מירוושניצ'נקו נ' שטיצברג

פסק דין

לפניי בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטותיו של כב' רשם ההוצל"פ עדי סומך מיום 12.4.10 , וכן מיום 11.5.10 בתיק הוצל"פ 01-09978-69-7.

בהחלטתו מיום 12.4.10 (נומרטור:006599943ט), דחה הרשם את בקשת המבקשת להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים.

בהחלטתו מיום 11.5.10 (נומרטור: 006599944ט), דחה הרשם בקשת המבקשת לעיין מחדש בהחלטתו מיום 12.4.10.

בד בבד עם הגשת הבקשה הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת הבר"ע שהוגשה על ידה ביום 25.8.10.

בהחלטתי מיום 31.8.10, הוריתי למשיב על הגשת תגובה לבקשה.

נכון למועד כתיבת החלטתי לא הוגשה תגובה מטעם המשיב ולפיכך החלטתי תינתן על בסיס בקשות המבקשת שבפניי.

במסגרת הבקשה להארכת המועד טוענת המבקשת כי האיחור בהגשת הבקשה נובע מפנייתה ללשכה לסיוע משפטי לשם קבלת סיוע בהגשת הבר"ע על החלטת הרשם. המבקשת מאשרת במסגרת הבקשה כי בא כוחה קיבל את המינוי לייצגה מהסיוע המשפטי כבר בתחילת חודש יוני 2010, אולם המבקשת מוסיפה ומפרטת שורה של כשלים "טכניים" אשר לטענתה גרמו לעיכוב בהגשת הבקשה. כן מוסיפה המבקשת וטוענים כי סיכויי הבקשה הינם טובים.

לנוכח כך שפנייה ללשכה לסיוע משפטי לא הוכרה בפסיקת בתי המשפט כטעם מיוחד להארכת מועד, וממילא היה בידי המבקשת להגיש בקשה להארכת מועד בטרם חלף המועד, הרי שלא מצאתי כי פורטו על ידי המבקשת טעמים מיוחדים להארכת המועד. יובהר כי אין מדובר באיחור קל אלא באיחור ניכר של 4 חודשים לערך.

עם זאת, בנסיבות העניין, ולנוכח העובדה שאין בפניי עמדת המשיב מצאתי לדון בבקשה לגופא.

בהחלטתו מיום 12.4.10, מצא הרשם לדחות בקשתה של המבקשת מאחר והמבקשת כבר הוכרזה כחייבת מוגבלת באמצעים ביום 18.9.03, אולם במשך תקופה ארוכה לא עמדה בצו תשלומים ע"ס 200 ₪, לחודש אשר נקבע לה במסגרת תיק איחוד. בהחלטתו מציין הרשם כי ביום 5.7.09, הורה רשם ההוצל"פ, על פיזור תיק האיחוד בשל אי קיום החלטות קודמות לרבות אי ביצוע צו חיוב בתשלומים.

מוסיף הרשם ומנמק החלטתו לדחיית הבקשה בכך, שתכלית קיומו של תיק האיחוד נועדה לפרוע את חובותיו של החייב מבלי שיידרש לפעול במקביל במספר הליכים, אלא שתכלית זו אינה מושגת אם החייב אינו משלם מאומה על חשבון חובותיו ותיק האיחוד משמש אך ככלי בידי החייב על מנת להתחמק מתשלום.

כן מציין הרשם בהחלטתו כי מאז הכרזתה של המבקשת בשנת 2003 כמוגבלת באמצעים ועד למועד פיזור תיק האיחוד, יצרה המבקשת חובות חדשים בגינם נפתחו כנגדה 3 תיקים נוספים מתוך 10 התיקים העומדים נגדה כיום.

לנוכח האמור, קבע הרשם כי הנסיבות מצביעות על קיומו של חשש שבמידה ובקשת המבקשת תאושר, ימשיך לשמש תיק האיחוד ככלי להתחמקותה מחיוביה תחת מעטה תיק האיחוד המקנה לה הגנה מפני נושיה.

אולם, בשולי החלטתו, מציין הרשם הנכבד:

"אשקול עם זאת בקשת החייבת ככל שתפרע את סכום הפיגורים שצברה בתיק האיחוד על דרך של תשלום בתיק זה"

לאחר מתן ההחלטה הנ"ל, הוגשה מטעם המבקשת "תגובה להחלטה", במסגרתה טענה בפני הרשם כי בשנים 2005-2009 ,שהתה באוקראינה שם פעלה להוציא אישורי עליה לילדיה הקטינים אשר התגוררו לטענתה בזמנים הרלבנטיים אצל משפחתה באוקראינה.

בהחלטתו מיום 11.5.10, קבע הרשם כי היעדרותה של המבקשת מן הארץ, מכל סיבה שהיא אינה עילה להימנע מתשלום צו החיוב בתיק האיחוד, כל שכן לפורעו עתה, שעה שהמבקשת עותרת בשנית להכרזתה כמוגבלת באמצעים.

במסגרת הבקשה שבפניי, פורשת המבקשת, אשר הינה גרושה ואם חד הורית ל-4 ילדים (מתוכם 2 קטינים הסמוכים לשולחנה), את מצבה הכלכלי, לרבות העובדה כי פוטרה מעבודתה וכי משכורתה מעוקלת, וכן את העובדה כי פונתה מדירתה בה התגוררה בשכירות. כן מציינת המבקשת כי אין בבעלותה כל נכסים, לרבות מיטלטלין בעלי ערך. לטענתה הינה בעלת חשבון עו"ש בבנק הדואר.

לטענת המבקשת, נוכח מצבה הכלכלי אין בידה לשלם את חוב הפיגורים בתיק האיחוד, העולה כדי 12,000 ₪.