מירזייב ואח' נ' לוין ואח'

פסק דין

לפנינו תביעה ותביעה שכנגד.

התובע, עובד לשעבר בנתבעת, תובע פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, פדיון חופשה, דמי נסיעות, פיצויים בגין עוולת לשון הרע ועוגמת נפש. הנתבעת תובעת פיצויים בגין גניבת לקוחות ותחרות בלתי הוגנת .

המסגרת העובדתית וטענות הצדדים

בבעלות הנתבעת מספרה בשם "תלתל" ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב.

התובע הועסק אצל הנתבעת כסַפַּּר החל משנת 1995 ועד לחודש 10/2010 (סעיפים 3,6 לתצהיר התובע; סעיף 2 לתצהיר הנתבעת ועדותה בעמוד 44 לפרוטוקול מיום 30.6.2013).

במהלך השנים חלו שינויים באופן שבו חושב שכרו של התובע, כך שהיו תקופות שבהן שולם לו שכר חודשי קבוע והיו תקופות שבהן שכרו היה מבוסס על אחוזים מתשלומים ששולמו למספרה על ידי לקוחות שבהם טיפל (עדותו בעמוד 25 לפרוטוקול מיום 30.5.2013).

יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בחודש 10/2010 ולאחר סיומם החל התובע לעבוד כסַפַּר שכיר במספרה אחרת בתל אביב.

עיקר תביעתו של התובע היא לתשלום פיצויי פיטורים, לפיצויים בגין עוולת לשון הרע וזכויות סוציאליות. מנגד, תבעה הנתבעת פיצויים בגין הפרת הסכם העבודה בין הצדדים, שקבע כי התובע לא יעבור לעבוד כסַפַּר במספרה הנמצאת בקרבת המספרה שבבעלותה.

מטעם התובע העידו מספר לקוחות שלו: מר תומר שגב, מר אוהד ורסנו, מר אייל טביב, והגב' אודליה ברקין. כן העידו מטעם התובע מר יצחק טובי ספר שעבד יחד עם התובע אצל הנתבעת, הגב' מלכה אמליה בעלת המספרה שאליה עבר התובע וכן אחותו הגב' אסתר מרזייב, אשתו הגב' מרינה מרזייב, הגב' לילך שלום שהגישה חוות דעת גרפולוגית מטעם התובע והתובע עצמו.

מטעם הנתבעת העידה היא עצמה וכן בנה עו"ד חיים לוין שעבד במספרה, בתה הגב' רונית ברקוביץ' שעבדה כספרית במספרה, מר יוסף חמו שעודנו עובד כספר במספרה ומר מרדכי וייסברג לקוח של המספרה.

דיון והכרעה

נסיבות סיום ההעסקה

לטענת התובע, הנתבעת פגעה בשכרו לאחר ששינתה את שיטת תשלום שכרו כך ששכרו שולם לו באחוזים ובמקביל דיללה את לקוחותיו, לא שילמה את המגיע לו מכוח הוראות הדין, לקחה את מכשיר הטלפון הנייד שלו ואף מחקה ממנו את רשימת אנשי הקשר, השפילה אותו מול לקוחות המספרה וכינתה אותו בפניהם "גנב" – כל זאת עד אשר לא יכול היה לסבול עוד את יחסה כלפיו ולפיכך התפטר בדין מפוטר בשל הרעת תנאים ויחס משפיל בהתאם להוראות סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. טענה נוספת שעולה מהעדויות מטעם התובע היא כי התפטר תוך סערת רגשות אולם משנרגע, חזר בו מהודעת התפטרותו זו אולם הנתבעת סירבה לקבל אותו חזרה לעבודה .

הנתבעת הכחישה טענות אלו של התובע וטענה כי יחסה כלפי התובע היה הוגן, חם ואכפתי והיה זה דווקא התובע אשר הוליך אותה שולל, הוציא ממנה כספים רבים ושם לו למטרה להשתלט על המספרה שבבעלותה, עד אשר ביום 15.10.2010 התפטר התובע מיוזמתו ומרצונו החופשי והחל לעבוד במספרה אחרת, תוך שהוא מפר את הסכם העסקה שלו.

השכר, הניכויים מהשכר והשינויים בשיטת התשלום

כעולה מהראיות, במהלך כל שנות עבודתו של התובע, לא דאגה הנתבעת להוציא עבורו תלושי שכר מסודרים, לא דאגה לדווח עליו כעובד באופן שוטף ואף עולה כי בשלב מסוים החליטה לשנות את שיטת תשלום שכרו ולשלם לו שכר המבוסס על אחוזים מהכנסות כתוצאה מעבודתו. הכל כמפורט להלן.

אין חולק כי התובע החל לעבוד אצל הנתבעת בשנת 1995.( ר' עדות הנתבעת בעמוד 44 לפרוטוקול מיום 30.6.2013). חרף זאת, בגין עבודתו במהלך השנים 1995 -1998 לא הונפקו עבורו תלושי שכר, כפי שהעיד התובע (עדותו בעמוד 39 לפרוטוקול מיום 30.5.2013). אמנם הנתבעת העידה תחילה כי "הוא תמיד עבד עם תלושים" אולם משנשאלה מדוע בכל תלושי השכר מצוין תאריך תחילת העבודה בשנת 1998 השיבה: "יכול להיות שרו"ח שלי, קודמת קיבלה אירוע מוחי, אולי בגלל זה." (עוד 44 לפרוטוקול מיום 30.6.2013).

מעבר לכך ובאופן כללי עולה מתלושי השכר כי אינם משקפים את המציאות. בחלק מתלושי השכר מצוינת תחילת עבודה בשנת 1998, בחלק – בשנת 2007, בחלק בשנת 2010. כן עולה מטפסי 106 (שהוגשו וסומנו כנספחים ת/1-ת/3) כי במהלך חודשים רבים לא דיווחה הנתבעת על התובע כעובד שלה. בטופס 106 לשנת 1998 מצוין כי התובע לא עבד במשך 4 חודשים, בטופס 106 לשנת 2007 – מצוין כי התובע לא עבד במשך 9 חודשים בעוד שהנתבעת הבהירה בחקירתה הנגדית כי טפסי 106 אלו אינם משקפים את התמונה העובדתית וכי התובע הועסק ברציפות (עדותה בעמודים 44,45 לפרוטוקול מיום 30.6.2013). כן העידה הנתבעת כי התובע הועסק במשרה מלאה וחרף זאת בתלוש שכר לחודש 11/2008 לדוגמה מצוין היקף משרה של 40%.

כן אין חולק כי בשלב מסוים החל שכרו של התובע להיות מבוסס על אחוזים מהתשלומים ששולמו למספרה מלקוחות שטופלו על ידו.