מישייב ואח' נ' מרסיאנו ואח'

פסק דין

1.בתאריך 13.7.12 בסביבות השעה 13:30, בכיכר צה"ל בחדרה, ארעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע (להלן: "התובע") לבין רכבו של נתבע 1 (להלן: "הנתבע") שהיה מבוטח אותה עת אצל נתבעת 2.

2.לגרסת התובע, עובר לתאונה נסע הנתבע מעט לפניו, בנתיב הימני-חיצוני של הכיכר ואילו הוא עצמו נסע בנתיב השמאלי, צמוד לכיכר. בשלב, מסוים, אחרי שעבר את הכיכר, כך לדבריו, סטה הנתבע אל נתיב נסיעתו ופגע בחלק הימני אחורי של רכבו (מגן אחורי, כנף אחורית ימנית ודלת הזזה ימנית – ר' חוו"ד השמאי).

בכתב תביעתו, בו הוא מציין כי בעת התאונה היה רכבו מבוטח בביטוח חובה בלבד, דורש התובע מהנתבע תשלום בעד הנזק שנגרם לרכב, שעבור תיקונו הוא שילם למוסך סך של 3,600 ₪, שכר טרחת שמאי בסך 600 ₪ ואגרות בסך 70 ₪.

3.הנתבע, המאשר כי נסע בנתיב הימני של הכיכר, טוען כי בעוד מהירות נסיעתו היתה איטית, נכנס התובע אל הכיכר במהירות רבה, עלה על המדרכה הצמודה אל הכיכר (ר' בצילום נ/1) וכאשר ביקש לחזור אל נתיב נסיעתו – השמאלי, הוא איבד את השליטה על הרכב ואז נסע לעבר הנתיב הימני, פנה בחדות שמאלה כדי לחזור אל הנתיב השמאלי ובתוך כך פגע עם הצד הימני אחורי של רכבו בכנף ובגלגל השמאליים קדמיים של רכב הנתבע.

מכיוון שלטענת הנתבע, האחריות לגרימת התאונה היא של התובע, מודיע הוא בכתב הגנתו על תביעתו הנגדית את התובע לתשלום סך של 4,957 ₪ בעד נזקיו, שאותם הוא טרם תיקן.

4.בעדותו בבית המשפט, אישר התובע את טענת הנתבע לפיה הוא עלה עם רכבו על המדרכה (בצד הפנימי של הכיכר), אך טען כי עשה זאת כדי "להתחמק" מהנתבע וכי מיד לאחר מכן חזר אל הכביש, המשיך לתחנת האוטובוס הסמוכה ושם עצר.

לשאלה מתי הבחין ברכבו של הנתבע, השיב התובע כי הבחין בו לפני התאונה והוסיף: "מאיפה אני אמור לדעת שהוא ממשיך ישר, יש שם שני נתיבים".

5.הנתבע, לעומת זאת, אמר כי למזלו הוא נסע לאט וכי כתוצאה מסטיית התובע לעבר נתיב נסיעתו, נשרט רכבו בחלק הקדמי שמאלי שלו, שהרי אם היה הוא פוגע בתובע, אמור היה רכבו להינזק הרבה יותר, כולל הפגוש, שלא ניזוק בתאונה (ר' התצלום ת/2).

לדעת הנתבע, ביקש התובע לצאת מהכיכר לפניו ובתוך כך, ארעה התאונה.

7.לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי במסמכים המצורפים לכתבי טענותיהם, בתצלומים ממקום התאונה ובאלה המתעדים את הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב, אני סבורה

כי דין התביעה להידחות וכי יש מקום לקבל את התביעה שכנגד ולחייב את התובע/נתבע שכנגד, בתשלום נזקיו של הנתבע/תובע שכנגד. ואלה נימוקי:

עצם העובדה שהנתבע הוא זה שנסע ראשון בכיכר, מלמדת על כך שאם נוצר מגע בין רכבו לבין צידו האחורי של רכב התובע, הרי היה זה האחרון שחלף על פניו, כשמהירות נסיעתו גבוהה יותר.

התובע אישר כי עלה עם רכבו על המדרכה הצמודה אל החלק הפנימי של הכיכר. עובדה זו איננה מתיישבת עם טענתו לפיה רק "אחרי שהוא עבר את הכיכר" נכנס רכבו של הנתבע אל נתיב נסיעתו ואז – וכתוצאה מכך הוא נאלץ לסטות אל המדרכה...

אופי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב, מתיישב יותר עם מצב שבו רכב התובע "חתך" את נתיב נסיעת הנתבע, שכן הפגיעה ברכבו היא פגיעה לכל אורך צידו הימני, בעוד שאצל הנתבע מדובר בשפשוף בפינה השמאלית קדמית בלבד.

8.התוצאה היא, אם כן, שאני דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבעים ומחייבת אותו לשלם להם את סכום הנזק שהוכח בראיות, דהיינו 3,307 ₪ הנזק לרכב עפ"י חוו"ד שמאי ושכר טרחת השמאי בסך 600 ₪ ואת אלה בלבד - בסה"כ 3,907 ₪.

סכום זה, בתוספת 300 ₪ הוצאות, ישולם בתוך 30 ימים שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת לרשות ערעור, לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ג, 17 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: