מירו נ' וועדה אזורית מטה אשר

פסק דין

המערער, מערער על גזר דינו של בית המשפט השלום בנהריה מיום 2.2.10 שניתן בתיק תו"ב 7400-08-08 ע"י כב' הש' שחורי.

המערער ביחד עם נאשם נוסף הורשעו בעבירות של שימוש חורג במבנים הנמצאים בבוסתן הגליל, גוש 19966 חלקה 76 ואשר נמצאים על קרקע שייעודה חקלאי. המבנים כוללים אורווה לסוסים בשטח של כ- 184 מ"ר, מחסן בשטח של כ- 70 מ"ר, 2 סככות לסוסים הכוללות משטחי בטון בשטח של כ- 30 מ"ר וגגות אסכורית. במקור הואשמו הנאשמים גם בבנית המבנים ללא היתר, אך בשל טענת התיישנות (המבנים המרכזים נתגלו כבר בחודש מרץ 2002) המשיבה ביקשה להתייחס רק לעבירות של שימוש חורג.

בית המשפט קמא בהכרעת דין מנומקת דחה את טענות המערער והנאשם מס' 2 והרשיע אותם במיוחס להם, מיד לאחר מכן נשמעו הטיעונים לעונש ונגזר דינם של שני הנאשמים.

על פי גזר הדין הוטלו על המערער והנאשם האחר קנסות והם חויבו לחתום על התחייבות כספית. המערער חויב גם בתשלום אגרה, בנוסף חויב המערער להרוס את המבנים בתוך 6 חודשים (אלא אם יתקבל היתר לפני כן) והוא חויב להפסיק השימוש בחוות הסוסים תוך 90 יום מיום גזר הדין.

המערער מלין בערעורו על האבחנה שעשה בית משפט קמא בינו לבין הנאשם האחר באשר למרכיבים הכספיים השונים, (הקנס, ההתחייבות והאגרה), הוא מבקש להפחית המרכיבים הכספים לגובה שנקבע לגבי הנאשם האחר. בנוסף הוא מבקש להאריך את המועדים שנקבעו לבצוע ההריסה והפסקת השימוש למשך כשנתיים מאחר ולטענתו יש צורך בהקמת חווה מיוחדת לסוסים המוחזקים בחווה על מנת למנוע נזק בלתי הפיך לבעלי החיים הרגישים. המערער מדגיש כי מדובר בקרקע חקלאית ובעבירה של שימוש חורג שהוגדר ככזה רק בשלב מאוחר.

ב"כ המשיב טוען כי יש לדחות הערעור והסביר כי על הסיבות להבחנה בין הנאשמים, ניתן ללמוד מנמוקי הכרעת הדין בה נעשתה הבחנה ביניהם.

ב"כ המשיב הבהיר מדוע לטענתו לא נפל פגם כל שהוא בפסק הדין של בית המשפט קמא.

דיון

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הנני סבור כי ככל שמדובר במועדים שנקצבו להפסקת השימוש ולהריסת המבנים, קביעותיו של בית המשפט קמא ראויות. חשוב לזכור כי מדובר במבנים שמרביתם הוקמו בחודש מרץ 2002 גם על פי הודאת המערער וכל המידע לרבות בשאלת אופיים של הסוסים עמד לנגד עיני בית משפט והוא איזן כראוי את הנתונים, שכן ללא אותם נתונים סביר כי היה נאסר שימוש מיידי במבנים וצו הריסה היה נקבע לביצוע בתקופה קצרה יותר.

לכך אוסיף כי מטעוני הצדדים בפני בית משפט קמא, עולה כי הנאשם האחר-הבעלים של המגרש נתן הסכמתו לצו ההריסה והפסקת השימוש וכי בשל מחלוקת בין שני הנאשמים לא יכול המערער להכשיר הבניה הבלתי חוקית ללא הסכמת בעל המגרש, כך שאין טעם בהמתנה ארוכה להכשרת בניה בלתי חוקית שלא תוכשר לאור עמדת בעל הנכס. מיותר לציין כי אם למערער טענות נגד הנאשם האחר כפי שעלה מנמוקי הערעור ומטיעוניו בפניי, מחלוקת זו צריכה להתברר בפורום המתאים, אך לא במסגרת ערעור זה.

לאור האמור לעיל הנני דוחה את הערעור באשר לצווים שניתנו ע"י בית משפט קמא.

לעומת זאת מאחר ופסק דינו של בית המשפט קמא אינו מנומק ואין בגזר הדין הסבר מדוע הוטלו על המערער/הנאשם מס' 1 עונשים כספיים שונים מאלו שהוטלו על הנאשם מס' 2 הנני סבור כי יש להחזיר הדיון בשאלה זו בלבד לבית המשפט קמא על מנת שיפרט נמוקיו. אדגיש כי אין בקביעה זו כדי להביע עמדה באשר לטענות המערער ובית המשפט קמא יפעל בהתאם להבנתו. לענין זה אפנה לפסק דינו של כב' הש' דנציגר מיום 4.3.10 רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נגד מדינת ישראל "...בית המשפט חייב לנמק את פסק דינו ולהתייחס לשאלות שעמדו להכרעה (תקנה 192 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וראו החריג לכך בתקנה 460 לתקנות). אין חולק על חשיבות קיומה של חובה זו, והיעדרה אף עלול לשמש עילה לביטולו של פסק הדין או למתן רשות ערעור במקרה המתאים [רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי, פ"ד נב(2) 743 (1998) (להלן: עניין ארזי); רע"א 10141/07 חברת עובד לוי תיעוש האבן והבנייה בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (לא פורסם, 2.6.2008); ע"א 4861/05 שיכון עובדים בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין - איזור רחובות (לא פורסם, 11.8.2008) (להלן: עניין שיכון עובדים)]".

לסיכום- הערעור בקשר לצו הפסקת השימוש וצו ההריסה נדחה. התיק יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שינמק קביעותיו באשר להבחנה בין הנאשמים בנושאים הכספים (קנס, התחיבות, אגרה).

ניתן היום, ח' אייר תש"ע, 22 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: