מירקין נ' נורד ג.ש.מדידה והנדסה בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובע, מודד במקצועו, שימש כקבל משנה של הנתבעת 1. קיימת מחלוקת בין הצדדים האם נותר מי מהצדדים חייב כספים לצד שכנגד.

2.הנתבעת ביצעה עבודות הנדסה עבוד חברת כפיר יעקב בע"מ (להלן: "חב' כפיר"). בעבודות אלו שימש התובע כקבלן משנה. התובע טוען כי עבור עבודתו במשך התקופה מ- 4/06 ועד 3/07 הגיע לו מן הנתבעת סך של 253,800 ₪ בתוספת מע"מ. מתוך סכום זה שילמה הנתבעת לתובע סך של 151,563 ₪ בלבד. כך, שנותרה חייבת סך של 102,237 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. כמו כן הוא תובע בגין חוסר נקיון כפיים וחוסר יושר פיצוי בסך של 60,000 ₪. התובע הבהיר לאחר הגשת כתב התביעה, בתצהירו כי שיטת החיוב הייתה תשלום מוסכם ליום עבודה.

3.הנתבעת הגישה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. על פי טענותיה לא רק ששולם לתובע מלוא השכר המוסכם, אלא שאף שולם לו ביתר והוא נדרש להחזיר את העודף אשר קיבל. הנתבעת טוענת כי שיטת ההתחשבנות הייתה כי הנתבעת תשלם לתובע 1% מערכו של כל חשבון חלקי שישולם לחב' כפיר, מן הקבלן אשר היא עובדת עבורו. מועד התשלום הוא תוך 20 יום מיום התשלום של מזמינת העבודה לנתבעת. לשיטתה היא שלמה לתובע מקדמות ביתר, כך שהתובע קיבל סך של 40,1999 ₪ לא כולל מע"מ מעבר לתשלום המגיע לו ועליו להשיבם. לפיכך הגישה הנתבעת כנגד התובע תביעה נגדית על סך של 46,940 ₪.

4.שאלות רבות הינן במחלוקת בין הצדדים- מה הייתה ההסכמה הראשונית ביחס לאופן חישוב שכר העבודה, האם תשלום יומי כטענת התובע או 1% מן התמורה, טענת הנתבעת? האם ההסכמה שונתה על ידי הנתבעת, ואם כן, האם הופעל על התובע לחץ לא כשר לצורך אותה הסכמה חדשה? האם הנתבעת ביטלה כדין שיק שנתנה לתובע אשר לטענתה מהווה תשלום עודף?מדוע נוהל יומן של שעות וימי עבודה כאשר אין לכך משמעות לעניין התשלום ומי ניהל אותו יומן? האם ההסכם עליו חתום התובע ביחס ל 1% אכן נערך במועד התואם את התאריך הרשום עליו, או שמא נערך בדיעבד? ועוד שאלות רבות אליהן התייחסו הצדדים.

5.איני נדרשת לדון במרבית שאלות אלו. שני הצדדים מעידים על קיומה של הסכמה אליה הגיעו בשלב כלשהוא לאחר סיום העבודות. שני הצדדים טוענים למעשה כי ההסכמה מחייבת את הצד השני אך כל אחד מטעמיו הוא, חושב כי ההסכמה אינה מחייבת אותו. לעניות דעתי מדובר בהסכמה המחייבת את שני הצדדים. הסכמה זו הינה הסכמה מאוחרת לכל הסכמה אחרת הנטענת על ידי מי מהצדדים, ולעניות דעתי הינה תקפה ביחס לשניהם. לפיכך, בין אם במועד קודם לה הייתה הסכמה כזו או אחרת ביחס לשעור התשלום ואו]ן חישובו, אין לדבר כל נפקות ועל כן איני נדרשת להכריע בכך. הדין החל בין הצדדים הוא דין הסכמתם המאוחרת.

