מירזייב נ' ברדוגו

נתבעים 1 . יצחק בסון (ניתן פסק דין) 2 . אלפרד בירקנטל, עו"ד (ניתן פסק דין) 3 . אני ברדוגו , עו"ד ע"י ב"כ עו"ד עופר מוטולה וקרן זילברשטיין

פסק דין

פסק הדין ניתן בתביעה כספית נזיקית בסך של 338,033 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבעת 3. התביעה הוגשה במקור גם נגד נתבעים 1 ו- 2, אך לא נדונה לגופה כנגד נתבעים אלה, שכן ביום 1/7/08 ניתן פסק דין כנגד הנתבע 1 בהעדר הגנה, וביום 24/7/08 ניתן פסק דין כנגד הנתבע 2 בהעדר הגשת תצהיר עדות ראשית ובהעדר התייצבות לדיונים. יצוין כי בדיון ההוכחות הראשון הודיע ב"כ התובע שהנתבע 2 נפטר, ובעקבות הודעה זו הבהיר בית המשפט כי לו הייתה מוגשת בקשה לביטול פסק הדין כנגד הנתבע 2 היה מקום לשקול זאת, אולם לא הוגשה כל בקשה בעניין זה.

התובע הינו להגדרתו איש עסקים אשר רכש שני רישיונות להפעלת מוניות מהנתבע 1, מר יצחק בסון (להלן: "בסון"). הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת") הינה עו"ד אשר ערכה את הסכמי הרכישה ועסקאות הרכישה של הרישיונות להפעלת המוניות.

על פי כתב התביעה, בשנת 2007 הגיע בסון למשרדו של התובע והציע לו לרכוש רישיון להפעלת מונית שמספרו 6694 שבבעלותה של הגב' ברכה טויטו, ואף הציג בפני התובע את רישיון הפעלת המונית ("המדליה") וכן ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר החתום לכאורה על ידי הגב' טויטו שעל פיו יופה כוחו של בסון לעשות כל פעולה ברישיון, לרבות מכר ושעבוד. עוד נטען כי בסון שכנע את התובע לערוך את ההסכם באמצעות הנתבעת עקב היכרות עימה, ובפגישה שנערכה במשרדה של הנתבעת קיבלה זו האחרונה לידיה את "המדליה" ואת ייפוי הכוח, דרשה מהתובע שתי תמונות ותמצית רישום ממשרד הפנים וטענה כי עליה לבדוק את רישיון הפעלת המונית במשרד התחבורה וברשם המשכונות. מכתב התביעה עולה כי לאחר מספר ימים הודיעה הנתבעת לתובע כי בדקה את רישיון הפעלת המונית ואישרה כי הכול תקין, ובעקבות זאת ערכה מסמך לצורך העברת ייפוי הכוח לתובע וכן הסכם רכישה של הרישיון תמורת סך של 120,000 ₪ + מע"מ אשר נחתם בפני הנתבעת. כן נטען כי התובע ביצע באמצעות הנתבעת באותו אופן עסקה נוספת עם בסון לרכישת רישיון להפעלת מונית שמספרו 4387, אף הוא בבעלותה של הגב' טויטו. לטענת התובע, הנתבעת הודיעה לו כי הוא יכול לשלם את מלוא התמורה לבסון והוא אכן עשה זאת, וכן שילם לנתבעת שכר טרחה בסך של 1,800 ₪ + מע"מ בגין כל אחת מהעסקאות הנ"ל. בנוסף עולה מכתב התביעה כי בעקבות בירור שערך התובע כחודש לאחר ביצוע העסקאות טענה הנתבעת כי הייתה בעיה פרוצדוראלית עם העברת הרישיונות שאמורה להסתיים בקרוב, אך לאחר זמן מה טענה כי קיימת מניעה מטעם בית המשפט לביצוע העברת הרישיונות וכי התובע רשאי לתבוע את בסון על כך. לטענת התובע, בדיעבד הסתבר כי ייפויי הכוח מזויפים וכי לא ניתן להעביר את הרישיונות על שם התובע.

