השכרת דירת המגורים, שכן כפי שהוסבר לעיל שהותו במקום הינה אך לצרכי טיפול, אחזקה ותפעול שוטף של המשק, שכאמור נתבקש להישאר שם על ידי אחיו ושאר המחזיקים במקום".
50.2 גם בעדותו של האח בפני בהליך זה, חזר האח על הטענה שאין כל עדיפות על פני האחות, להלן אצטט מתוך עמוד 53 לפרוטוקול (שורות 20-22):
"ש. האם נכון שאין לך שום זכות עודפת על מרגלית, כי אתה לא בעל הבית?ת. אני רק מנהל תחזוקה. יש לי שאלה אליך, אתה היית שם, הייתה בעיה?"
50.3 בהליך הקודם שנשמע בפני, נתבע האח לשלם דמי שכירות עבור השימוש שהוא עושה בבית המגורים, חרף הטענה של האח, שהוא מתגורר במשק מעל 20 שנה, הוא לא טען זאת בהליך ההוא, וכך טען בסעיף 74 לתגובתו שצורפה כמוצג נ/17:
"... ביחס לתמורה שיכולה הייתה להתקבל משכירות דמי המגורים, המשיב 5 מסכים עם טענה זו, שהרי מבחינתו ומבחינת כל בר דעת, אין נפקא מינא אם דמי השכירות ישולמו על ידו, בן המקום או ע"י פלוני זר, העיקר שמהעזבון לא ייגרע מאומה. אך זהו המקום להעיר, כי מעולם מנהל העיזבון לא הציע ו/או ביקש ו/או דרש דמי שכירות כלשהם בגין שימושו הצנוע של המשיב 5 בבית המגורים"...
51. המסקנה העולה מן המקובץ גם הטענה של "המגורים" במשק שאין לה נפקות ומתן עדיפות למי מהצדדים, אזכיר, כי בהליכים קודמים שנשמעו לפני שנים הוגשה ככל הנראה תובענה בין המנוחה לאחות, אשר בנתה ביתה במשק, וגם עובדה זו, ככל שהיא נכונה, אין בה כדי לתת עדיפות למי מהצדדים.
52. יש בסיס לטענת האחות, כי חרף טענת האחים שמצבו הבריאותי והמנטלי של האח הוא מצויין (ראה סעיפים 30 ו-9 לתצהיר האח וסעיף 74 לכתב הגנת האחים בתביעת האם (תמ"ש 40442-03-13), עולות מהתשתית הראייתית עובדות שונות לחלוטין, להלן אפרט;
52.1 האח עצמו העיד על עצמו "אני עיוור וחירש, ואני לא צריך עו"ד" (ראה עמודים 7 ו-8 לפרוטוקול הדיון מיום 09.05.12 בת"ע 48596-11-10 ות"ע 49062-11-10) – צורפו במוצג נ/21.
52.2 האחים הצהירו בתגובתם לבקשת מנהל העיזבון, ראה מוצג נ/18:
"... המשיבים מיצרים כמובן על ההתנהלות המתוארת ע"י מנהל העיזבון, אולם יש לפעול בעניינו של המשיב 5 (האח – ש.ג.) ברגישות מיוחדת, למרבה הצער, לאחר מצבו הבריאותי והנפשי".
52.3 הגב' א.ל (הנתבעת 2 בתביעת האחות) הצהירה בתצהיר שהעתקו צורף כמוצג נ/20 ובו בסעיף 22 נאמר:
"אמא בקשה שאעבור לגור בו, כדי שאהיה לידה ואעזור לה, ואעזור לאחי ... (האח – ש.ג.) שסובל מליקוי ראייה (עיוור) ושמיעה קשים (כמעט חירש)".
52.4 הנתבעת 3 בתביעת האחות, הגב' צ.י, הצהירה בתצהיר, בסעיף 11 (ראה מוצג נ/20):
"... אמא ביקשה מא. שתבוא לסייע לה ולאחינו .. שסובל מעיוורון וחירשות".
52.5 ב"כ האחים הנתבעים בתביעת האחות (תמ"ש 40442-03-13) אמרו בפתח הדיון מיום 22.2.2011 "אנו התבקשנו שלא לייצג את מר א.ח, הוא יודע על הדיון היום, אך מדובר באדם נכה" (ראה נ/19.
52.6 עו"ד מגיד, שמונה על ידי למנהל עיזבון זמני, אמר בנ/22:
"מזה זמן שמקנן בליבי החשש, כי מר א.ח, בנה של המנוחה, אינו כשיר לנהל את ענייניו, הוא אינו רואה ואינו שומע... זאת ועוד... בית המשפט הנכבד הפנה סוגיית כשרותו של מר א.ח, ואף הורה לח"מ לשקול הגשת בקשה למינוי אפוטרופוס... ככל שקרוביו של מר א.ח לא ייעתרו בבקשה מתאימה, אודה לקבלת סיוע בעניין זה מאת האפוטרופוס הכללי"...
52.7 במהלך הדיונים בפניי שאלתי את האח האם הוא חולה – להלן אביא את תשובתו בעמוד 49 לפרוטוקול שורות 28-29:
"ש. האם אתה חולה, אדוני?ת. חס וחלילה, אני יותר בריא ממך כבודה. אני בריא, חזק וחסון. היא עשתה אותי חולני. היא רוצה הוצאות והכנסות".
בהמשך החקירה הנגדית נאלצתי להעיר לפרוטוקול, כי "העד אינו עונה על השאלות, תוקפני מאוד, מתנפל באופן תמוה ביותר ואינו מאפשר לקיים המשך הדיון או אמון בגירסתו" (עמוד 51 לפרוטוקול).
ועוד בהמשך כאשר ב"כ הנתבעים מעיר לו "א. תענה רק לשאלות" (עמוד 52 לפרוטוקול שורה 23) הוא אומר "יכול להיות שאני פזיז".
53. נימוק נוסף, הוא שבניגוד לטענות האחים מסתבר שתפקודו של האח במשק היה מצומצם למדי; התרשמתי שאכן צודקת האחות בסיכומיה, כי כל תפקוד האח במשק היה לגבות דמי שירות, כפי שעשה בחייה של אימו המנוחה. ואף קיבל ממנה שכר בגין כך. ראה תגובת האח, בסעיף 28 לבקשה להארכת מועד (צורף כמוצג נ/17) ובו אמר האח "במידה שיוטל ספק לעניין הגבייה של המשיב 5, (האח – ש.ג.) יוער, כי עוד בימי המנוחה, עבד המשיב 5 כשכיר אצל מעסיקתו (המנוחה)...".
תמיכה נוספת כאמור לעיל, עולה גם מעדותו של העד מר י., שהוצג בתחילה ע"י האחים כמנהל חשבונות, אך הסתבר שהוא שוכר שטח של מחסן במשק, העיד שהכין דוחות לביטוח לאומי רק עבור האח כעובד של המשק (ראה עמוד 16 לפרוטוקול שורות 13-21 ועמוד 19 לפרוטוקול שורות 4-7).
54. האח לא ידע לציין בחקירתו הנגדית מה גובה ההכנסות או ההוצאות של המשק, ואמר שגובה מ-3 עסקים וכל היתר נעשה ע"י רו"ח, ראה חקירתו הנגדית של האח בעמוד 50 שורות 13-17 וכן שורות 20-22, המדברות בעד עצמן ומראות, כי לאח אין כל "ידע" או "בקיאות" מיוחדת.
55. האח, ביצע גבייה במשק של שכ"ד על דעת עצמו. גם ממבנים לא חוקיים, וייתכן שחשף את המשק לתביעות של המנהל, בגין שימוש חורג במבנים לא חוקיים, כאשר ניסה להטיל האחריות על מנהל העיזבון, בתביעה שהתנהלה בבית משפט אחר (ראה ת/15 ות/16, כאשר מנהל העיזבון נחקר בעניין זה ענה לחקירתו הנגדית בעמוד 18 לפרוטוקול (שורות 13-16):
"...הלקוח שלך עשה כל שביכולתו, כולל אלימות, כדי למנוע מפקיד בימ"ש לפעול על פי החלטות ביהמ"ש. החזקה בפועל, לאורך כל התקופה, מתחילת המינוי שלי ועד תומו, הייתה בידי הלקוח שלך ולכן הדרישה שאבוא, על דעת עצמי, ואפנה מבנים במשק, רק משום שהמינהל הגיש תביעה – היא צינית".