6.התובע תיאר אותה הסכמה בתצהיר עדותו הראשית כדלהלן-

"39.אני מצהיר כי בסופו של דבר לאחר שנקלעתי למצב קשה הודיעו לי הנתבעים כי נקלעו לקשיים וכי אין להם יכולת לשלם ונאלצתי לקבל סכום של 24,966 ₪ לסילוק כל החוב וכי לא הייתה לי ברירה בנסיבות העניין לאחר שהנ"ל הזהירו אותי כי אם לא אסכים אני עלול להפסיד הכול.

40.אני מצהיר כי הצ'ק שנתנו לי היה צ'ק דחוי וביום הפרעון הכנסתי אותו לבנק והצ'ק הוחזר ונאמר לי כי הנתבעים נתנו בגינו הוראת ביטול.

41.אני מצהיר כי עד שהצ'ק חזר ע"י הבנק לא ידעתי כי הנתבעים ביטלו אותו ולכן טענתם של הנתבעים כאילו ביטלו את הצ'ק לאחר שהתברר להם "כי לא מגיע לי שום כסף" שקרית."

7.הנתבע 2, מנהלה ובעל מניותיה של הנתבעת התייחס בעקיפין גם הוא לאותה הסכמה-

" 18.ביום 5.8.07 נערכה התחשבנות סופית בין התובע לחברה על פי החוזה (פרויקט כביש 413) כאשר התחשבנות זו נערכה בהתאם לחשבון הסופי אותו קיבלה החברה מחב' כפרי (ראה נספח ג' לתצהירי) ובהתאם לחוזה. בהתאם להתחשבנות הסופית שנערכה, נשאר התובע חייב לחברה, בהתאם לכל המקדמות שקיבל ממנה לאורך כל התקופה (על החשבון) את הסך של 40,199 ₪ (לא כולל מע"מ).

19.אציין כי עוד טרם קבלת החשבון הסופי מחברת כפרי וטרם עריכת ההתחשבנות הסופית בין החברה לתובע, חתם התובע על מסמך על פיו הוא מאשר שקיבל את כל הכסף עבור העבודות בכביש 431 לפי החוזה (1% מחשבונות חלקיים של חב' כפרי) וכי אין לו שום טענות ו/או תביעות כנגד החברה בעניין החוזה וכי העבודות בכביש 431 מופסקות ביוזמתו ביום 1/3/07.

העתק מאישור התובע על קבלת כל הסכומים בקשר לחוזה עם החברה לפרויקט כביש 431 והעתק ממסמך הפסקת העבודות על ידו מצורפים לתצהירי ומסומנים כנספחים "ז'1" ו- "ז'2" בהתאמה. "

8.כלומר, מנהלה של הנתבעת מעיד כי נמסרו לתובע שקים שונים. לאחר שנמסרו כל השקים הללו, חתם התובע על מסמכים המעידים כי קיבל את כל אשר מגיע לו וכי אין לו יותר תביעות. לאחר מכן נערכה התשחבנות וממנה למדה הנתבעת כי שולמו לתובע תשלומים ביתר, לפיכך נדרש להחזיר את התשלומים. מדובר בתשלומים אשר נמסרו לתובע לפני שחתם על הסכמתו כי אין לו יותר תביעות וכי שילמו לו את מלוא התשלומים המגיעים לו. לפיכך, מדובר בתשלומים אשר היוו בין שאר התשלומים בסיס להסכמתו.