התובע טען כי הנתבעת הטעתה אותו בכך שאישרה לו כי אין מניעה לבצע את העסקאות, וכן התרשלה כלפיו ולא פעלה כעורכת דין סבירה בנסיבות העניין, בין היתר בכך שלא דאגה לבטוחות מתאימות להבטחת זכויותיו ברישיונות, לא בדקה כלל או לא בדקה כראוי את זכויותיו של בסון ברישיונות ואף לא הבחינה בפגמים המצויים על פניהם של ייפויי הכוח הנוטריונים, ובהם סתירה בין המועדים השונים המופיעים על גבי ייפויי הכוח והעובדה שניתנו לכאורה בעניין מכונית שתופעל עם הרישיון אך לא לגבי הרישיון עצמו.

לאור האמור לעיל נטען כי נגרמו לתובע הנזקים הבאים: התמורה ששילם התובע בסך כולל של 240,000 ₪, שכר טרחה ששולם עבור טיפולה של הנתבעת בסך של 4,160 ₪, אובדן דמי שכירות חודשיים מיום רכישת הרישיונות ועד להגשת התביעה בסך של 19,200 ₪ ופיצויים מוסכמים לגבי הפרת שני ההסכמים בסך של 60,000 ₪.

בכתב ההגנה מטעם הנתבעת נטען כי דינה של התביעה להימחק על הסף מן הטעם של העדר עילת תביעה או מן הטעם של היותה טרדנית וקנטרנית. בהקשר זה נטען כי למעט טענות כלליות, סתמיות וחסרות כל פירוט כלפי הנתבעת, לא מגלה כתב התביעה כל עילה כלפיה.

לגופו של עניין נטען כי לא נפל כל פגם בהתנהלותה של הנתבעת אשר נהגה במקצועיות, במיומנות וכפי שכל עו"ד סביר אחר היה נוהג בנסיבות המקרה. כך נטען כי עובר לחתימת התובע ובסון על ההסכמים נשוא התביעה בוצעו על ידי הנתבעת כל הבדיקות ההכרחיות הנדרשות במשרד התחבורה וברשם המשכונות, אשר הראו באופן ברור כי הבעלות בזכויות אכן רשומה על שם הגב' טויטו וכי לא קיים כל משכון או עיקול על המונית. כמו כן נטען כי עובר לחתימת הצדדים וידאה הנתבעת כי עומדים בפניה כל המסמכים הרלוונטיים לביצוע העסקאות וכי מדובר במסמכים מקוריים ואותנטיים, כשלצורך כך אף התקשרה בנוכחות התובע לנוטריון, עו"ד אלפרד בירקנטל, וקיבלה ממנו אישור טלפוני לכך הגב' טויטו אכן התייצבה במשרדו וחתמה בפניו על ייפויי הכוח, ועל כן לא הייתה לנתבעת סיבה לפקפק בנכונותם או באמיתותם של המסמכים שהוצגו בפניה. בנוסף ישנה התייחסות לסעיפים שונים בהסכמים נשוא התביעה, ונטען כי אלה נוסחו באופן שאין בו אלא כדי להגן על הזכויות, הכספים והאינטרסים של התובע.

טענה נוספת של הנתבעת בכתב ההגנה הינה כי התובע עצמו במעשיו ובמחדליו הוא אשר גרם לנזקיו הנטענים, ויש להטיל עליו אשם תורם בשיעור של 100%. בעניין זה נטען כי לאור יחסי האמון ששררו בין התובע לבין בסון, מיהר התובע לשלם לבסון את מלוא התמורה בשתי העסקאות, שלא בעצתה או בידיעתה של הנתבעת 3, שלא במשרדה ועוד קודם לחתימה על מסמכי העסקאות, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו בלבד.

עוד עולה מכתב ההגנה כי רק בדיעבד נודע לנתבעת כי לטענתה של הגב' טויטו, מעולם לא חתמה על ייפויי כוח לטובת בסון ומדובר בייפויי כוח מזויפים, ובעקבות זאת חזרה הנתבעת ושוחחה עם הנוטריון בירקנטל אשר שב ואישר את תוקפם של ייפויי הכוח שנחתמו לדבריו בפיו על ידי הגב' טויטו. לפיכך נטען כי ככל שטענתה של הגב' טויטו תתברר כנכונה, הרי שמדובר בעסקת זיוף, ובנסיבות אלה אין להטיל כל אחריות על הנתבעת ואף אין כל קשר סיבתי בין המעשים המיוחסים לנתבעת לבין הנזקים הנטענים.

לעניין הנזק הנתבע, נטען כי הינו מופרך, בלתי מבוסס, מוגזם וחסר כל קשר למציאות, וזאת בין היתר משדרש התובע פיצויים מוסכמים בגין הפרת הסכמים שהנתבעת כלל אינה צד להם, וכן דרש אובדן דמי שכירות חודשיים אף שלא פעל להשכרת הזכויות מייד עם קבלת ייפוי הכוח על שמו.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית שבו חזר על הטענות בכתב התביעה. כמו כן הצהיר התובע כי על פי ייעוץ משפטי שקיבל, הנתבעת יכולה הייתה להורות לו להפקיד את מלוא התמורה בידיה הנאמנות ולהעבירה לבסון רק לאחר סיום הליך העברת הרישיונות, וכן יכולה הייתה בקלות יתרה לפנות לגב' טויטו ולברר עימה אם אכן חתמה על ייפויי הכוח.

הנתבעת ערכה תצהיר עדות ראשית שבו חזרה על הטענות בכתב ההגנה. הנתבעת הדגישה בתצהירה, בין היתר, כי לאחר שנחתמו כל מסמכי העסקה הודיעו לה הצדדים שמלוא התמורה כבר שולמה על ידי התובע לבסון עוד קודם לכן. בנוסף, ועל רקע הטענות המופיעות גם בכתב ההגנה הצהירה הנתבעת כי כלל הנסיבות האובייקטיביות יחד עם הבדיקות שביצעה, לא הותירו מקום לספק בדבר כשרות העסקה וזהות הצדדים, ולא התעורר כל חשד בעסקה זו.

בדיון ההוכחות הראשון נחקרה הגב' ברכה טויטו בחקירה ראשית על ידי ב"כ התובע ובחקירה נגדית על ידי ב"כ הנתבעת. הגב' טויטו העידה, בין היתר, כי היא לא מכירה את בסון או את עו"ד בירקנטל וכי כלל לא הייתה בארץ ביום 11/10/06 (מועד החתימה המופיע על גבי ייפויי הכוח). בהמשך הדיון נחקר התובע על תצהירו. נציגת משרד התחבורה, הגב' אסתר גיל, הוזמנה אף היא ליתן עדות מטעם התובע אך לא התייצבה לדיון בפועל, ובעקבות זאת נקבע דיון המשך לצורך החקירות שלה ושל הנתבעת, וב"כ הנתבעת ביקש לחייב את התובע בהוצאות על כך.

לאחר דיון ההוכחות הראשון הוגשה מטעם התובע בקשה לצירוף ראיות אשר נידונה בפתח דיון ההוכחות השני. באותו מעמד ניתנה החלטה שלפיה בית המשפט מתיר את צירוף הראיות, אך הנתבעת תהא רשאית להתייחס אליהן בתצהיר או באמצעות בא כוחה, וכן תהא רשאית לטעון לעניין קבילותן ומשקלן של הראיות בסיכומים. עוד נקבע כי ניתנת לנתבעת יתרת זכות במאזן ההוצאות אשר תבוא לידי ביטוי בהמשך הדיון בתביעה, ולאחר שבית המשפט יתרשם מהשלכות צירוף הראיות בשלב הדיוני שבו הוגשו.