56. מתוך התשתית הראייתית שהונחה בפניי, התרשמתי כי אכן צודקת האחות בטענתה, שהאח הפר את החלטות בית המשפט, והשתלט על המשק לאחר מות אימו, בעניין זה אני מאמצת האמור בפרק א' (6) לסיכומי האחות (סיכומי תשובה מטעם האחות בתמ"ש 40442-03-13) והדבר עולה גם מעדותו ותפניותיו של מנהל העיזבון הזמני.
57. מן המקובץ עולה המסקנה, כי האח אינו מתאים או מסוגל לקיים את המשק, ואציין, כי ממילא ומזה שנים רבות, אין המשק מתנהל כמשק חקלאי.
58. לאחר עיון בתשתית הראייתית שהונחה בפני, נראה שגם האחות אינה מסוגלת לקיים את המשק, אם כי לא את כל טענות האחים אוכל לקבל, ולהלן אפרט;
59. אקדים ואומר כי את הטיעון של מגורים במשק לא קיבלתי, כשם שלא קיבלתי טיעון זה, באשר לטענות האח, כך הטענה בדבר היעדר מגורים במשק של האחות, אף היא אינה ישימה.
60. לאחות אין ניסיון קודם בהפעלת המשק, ולפיכך נושא זה יכול להוות שיקול בקביעה מיהו הבן "המסוגל והמוכן" לקיים את המשק, אך יחד עם זאת יש לזכור, כי במשק אין כל פעילות חקלאית כאמור, מזה כמה שנים וממילא לא הייתה פעילות כזו, כי אז בעידן המודרני ניתן להפעיל אותה באמצעות עבודה שכירה.
61. לטענת האחים בסיכומיהם כנתבעים בתביעת האחות (תמ"ש 40442-03-13), האחות הצהירה בתצהיר, כי אין בכוונתה להתמנות כ"בת ממשיכה" וכי אף זייפה את חתימת הוריה המנוחים – גם טענה זו אין בידי לקבל, שכן היא לא הוכחה, ולא צורפה על כך כל ראייה, אומנם צודקים האחים, כי האחות נחקרה על כך בחקירתה הנגדית, (ראה עמודים 20 ו-22 לפרוטוקול), אך אין בכך כדי "להשתיקה" היום או לגרום למניעות כלשהי באשר להעלאת טענתה ותביעתה להיות הבת המסוגלת והמוכנה לקיים המשק.
62. גם את טענת האחים באשר ל"מעשי מירמה מתמשכים" מצדה של האחות, אין בידי לקבל, כל הטענות שנטענו – לא הוכחו כלל ועיקר.
63. אכן הוכח בפניי, שבשלבים כלשהם ביחסיהם המורכבים של האחות והוריה, היא נמצאה איתם בסכסוך, פעם עם אביה המנוח, ופעם עם אימה, ואולם "יחסים מורכבים" זה מינוח עדין לאשר נחשפתי אליו ביחסיהם הסבוכים של בני המשפחה הניצבים בפניי.
64. האחים מפנים שימת ליבי לכך, שהאחות זייפה – לטענתם – את חתימת אימה המנוחה, ואף הודתה בכך, כעולה מן האמור בסעיף 7 לתצהירה נספח א' בתיק המוצגים בתמ"ש 1498-05-13, (תביעת האחים) האחות נחקרה בחקירתה הנגדית על כך והודתה בכך בשפה רפה ביותר, תוך שהיא מסבירה שעשתה כן לבקשת הוריה והוסיפה וטענה, כי אחיה סכסכו בינה לבין הוריה, להלן אצטט מחקירתה הנגדית האחות בעמוד 24 לפרוטוקול:
"ש. בסעיף 12 לתצהירך את מציינת שאחייך ואחיותייך הפעילו לחץ על אמך שלא תאפשר לך להתגורר במשק.ת. כן, כל הזמן, הם סכסכו. ש. באיזה אופן?ת. בכל המובנים. שלא אבוא, שלא אדרוך, שאקח לה את המשק.ש. בדיבורים? מה הם עשו?ת. א. ישנה אצלה, שרצה אצלה, כדי לקחת את הבית שבו ההורים שלי גרו, לפלוש לשם אחרי מות אמי. עוד לא הספקנו לשבת שבעה והיא כבר פלשה.ש. חוזר על השאלה.ת. בחייה הם כל הזמן סכסכו.ש. איך?ת. היו באים. "אמא, תיזהרי, היא רוצה לנשל אותך. אל תתנו לה להיכנס לפה". אחי, .., אמר לאמא שלי "תיזהרי ממנה".ש. למה זה לא כתוב בתצהיר?ת. שאלת שאלה, עניתי לך.ש. למה אמא שלך הגישה נגדך תביעה להפסקת הבנייה?ת. פחדה שאירש את כל המשק.ש. לא בגלל שהיא טענה לזיוף חתימה?ת. היא התחננה לפניי שאני אחתום בשמה! בספר תורה.ש. האם צו המניעה להפסקת הבנייה של הבית במשק לא היה בגלל שזייפת את חתימתה?ת. לא, ההורים ראו שחתמתי במקומה.ש. שאלתי אם בגלל זה הגישה את התביעה.ת. התביעה הייתה על זה שלא אירש, היא פחדה שאירש את המשק, והאחים שלי אמרו לה "תיזהרי, אם את חותמת, היא יכולה לקחת אותך מהמשק".ש. בסוף אותה תביעה בפתח תקווה הגעתם לפשרה.ת. כן".
בהמשך חקירתה מתארת האחות כי בנתה בית של 360 מ"ר בו השקיעה כספי קרנות ההשתלמות שלה ושל בעלה, וכי בהסכם הפשרה שנחתם ביניהם ת/9, היא יכולה לפנות לבוררות לתבוע חזרת כספים אלה, אך בחקירתה הנגדית אמרה "... לא רציתי בורר, ההורים שלי חיו מביטוח לאומי, לא הייתה להם הכנסה" (ראה עמוד 25 לפרוטוקול שורה 10).
65. נראה איפוא, שבהתחשב בטינה הרבה שבין האחים, ובהתחשב בכל הטעמים שלעיל גם האחות אינה מתאימה לקיים המשק.
66. קודם שאסיים ראש פרק זה, אומר עוד, כי אל לאח להתגדר בטענה לפיה כביכול "אחיו ואחיותיו תומכים במינויו באופן מלא ונחרץ". "תמיכה" זו של האחים, היא פרי של הסכם אליו הגיעו ביניהם, ואשר את מהותו האמיתית, סרבו לחשוף בפני בית המשפט. ואולם ברור לי שאי אפשר להסתמך כביכול על "הסכמה" זו. להלן אפרט טעמי;
66.1 מר ג.ג, בנה של האחות, העיד, כיצד הגב' צ.י (הנתבעת 3 בתביעת האחות), פנתה אליו במהלך הדיון הקודם בין הצדדים, וציינה בפניו כיצד האב משתלט על המשק ללא כל זכות, ועל כן ביקשה שיצור קשר בינה לבין אמו – האחות, כדי שיוכלו לאחד עמדות לחזית אחת, למנוע השתלטות האח על המשק (ראה גם סעיפים 6-7 לתצהיר ג.ג, וכן חקירתו הנגדית בעמודים 12 ו-13 לפרוטוקול.
66.2 במהלך העדויות, התברר שהאחים הגיעו להסכם ביניהם לחלוקת שלושת מבני המגורים במשק ודמי השכירות המתקבלים מארבעת המחסנים הבנויים במשק. כך העידה הגב' צ.י בעמודים 20-21 לפרוטוקול, אצטט חלק מהדברים:
"ש. מה את קיבלת במשק?ת. אנחנו בהדדיות מוחלטת בין האחים-ש. מה את קיבלת? מה החלק שלך?ת. אין "קיבלתי". הנחלה נשארה כפי שהיא. אנחנו מתחלקים עם מה שיש.ש. מה את מקבלת בחלוקה הזאת?ת. לכל אחד מאיתנו יש בתים, לי יש את הבית הקטן.ש. את גרה בו או שהוא מושכר?ת. מושכר. אני מקבלת לחודש 3,000 ₪.ש. ההסכמה הזו ביניכם היא הסכמה בכתב?ת. לא זכור לי, אבל יש הסכמה מוחלטת.ש. מה ההסכם בין ארבעת האחים?ת. אחותי מתגוררת בבית שהיא גרה, לפי בקשת אמי המפורשת, שתבנה ותגור לידה. אחי ימשיך להתגורר עד סוף ימיו בבית אמי וההסכם בין ארבעתנו שהבית יהיה של אחי ע. ושל א., ואני בבית הקטן. הצענו למ. לבנות והיא סירבה".
כך גם העידה הנתבעת 2 בתביעת האחות, הגב' א.ל בעמוד 34 לפרוטוקול ולהלן אצטט מעדותה (שורות 27-13):
"ש. שמענו בחקירה של אחותך, צ. שיש בין ארבעת האחים הסכם בכתב ביחס למשק.ת. אין בכתב. יש בעל פה.ש. צ. אמרה שיש בכתב.ת. אני אומרת שיש בעל פה. אני יודעת שיש בעל פה.ש. יש ביניכם הסכמות בעל פה?ת. רק בעל פה. כשאמא שלי נפטרה, עוד לפני שנפטרה, נתנה לי את הזכות לשפץ את הדירה, הבאתי אסמכתאות בזמנו לעורכי הדין שעשו את התצהיר ב-2009. יש לי אסמכתא פה שאני אקבל את הבית איפה שאני גרה בו היום, וע. וא. יקבלו את הבית הגדול וצ. תקבל את הבית הקטן, ונגור בשלווה ובשקט כל המשפחה.ש. ומה קורה עם הנכסים המסחריים?ת. מתחלק בין ארבעת האחים.ש. כמה כסף את מקבלת כל חודש?ת. 3,000 ₪.ש. מהנכסים המסחריים?ת. אני מקבלת 30,000 ₪ לשנה".
וכך גם העיד הנתבע 4 בתביעת האחות, האח, ע.ח המתגורר בארצות הברית, בעמוד 38 לפרוטוקול:
"ש. אנחנו יודעים מהחקירה הנגדית של צ. וא. שיש בין ארבעת האחים הסכם, ובהסכם הזה אתם מחלקים את המשק, האם זה נכון?ת. נכון".
האח עצמו אף הוא אישר את דבר ההסכם, בחקירתו הנגדית בעמוד 48 לפרוטוקול שורות 3-6 ועמוד 50 לפרוטוקול שורות 7-14.
66.3 ההסכם עצמו, לא נחשף בבית המשפט והגב' צ.י, למרות עדותה המפורשת שיש הסכם בכתב, וחרף 3 החלטות בית המשפט המורות לה להגיש ההסכם, ההסכם (לגביו אמרה הגב' י. שהוכן ע"י עו"ד מקליס) לא הוגש והגב' י. אמרה שכלל אין הסכם כזה, ופעם אחרת אמרה שאינה מוצאת אותו. בסופו של יום ניתן על ידי ביום 09.02.14 פסק דין בתובענה האחות (תמ"ש 44784-10-14), בו קבעתי בין היתר, כי הגב' י. לא אמרה אמת ומצאתי שנוכח זאת אין תכלית בכפייתה לציית להחלטות בהליכי הביזיון, וקבעתי שאביא הדברים בחשבון בעת מתן פסק דיני, ואכן אני סבורה שיש הסכם בין ארבעת האחים בכתב, אך מטעמים שונים, קיבלו האחים החלטה, להסתיר את תוכן ההסכם מבית המשפט.
66.4 מעצם העובדה שהאחים התנהלו באופן האמור לעיל, נראה שצודקת האחות בטענתה, שעובדה זו צריכה לשמש לחובתם.
66.5 משנה תוקף יש לדברים שלעיל כאשר, האח הבכור, ע.ח הודה (אומנם בשפה רפה) בחקירתו, כי "אולי" יקבל מהאח כספים בעתיד, אביא הדברים כלשונם מחקירתו הנגדית של מר ע.ח בעמוד 39 לפרוטוקול:
"ש. מה אתה מקבל בהסכם הזה?ת. מה שהאחים שלי מקבלים, אני מקבל לגור עם אחי בבית וזה הכל.ש. האם בהסכם יש הסכמה שבעתיד תקבל?ת. אולי בעתיד..."
הפעלת הוראות סעיף 19ג(4) כמגשים רצון המנוחים
67. כבר קבעתי לעיל, כי אומר דעתם של ההורים המנוחים בצוואתם ההדדית, היה כי ילדיהם יקבלו המשק בשווה ביניהם (ראה: סעיפים 42-32 לעיל, לפסק דיני).
68. במאמר מוסגר אחזור ואזכיר, כי במהלך הדיונים שהיו בפניי, התקיימו עוד דיונים בצוואה מאוחרת של האב ודחיתי הבקשה לקיום צוואה זו, ובצוואה מאוחרת משנת 2007 של האם (ת"ע 49062-11-1, ת"ע 48596-11-10, ראה פסק דיני מ-25.10.2012), שאף בקשה זו דחיתי, כך שברור שרצונם המשותף האחרון של המנוחים היה כפי שהדבר מופיע בצוואתם ההדדית של המנוחים.
69. להלן, אצטט, האמור בסעיף 5 לצוואה ההדדית של המנוחים מיום 25.10.93:
"לאחר ששנינו נלך לעולמנו, לאחר אריכות ימים ושנים, אנו מצווים לאמור:כל רכושנו מכל מין וסוג שהוא, וכולל הן כספים והן ני"ע הן מניות והן אג"ח, הן כל זכות לפנסיה והן נכדי דניידי, הן כל זכות אחרת שיש לנו או אשר תגיע לנו, הן זכויות בישראל והן מחוצה לה ינתנו וימסרו לילדינו המפורטים להלן, בחלקים שווים ביניהם:לבתנו מ.ג המתגוררת בשכונת יד אליהו ת"א 1/5.לבננו ע.ח – המתגורר בארה"ב 1/5.לבתנו א.ל – הגרה בחיפה 1/5.לבננו א.ח – הגר בר"ג 1/5.לבתנו צ.י - המתגוררת בערד 1/5."
70. בפסק הדין המתייחס לקבלת ההתנגדות לקיום צוואתה המאוחרת של המנוחה (ראה האמור בסעיף 68 לפסק דיני לעיל), התייחסתי לפסק דין קודם שלי (ראה סעיף 57.4 לפסק הדין) בו ציינתי כי "האמנתי לעדה צ.י וכן גם לעדה ז.א, אשר העידו על הרצון בשויון בין הילדים" (ראה פסק דיני בת"ע 112100/07 בש"א 15126/07 סעיף 57.4) בו דחיתי את בקשת האחות לביטול צוואתם ההדדית של המנוחים ובעיקר צוואות אביה המנוח עקב צוואה מאוחרת של המנוחה לטובתה.
71. ציטטתי לעיל בפסק דיני גם את דבריה של המנוחה בפניי שחזרה על הרצון לשוויון בין ילדיה (ראה: סעיף 34 לפסק דיני לעיל).
72. ואולם, לא רק המנוחה וגב' צ.י – אותה ציטטתי (ראה: סעיף 70 לעיל) דיברו על הרצון לשוויון, אלא גם האח הבכור של הצדדים, ע.ח., אמר כך. להלן, אצטט מדבריו בעמוד 41 לפרוטוקול:
"ש. בהליך הראשון אמרת שאבא שלך לא האמין בלתת לילד אחד את הכל, והוא האמין שאם הוא יתן לך, תחלק בין האחים את הירושה. אתה גם מצהיר בהליך הקודם שביקשת שכל הזכויות יתחלקו בין חמשת הילדים וזה מה שרצו ההורים. ת. זו הגירסה הנכונה. ההורים רצו שאני ואחי נקבל את כל המשק, ואני ביקשתי שהמשק יתחלק בין כל האחים. זו לא הצוואה הזאת שאתה מדבר עליה. ש. אבל ההורים קיבלו את דעתך, לטענתם. ההורים רצו שהכל יתחלק שווה בשווה בין כולם?ת. אחרי ששכנעתי אותם ..."
73. אציין עוד, כי בהליך קודם שהתקיים בין הצדדים, הגיש מר ע.ח תצהיר (סומן בפניי כמוצב בימ"ש/ב), ובו אמר בסעיף 19 (במסגרת תגובה לבקשת ביטול צוואת אביה המנוח שהגישה האחות, במסגרת בש"א 15126/07 ת"ע 112100/07 בבית המשפט המחוזי בת"א, ממנו הועבר התיק, סומן תיק זה כת"ע 6654/95):
"19. במסגרת אותו סידור מחדש ההורים ביקשו לדאוג לעצמם, אבא ביקש להבטיח את הזכויות של אמא במקרה והוא ילך לעולמו לפניה, ולהבטיח את זכויותיו במקרה ואמא תלך לעולמה לפניו. אמא ואבא החליטו לערוך צוואה, כך לכל אחד ירש את המשק לאחר השני, ולאחר ששניהם יילכו לעולמם – יתחלק עזבונם בחלקים שווים, בין כל חמשת ילדיהם.
20. לפי בקשת ההורים, לקחתי אותם לעו"ד מקליס, אשר ערך להם ביום 25.10.93 צוואה – בה קבעו כי כל אחד מהם יירש את השני, ולאחר מות שניהם, נירש אותם אנחנו – חמשת ילדיהם."
74. האח עצמו, בחקירה הנגדית עומת עם גירסתו הקודמת, בה ראה עצמו שווה ליתר אחיו, וענה כך (עמוד 53 לפרוטוקול):
"ש. בנ/7 אתה אומר יודגש כי המשיב 5 (אתה) לא מייחס ומעולם לא ייחס לעצמו מעמד שונה מאשר יתר ילדי המנוחה. זה לא טיבו ולא אופיו של המשיב 5, בוודאי שהוא לא מנכס את הנכס לעצמו. ת. אתה מדבר לגבי אחי ע.?ש. אתה אומרת את זה.ת. זה היה בתצהיר?
ב"כ הנתבעים: א., זה היה בתצהיר בהליך הקודם.
המשך חקירה נגדית:ש. אתה טוען שאתה לא טוען לזכות עודפת מאחיך ושאתה שם רק לצרכי טיפול ואחזקה שוטפת של המשק.ת. נכון, אני מאשר את זה."
75. אני מקבלת את תביעת האחות איפוא, בעתירתה החלופית ודוחה את תביעת האחים.
סיכומו של דבר
76. אני מורה לאור כל האמור לעיל, למכור את המשק, לכל המרבה במחיר ובעל ההצעה הטובה ביותר מבחינת תנאיה, לפי ערך המשק, כשהוא פנוי.
77. תמורת המכר, לאחר ניכוי ההוצאות, תחולק בין הצדדים בשווה ביניהם.
78. אני קובעת עוד, כי חוות דעת השמאי שהגיש השמאי מר נחמיה גנות לתיק בית המשפט תהווה את המחיר הראשוני להצעת המכר של המשק.
79. עוד יודגש, כי גם האח וגם האחות יוכלו להציע הצעות לרכישת המשק, בהתאם לתנאים שיקבע למכרז המכר, ואם שניהם יציעו הצעות גבוהות – תיתכן התמחרות ביניהם.
80. לביצוע המכר, כאמור, אני ממנה את עו"ד אילון מגיד ככונס, בכפוף להסכמתו בכתב לשם כך.
81. המכר יהיה כפוף לאישור בית המשפט, ולשם האישור תידרש כמובן חוות דעת עדכנית.
82. לא נעתרתי לעתירות כספיות אחרות של מי מהצדדים, ולשם כך יש להגיש תובענה מתאימה בבית המשפט המתאים.
כללי:
83. האחים ישאו בהוצאות האחות בסך 40,000 ₪.
84. ניתן לפרסום בהשמטת שמות.
ניתן היום, כ"ז בניסן תשע"ה, 16 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.
חתימה