9.הנתבעת טוענת בתצהיר מנהלה כי הייתה הסכמה של התובע להשבת הסכום העודף ובין היתר באמצעות ביטול שיק על סך 24,966 ₪ כולל מע"מ אשר מסרה הנתבעת לתובע וטרם נפדה. הנני דוחה את טענת הנתבעת כי הייתה הסכמה לכך מצידו של התובע וקובעת כי הסכמה אשר כזו לא הוכחה. כל ההסכמות להן טוענת הנתבעת, הקודמות להסכמה זו עוגנו במסמך בכתב. באופן מפתיע דווקא הסכמה זו לא זכתה לכל ביטוי בכתב וודאי שלא לכזה עליו חתום התובע. על פניו נראה כי מדובר בחישוב שערכה במועד כשלהוא הנתבעת לעצמה. התובע המודה בכל יתר ההסכמות להן טוענת הנתבעת אינו מודה בקיומה של הסכמה זו. נספח ו' לתצהירו של מנהל הנתבתע אינו נושא כל חתימה של התובע ואין כל עדות לכך כי בכלל נשלח לתובע. חתימת התובע כי קיבל את כל הכסך המגיע לו נמצאת על עמוד נפרד, על ז'1 אשר נושא תאריך המוקדם לנספח ו בכחמשה חודשים. הנתבע 2 מנהל הנתבעת העיד כי שלח לתובע את נספח ו' בפקס. התובע והוא שוחחו טלפונית , והתובע אמר בתשובה לנספח ו "אני צריך לחשוב" (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 1-22) ולא מסר כל תשובה נוספת עד למועד הגשת התביעה.

10.לפיכך, נמצא כי הייתה הסכמה בין הצדדים כי כל התשלומים אשר שולמו עד למועד עריכת נספחים ז'1 ז'2 לתצהירו של מנהל הנתבעת, היינם תשלום סופי לתובע עבוד העבודות. לא יכולה הנתבעת במועד מאוחר לאותה הסכמה להחליט על ביטול חלק מהתשלומים, בין אם באמצעות דרישה להשבתם ובין אם באמצעות ביטול שיק. מדובר בדרישה המנוגדת להסכם שהיא הייתה צד לו. יכול והתובע טעה בכדאיות אותה הסכמה ויכול והנתבעת היא אשר טעתה, אולם אין הדבר מהווה עילה לביטולה. התובע חתם על הסכמה זו כאשר לשיטתו חייבים לשלם לו לפי עבודה יומית והוא מוותר על כספים רבים. הנתבעת חתמה על הסכמה זו כאשר היא יודעת כי טרם נערך חשבון סופי. כל אחד ערך לעצמו את שיקוליו ונושא בתוצאותיה.

11.לפיכך יש לקבוע כי דין התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת להדחות וכן לקבוע כי הנתבעת פעלה שלא כדין עת ביטלה את השיק, על 24,866 ₪ משוך על ידי הנתבעת על בנק דיסקונט ת.פ. 15.8.07 (להלן: "השיק").

12.נותר לדון בטענת התובע כי הסכמה זו אינה מחיבת אותו. התובע טוען כי סבל באותה העת ממצוקה כלכלית ניכרת שכן הנתבעת חדלה לשלם לו עבור העבודות שביצע. הוא נדרש להמשיך ולשלם לעובדיו ולשאת בהוצאות ביצוע העבודה. כמו כן העדר התשלום מנע ממנו לקבל עבודות נוספות. לפיכך, כפי שצוטט לעיל לאחר שנטען לפניו כי אם לא יסכים לקבל את הסכום המוצע לא יוכל לקבל עוד דבר שכן הנתבעת תקרוס, בחר לקבל את הסכום של כמעט 25,000 ₪ בבחינת עדיף על לא כלום.

13.אם הבנתי נכון את טענות התובע אזי טענתו היא כי הופעל עליו לחץ כלכלי עד כדי כפיה כלכלית שכן, אחרת כיצד יכול אדם להשתחרר מחוזה עליו חתם? שהרי טענה בדבר חוסר כדאיות כלכלית אינה מוהווה טענה בדבר טעות המזכה באפשרות ביטול החוזה. הכרה בכפיה הכללית הינה הרחבה של דיני הכפיה המוכרים בסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. ניתן להצביע כפס"ד מנחה על ע"א 8/88 שאול רחמים נ' אקספומדיה בע"מ, פ"ד מג (4) 95, 99. סיכום המבחנים לבחינת לחץ כלכלי ניתן למצוא בת"א 7837-06-09 הלל ואח' נ' הרשקוביץ ואח' כב' השופט מאיר יפרח (בימ"ש מחוזי מרכז) פס"ד מיום 12.11.09. שם מבהיר כב' השופט יפרח-