במהלך דיון ההוכחות השני נחקרה הגב' אסתר גיל בחקירה ראשית על ידי ב"כ התובע ובחקירה נגדית על ידי ב"כ הנתבעת. הגב' גיל העידה בנוגע לאופן ביצוע ההליך של העברת רישיונות במשרד התחבורה וכן השיבה על שאלות ספציפיות בנוגע לרישיונות נשוא התביעה. במהלך חקירתה של הגב' גיל ביקש ב"כ התובע להגיש באמצעותה תיקים של משרד התחבורה, ובית המשפט נעתר לבקשתו, אך קיבל גם את בקשתה של ב"כ הנתבעת לקבוע דיון המשך לצורך עיון בתיקים והגשת תצהיר משלים בהתאם. בעקבות החלטה זו הודיע ב"כ התובע כי הוא מוכן לוותר על הגשת התיקים באמצעות העדה ובלבד שהדיון יסתיים עוד באותו יום, אולם ב"כ הנתבעת טענה כי לאור המסמכים שהוצגו לא ניתן לוותר על הגשתם, ועל כן נקבע כי התיקים יתקבלו כראיה ותהיה התייחסות לויתור של התובע במישור ההוצאות.

לאחר דיון ההוכחות השני הוגש תצהיר משלים של הנתבעת בהתייחס למסמכים הנוספים שצורפו על ידי התובע. על פי תצהיר זה, מבקשתה של הגב' טויטו למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד (נספח ד' לבקשה לצירוף ראיות מטעם התובע), עולה בבירור כי לטענתה זויף ייפוי כוח המתייחס לארבעה מספרי רישיונות אחרים בלבד ולא למספרי הרישיונות נשוא התביעה, והתבקש צו מניעה כללי לגבי כל הרישיונות רק בשל החשש שזויפו ייפויי כוח נוספים. עוד הוצהר כי ברבות הימים התברר שאין כל מקום לחשש שבגינו התבקש בית המשפט להטיל עיקול גורף על כל מספרי הרישיונות, וזאת כפי שעולה מכתב התביעה המתוקן שהוגש מטעם הגב' טויטו ביום 14/6/07 בת"א 19845-04-07, מעדותה של הגב' טויטו בדיון ההוכחות שהתקיים בענייננו ומההליך הפלילי שהתנהל כנגד בסון בת.פ 7933/07. לאור האמור לעיל הצהירה הנתבעת כי אין כל מניעה או קושי שהתובע יגיש בקשה להסרת העיקול הזמני שהוטל על מספרי הרישיונות נשוא התביעה, ישלם את האגרה ויעביר את הרישיונות על שמו. כמו כן הצהירה הנתבעת כי ביום 7/1/09 ערכה בירור טלפוני עם משרד הרישוי בירושלים, מחלקת מוניות, שממנו עלה כי למעט העיקול אשר הוטל על פי הצו הזמני, אין כל מניעה להעברת הבעלות על מספרי המוניות נשוא התביעה על שם התובע. לבסוף התייחסה הנתבעת להרשעות תעבורה של התובע המפורטות בתעודת היושר שהוגשה לבית המשפט – הרשעות אשר לדבריה יש בהן כדי להעיד על אופיו וטיבו של התובע.

בנוסף הוגשה מטעם הנתבעת בקשה לפסיקת הוצאות, וב"כ התובע הגיש תגובה לבקשה זו בכתב. ב"כ הנתבעת ביקש להכריע בבקשה בתחילת דיון ההוכחות השלישי, אך בסופו של אותו דיון נקבע כי תהיה התייחסות לעניין ההוצאות בפסק הדין.

במהלך דיון ההוכחות השלישי העידה הנתבעת עצמה. בתחילה, לבקשתו של ב"כ הנתבעת וברשות בית המשפט, הוגש באמצעות חקירה ראשית משלימה של הנתבעת פסק דין שניתן בעניינה של הגב' טויטו, ונקבע כי ניתן יהיה להתייחס למידת הפירוט של פסק הדין בסיכומים וכי הדבר יילקח בחשבון בעת פסיקת ההוצאות. לאחר מכן נחקרה הנתבעת בחקירה נגדית על ידי ב"כ התובע.

בתום דיוני ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב, לרבות סיכומי תשובה.