מישב בי.אם תעשיות בע"מ נ' פרימור ואח'

החלטה

ביום 15/12/09, הוגשה לבית המשפט בקשת התובעת למתן פסק דין כנגד הנתבעת 3, וזאת מאחר ולטענת התובעת כתבי הטענות נמסרו כדין לנתבעים 1 ו- 2, ועל פי תקנה 482 או 484, יש לראות בכך מסירה כדין, היות ומדובר בהמצאה למנהל או למורשה העוסק מטעם אותו אדם בהנהלת העסק.

לחלופין, ביקשה התובעת היתר המצאה מחוץ לתחום לנתבעת 3.

ביום 16/12/09, קבעתי כי לנתבעים 1,2 יעמדו 20 יום למתן תגובה.

נמצאים אנו היום בחלוף כחודש ימים ממועד החלטתי, ולא הוגשה תגובה.

ב"כ המשיבים ביקש שהות נוספת לצורך הגשת תגובתו, וב"כ התובעת התנגד.

לאחר שעיינתי בבקשה, וכן באמור בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 1,2, סבורני כי יש להיעתר לבקשתה החלופית של התובעת, ואין בכוונתי לתת פסק דין כנגד הנתבעים 1,2 על יסוד הטענה כי בוצעה המצאה כדין.

בתיק זה, השאלה של הקשר בין הנתבעים 1,2 לנתבעת 3, הוא לב ליבו של התיק.

התובעת הציגה את הדברים בכתב התביעה, כמו גם בבקשתה, כאילו כביכול הנתבעים 1,2 הם שותפים של הנתבע 3, פועלים צוותא חדא, ועוד כהנא וכהנא, טענות שפורטו בסעיף 4 עד 9 לבקשה.

מנגד, טענו הנתבעים 1,2 בכתב הגנתם כי אין כל שותפות, כי הנתבע 1 אינו נציג של הנתבעת 3, ראה בעניין זה סעיף 3 עד 9 לכתב ההגנה.

מדובר בטענות הדורשות ליבון עובדתי בראיות.

עלי לעמוד על הקשר בין הנתבעים בינם לבין עצמם.

לשאלה זו חשיבות לצורך מתן הכרעה בתיק כולו.

אם אכן ימצא כי לנתבע 1 יריבות ישירה עם התובעת, אם בקובעו כנציג הנתבעים או מי מהם, אם בשל מצג שיצר, אם בשל חוסר תום לב, אזי יהיה חיוב אישי כנגד הנתבע 1.

אם יתקבלו טענותיו, כי פעל כמתווך בלבד, והקשר הישיר הוא עם הנתבעת 3, אזי יהיה מקום להחיל דין אחר.

בכל מקרה, סבורני כי אם איעתר לבקשה הראשית של התובעת, ייתכן ויהיה בכך רתימת העגלה לפני הסוסים.

העתרות לבקשה העיקרית, כבר בשלב זה, מקימה את המסקנה שהנתבע 1 שותף של הנתבעת 3 ואיני יכולה לקבוע ממצא זה על יסוד המסמכים בלבד.

אשוב ואציין כי אין בקביעתי הנ"ל כדי להביע דעה כלשהי לגבי חלקו של הנתבע 1 בפרשה.

ייתכן ובסופו של יום, אכן אקבע ממצא כי הוא היה שותף וכי יש לחייבו אישית.

כל שאני קובעת כי בשלב זה מוקדם עדיין לבסס מסקנה זו.